אולי מה שמפחיד כל כך ברצח של לאונרד קרפ הוא האקראיות שבו. לא מדובר בפשע שנאה או בסכסוך ארוך שנים, לא מדובר (ככל הנראה) בקנטור רב, אלא במעשה אקראי שפשוט יכול לקרות לכל אחד, גם אם הוא לא הומו, ערבי, דתי או שונה. המעשה האכזרי כל כך שאין דרך להמנע ממנו זורע פי מיליון פאניקה בציבור מכל פיגוע טרור, מכל פשע שנאה, מכל חטיפת חייל. הפשע האקראי הוא האויב האמיתי של הציבור.
גם כל האמצעים הטכנולוגיים לעולם לא יסייעו למנוע את הפשע האקראי, אלא רק לעצור אותו אחר כך. כל חוקי האח הגדול, מצלמות אבטחה, חוק המאגר הביומטרי ועוד לא היו יכולים למנוע את הרצח של קרפ אמש, אלא רק להרתיע. אולם, כאשר שבעה צעירים תוקפים מבוגר בן קרוב ל60, ככל הנראה שהם לא חושבים אם הם ישבו בכלא 15 שנים אחר כך או 30.
היות החשודים בני מיעוטים רק מעודדת קסנופוביה, אבל הם יכלו להיות מכל עדה, מכל עיר, מכל מדינה.
ובסופו של דבר הרשויות רוצות עוד סמכויות, ועוד נגישה בזכויות האדם, ועוד רמישה שלהן; משתמשים במילים "מניעת פשעים" כשברור שהדרך היחידה למנוע פשע היא חינוך.
מעבר להיותו מאורע קיבוץ-גלויות (כן, החשד הוא שגם מעורבים שם ערבים, אבל גם ילדות טובות מכפר סבא, ולקורבן יש שם שמצלצל קצת זר), הרצח של לאונרד קרפ הוא הסיבה שבגללה אני מסתובב חמוש.
אכן מפחיד….
אפשר למנוע פשע ע"י הרתעה. עשו את זה בעבר.
אתה אומר שהם לא חושבים אם הם ישבו בכלא 15 שנים או 30 בגלל שאין הרתעה.
טוב שעשית את ההבחנה בין מניעה ובין טיפול לאחר מעשה והדגשת שהרבה יותר חשוב לשים כסף על מניעה.
דווקא כמי שרואה בעצמו מחנך אני חייב לציין שחינוך זה לא האמצעי היחיד למנוע אלימות.
המשרד לביטחון הפנים – הייתי מעלה את אחוז ומספר השוטרים העוסקים פשוט בסיור ("השוטר אזולאי"). תחושת הבטן שלי היא שבימינו אחוז די גדול מכה"א של המשטרה הכחולה עוסק באבטחת אירועים במעגל שני ושלישי (השוטר והשוטרת שיושבים כמה צמתים מהר הרצל ואוכלים בעצלתיים ארוחה בחמגשית, כי עוד שעה יגיע ראש ממשלת אקוודור לביקור ביד ושם). למפ' העבודה ב-2006 היתה תוכנית (של ניצב בדימ' אריה עמית שכשל בפריימריס) להפרדה מוחלטת בין תחום "ביטחון פנים" למשטרה הכחולה. זה נשכח.
משרד הרווחה – הייתי מגדיל דרמטית את מס' התקנים של עוסים ומדריכים לטיפול בנוער בסיכון. האנשים האלה צריכים להיות עובדי מדינה ולא עובדי קבלן מתחלפים וזולים. היום כשבית ספר "מדווח לרשויות הרווחה" נקבע תור / ישיבה בעוד כמה חודשים במקרה הטוב. רוב הישיבות הבהולות לתיאום בי"ס-רווחה-משטרה נעשות אחרי אסון (המקור לרושם – סיפורי אשתי).
משרד הבריאות – תקנים לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים. הרבה אנשים נמצאים במצוקה נפשית קשה, בין אם ממקור ביולוגי או סביבתי. במצוקה הזו צריך לטפל לפני שתיגמר חלילה ברצח או התאבדות. כאן תורי ההמתנה הם אפילו יותר ארוכים מברווחה.
לגבי עונש כבד כהרתעה ולכן כמניעה יש לי רק מילה אחת לומר: אמריקה.
ובעצם עוד מילה: נקמה.
http://www.latma.co.il/Latma/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=81&FID=269&PID=0&IID=1691
אני מצטער מאוד, אבל הקביעה שלך ש"זה לא פשע שנאה", ושעובדת היותם בני מיעוטים לא רלוונטית, היא נאיבית במקרה הטוב, מטעה במכוון במקרה הרע.
קשה גם להתעלם מהאלמנטים התרבותיים והסביבתיים שבהם גדלו, והיחס בחברה שבהם גדלו לאירועים אלימים.
מצטער אם זה אוף טופיק –
את ההודעה הבאה רשמתי לך בפייסבוק לפני כשבועיים, אבל לא הגבת לה.
"היי,
נחמד לי לקרוא את התגובות שלך כאן (בפייסבוק), כפי שאני נהנה מהבלוג שלך.
אבל, מכיוון שעוד לא אישרת לי חברות אני לא יכול להגיב, להתעלם מהטקסטים או ליצר כל סוג של אינטרקציה עם התוכן שאתה מפרסם…
תחליט מה שנכון לך, אבל עדיף לי שתסרב להצעת החברות מאשר המצב המוזר הזה בו אין לי שליטה :)
אחלה יום וסופ"ש נפלא!"
בחיית יהונתן, תעשה משהו עם זה :)
http://www.facebook.com/yaniv.ronen
להסתובב חמוש רק מעלה את מספר כלי הנשק ההורגים ברחוב. בתור אדם שהסתובב חמוש בחייו, קשה לי לראות איך אקדח בחגורה משפר את סיכויי ההשרדות של מישהו ברגע האמת אלא אם הוא יס"מניק או מאבטח מקצועי.
החינוך חשוב, וחשובה לא פחות ממנו האכיפה של כל החוקים – והתאמתם למציאות. כשהצעירים האלה שמעו מוזיקה בקולי קולות, הציקו לעוברות ושבות, ליכלכו, ניפצו בקבוקים ופנסים, איימו על מי שעקף אותם — איפה היו השוטרים? איפה הייו האזרחים שלא התלוננו?
צריכה להיות אפס סובלנות לפשעים קטנים וא-סוציאלים. אפשר מבחינתי להתחיל ברוכבי הטוסטוסים שנוסעים על המדרכה נגד כיוון התנועה.
נגיסה בזכויות אדם זה בסמ"ך, לא? מה זה נגישה בשי"ן?
מיקי: כלי נשק לא חייבים להרוג, ואם אתה לא יודע להשתמש בשלך, אל תצא איתו מהבית. אני לא מיליטנט פסיכי, אל פחד.
מיקי,
רק שתדע, חסידי החופש לשאת נשק בארה"ב תמיד נותנים את מדינת ישראל בתור הדוגמה המושלמת.
הרבה יותר אזרחים כאן וחיילים בחופשה מסתובבים עם נשקים.
עוד לא נתקלנו במטורף שמרסס לכל עבר את שכניו, אלא אם כן עשה זאת ממניעים לאומניים. ובמקרה הזה – דווקא אלה הם הנשק הגיבו מהר, והצליחו למנוע אירוע עם הרבה יותר נפגעים.
לכל אזרח יש זכות להגנה עצמית, וחייב שיהיו בידיו האמצעים להגנה עצמית.
אם הבעיה שלך היא פחד מחוסר כשירות של אנשים לשימוש בנשק שלהם, אני יכול רק לשאול אותך – איך זה שגם חיילים קרביים ששירתו 3 שנים בעזה אינם יכולים להוציא רשיון לנשק למטרות הגנה עצמית?
חברה חמושה היא חברה מנומסת.
קורבן הוא מי שלא יכול להגן על עצמו מפני תוקף.
מי שיש בידיו את האמצעים והיכולת להגנה עצמית (וכאן אתה צודק, לא מספיק נשק, צריך גם הכשרה איך להשתמש בנשק, ואיך לזהות מצבי סכנה) – לא יהיה קורבן.
נטען על ידי פקחי חוף שאותה קבוצת חשודים נצפתה בעבר באזור, בעודה פורצת למכוניות ובאופן כללי עוסקת בפלילים. כלומר, החשודים מוכרים. יש כאן יותר מרמז לאוזלת יד של כוחות האכיפה.
כשיש לאנשים נשק להגן על עצמם, זה נגמר אחרת:
http://digg.com/world_news/Two_Teens_Attempt_To_Rob_a_Man_Both_End_Up_Being_Shot
מסכים ב100% !
שום מאגרים או רשימות שחורות של הממשל לא יביאו פתרון לדברים האלו! גם ניסיון פאתטי להקים משהו דומה ל"חיזוי פשעים" כמו שהיה בסרט "דוח מיוחד" זה דבר שלא היינו רוצים לראות במציאות שלנו (למרות שאם לא נתעורר בזמן העתיד עלול להיות אפל יותר, בדומה לספר 1984 או הסרטים V for Vendetta וכמובן הסרט הנפלא Equilibrium) מומלץ לכולם.
אך בואו נהיה לרגע ריאלים ונסתכל על מה שיש כיום, במציאות שלנו בהווה, 4 מיליון מצלמות פיקוח ברחבי בריטניה, האזנות, ניטור, איתור ע"פי האות של הסלולרי ואיכון המכשיר של כל אחד ואחד מהאזרחים. גם בארץ דרך אגר יש את זה "חוק נתוני תקשורת" נעים מאוד, חשוב שתכירו! בארה"ב לאחר ה11 בספטמבר בוש חתם על כמה חוקים חדשים שהפכו גם את ארה"ב לעוד ממשל "האח הגדול" האזנות לכל האזרחים ופיקוח קפדני על כל אמצעי התקשורת וניטור של כל דבר חשוד הפכו את ארה"ב למדינה שהיא על המסלול המהיר לדיקטטורה!
אני ממליץ בחום לכולם להקדיש שעה וחצי מהחיים ולראות את הסרט הנפלא The end of America של הסופרת נועמי וולף! היא מסבירה ומביאה עובדות היסטוריות וגם עכשוויות כיצד מדינות מפותחות ודמוקרטיות בתקופת החיים שלנו עושות כיום את כל הצעדים הנדרשים ע"מ להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה ולשלטון אפל כמו שעשו בגרמניה הנאצית, היא מביאה כ"כ הרבה עובדות ונקודות למחשבה שפשוט יעירו כל כבשה רדומה בעדר, כל זה מבלי להכנס לרגע אחד לתאוריות קשר ולספקולציות יוצאות דופן.
חובה לראות!
אני מסכים עם רוב הפוסט, ומסכים אפילו יותר עם איתי אשר.
אותי לא מפחיד לומר שיש רקע לאומני למקרה. הרקע הלאומני הוא שיש כאן קבוצת לאום מדוכאת, והדיכוי הזה גורר אלימות הדדית. אי אפשר לנתק את ההקשר הזה מהסיפור, גם אם הוא לא החוט המרכזי.
וגם שתי ה"יהודיות מבית טוב", שחברו לצעירים… גם הן מקבוצת לאום מדוכאת (עולות מחבר העמים מן הסתם). כשעבדתי בשירות המבחן לנוער נתקלתי בהרבה קשרים כאלה. ברית של מדוכאים.
לגבי נשיאת אקדח כפתרון :
מי שיכול, שיבושם לו. רוב האנשים אינם יכולים. ומול קבוצה של 7 תוקפים, בלילה, כשהיוזמה בצד שלהם, גם היעילות של אקדח מוטלת בספק. לא מספיק לדעת לירות במטרה ולפגוע. צריך להיות מסוגל להתמודד עם ההלם של הכאפה הראשונה שמגיעה בהפתעה. בתור אדם שעוסק באמנויות לחימה לא מעט שנים, אני יכול להעיד שזה רחוק מלהיות טריוואלי.
יהונתן, אתה באמת טוען שאם בפעם הראשונה שהם היו מעירים הערה מלוכלכת לבחורה, ומציקים למי שנמצא איתה (לא מכות רצח; כמה דחיפות) היה נמצא שם שוטר, שהיה דוחף אותם לניידת ללילה במעצר+משפט זה לא היה משפיע על המוטיבציה שלהם לעשות את זה בפעם הבאה?
ערן,
מדוכא הוא אדם שהופך את עצמו לכזה. אין לו צורך ב"סביבה תומכת" בשביל להיות כזה – אנשים כאלה תמצא בכל מעמד או קבוצה בחברה.
מאידך יש אין סוף דוגמאות לאנשים שחיו כקורבנות, וכשנמאס להם החליטו להפוך לסיבה ולא לתוצאה.
אז עכשיו המדוכאים אשמים בדיכוי שלהם ?
אפשר להיות אמיץ, לוחם ומשחרר ועדיין לחיות תחת דיכוי (ראה ערך אינתיפאדה). תחשוב שואה, אני בטוח שיהיו לך אימג'ים מאוד ברורים של כוונתי.
אגב, לגבי "אנשים שחיו כקורבנות, וכשנמאס להם החליטו להפוך לסיבה ולא לתוצאה". היה לי מרצה שהיה אומר על דברים כאלה : "תראה לי אדם אחד שצמח מלמטה והגיע ל'טופ' – …ואני אראה לך שעשו עליו לפחות 10 תוכניות טלוויזיה".
לומר: לא שזה לא אפשרי. אלא שזה נדיר.
אני לא אומר שברמת מיקרו כלשהי אנשים לא יכולים להשתחרר מכבלים. הורה מדכא, מורה מדכא, בן-זוג מדכא ועוד. אלא שסוג הדיכוי שאני התכוונתי אליו הוא במאקרו.
yaron….
where can one see the movie
the end of america??
כן ערן,
לאדם מדוכא אחיות מסויימת ומאוד משמעותית על הדיכוי שלו.
כל אחד מאיתנו יכול למצוא סיבה מצויינת מדוע לקום בבוקר עם מרמור וכעס, ולבקש רחמים. ואם תרצה דוגמאות אשמח לתת לך…
וזה ממש לא נדיר לפגוש אנשים שביצעו את המהפך – אתה פשוט צריך להמצא בסביבה שלהם :) אין יום שאני לא פוגש מישהו שהחליט להאבק עבור משהו שחשוב לו גם אם מדובר בדבר קטן שיכול להראות לך לא משמעותי.
ואם להתייחס לרמת המאקרו – אם האדם לא יבקש להשתחרר מהדיכוי, ולעשות את השינוי, זה לא משנה כמה אנשים לפניו ינסו או מנסים ברגעים אלו ממש. ובהתייחס לנושא הספציפי, תוכל למצוא המון דוגמאות לבני מיעוטים שמצליחים ומשגשגים, חברתית כלכלית ואישית.
לערן ג., דווקא נורא קל להאשים את ה"מדוכאים", רק תשווה בין American Muslim ל Indian Americans . ישנן תרבויות שבהן כל עשירי הוא רופא או עורך דין וישנן תרבויות קקא.
עבר זמנו וכו',
אבל… יניב, נדמה לי שהפרשנות של שנינו לדיכוי היא שונה לחלוטין.
אתה מנסה לצייר דיכוי כדיכאון.
"לאדם מדוכא יש אחריות מסויימת" וגו'. בכל דבריך לא הזכרת לרגע את האחריות של המדכא ?
מבחינת הערבים,נשים יהודיות הן שטח הפקר (הכל התחיל בגלל ההצקות לבת של קרפ), ולכן, הרצח הוא על רקע לאומני משום ששום ערבי לא היה מעז להטריד בחורה ערביה שיושבת עם הוריה