לחצות את הגבול: מסתננים, יותם פלדמן ועיתונות חופשית

פרומו כזה, לאורכם ורוחבם של עמודי החדשות, הוא הרבה יותר ממה שתכנית 'המקור' של ערוץ 10 צריכה על מנת להמשיך לצמצם את הפערים מול 'עובדה' של ערוץ 2. יותם פלדמן, כתב 'הארץ' שנמצא בחופשה ללא תשלום, ערך עבור 'המקור' תחקיר על המסתננים דרך הגבול עם מצרים (כאשר לא ברור אם מדובר במסתנני עבודה או פליטים). פלדמן נעצר על ידי כוחות הבטחון המצרים בעת שניסה להסתנן, וכעת ישנם מאמצים דיפלומטיים לשחררו. זמן המסך שמקבלת תכנית 'המקור' כעת והקדימונים לתחקיר עשויים להבטיח רייטינג מרשים, ודומה כי התחקיר כנראה גם יצליח במטרתו: להראות האם הגבול בין ישראל למצרים אכן פרוץ כפי שנטען שהוא.

אבל למעצרו של עיתונאי יש חשיבות נוספת. כבכל שנה, פורסם בשבוע שעבר דו"ח אויבי האינטרנט של 'עיתונאים ללא גבולות', שמדבר על מקרים מדאיגים לחירות העיתונות. דף הדיווחים על ישראל עדיין קצת בתולי, עם דיווח אחד בלבד לשנת 2010. אולם, כל מעצר של עיתונאי, בעת שהוא מנסה להביא את הסיפור לציבור, הוא מעצר שפוגע בדמוקרטיה.

לעיתונות יש תפקיד מיוחד במדינה דמוקרטית; היא מסייעת לציבור לקבל מידע מושכל יותר לגבי בחירותיו וככזו היא חלק מהתהליך הדמוקרטי. לא בכדי אויבי הדמוקרטיה מעוניינים לצמצם את העיתונות ולהקטין את מקורותיה, לחסום את האינטרנט ולמנוע מכל מי שמבקר את השלטון בצורה רעה את היכולת להביע דעתו.

אכן, לעיתים חשיפת ערוותו של השלטון כרוכה במעשים לא חוקיים; תחקיר על זנות מצריך לעיתים העלמת עין מעבירות של אחרים ושיתוף פעולה עם פושעים, שימוש במצלמות נסתרות לעיתים פוגע בפרטיות של המצולמים, אולם העיתונות לוקחת על עצמה את הסיכון תוך שהיא מבהירה כי האינטרס הציבורי חשוב.

יותם פלדמן עבר, ככל הנראה, על החוק. הוא עבר על החוק לצורך מטרה עיתונאית ראויה ולצורך חשיפת ערוותם של שלטונות ישראל ומצרים. אם חוק ההסתננות היה עובר, לכאורה היה אפשר גם להכניסו לכלא על סיוע למסתננים אם לא על הסתננות בעצמו. אבל האם זה ראוי?

את השאלה האם זה ראוי צריכים בתי המשפט לפסוק בבחרם לגזור ענישה כלשהיא; אכן, מקצוע העיתונאי הינו מקצוע בעל סיכון גבוה: חשיפה לתביעות לשון הרע, חקירות על הפרת צווי איסור פרסום, תביעות על פגיעה בפרטיות ולעיתים גם סנקציות אחרות על אי חשיפת מקורות. אולם, בתי המשפט שוקלים, בבואם לגזור את העונש, את האיזון העדין בין הזכות לעיתונות חופשית ואת הנחיצות של העיתון.

כתבתו של פלדמן, מרהיבה ככל שתהיה, לא היתה יכולה להתבצע על ידי הפרת החוק. היא היתה יכולה לתעד אחרים עושים זאת, היא היתה יכולה לראיין אנשים שעשו זאת, אך פלדמן עצמו לא היה יכול לחצות את הגבול. יש גבול דק בין עיתונאי חוקר לפושע, והגבול הזה לא יכול להחצות.

8 תגובות ל-“לחצות את הגבול: מסתננים, יותם פלדמן ועיתונות חופשית

  1. וגם אפשר למות מזה

    צה"ל הרג מבריח סיגריות מצרי בגבול

    בעוד המאמצים להביא לשחרורו של העיתונאי יותם פלדמן בעיצומם – בגבול ישראל-מצרים נמשכות התקריות. אמש (יום ב') נהרג אזרח מצרי מירי כוח צה"ל ירה לעבר קבוצת חשודים בגבול, דרומית להר חריף. ככל הנראה, ההרוג ושותפיו ניסו להבריח סיגריות לישראל. אתמול דווח כי פלדמן עצור ברפיח המצרית לאחר שנתפס כשניסה להסתנן ממצרים לישראל יחד עם קבוצת מהגרים אפריקנים, במסגרת תחקיר שהכין לערוץ 10.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3863293,00.html

  2. במקרה שהוא לא עובד ב"מקור ראשון" או ב"בשבע" , הסיכוי הוא קרוב לודאי אפסי.

  3. אני חושב שצריך לעשות אבחנה בין התעלמות מפשע הדרושה לקיום הסיקור העיתונאי או אפילו ביצוע פשע אך ללא כוונת זדון וללא נזק (כמו נסיון הסתננות שברור שלא מהווה הסתננות אמיתית) לבין ביצוע פשע מזיק.

    אני מוכן לקבל שעיתונאי יכול למתוח את גבולות החוק כדי לדווח, אך הוא צריך להשאר "כזבוב על הקיר".
    דוגמאות:
    עיתונאי שיבריח מטען דמה לקניון – מותר (או לפחות קביל בעיני). עיתונאי שיפוצץ מטען ויגרום לנזק בקניון – אסור.
    עיתונאי שיחצה את הגבול על מנת לחזור מיד ולדווח – מותר. עיתונאי שיבריח במכוניתו מסתננים – אסור.
    עיתונאי שיתחקר מקור בכיר כדי לגלות מחדל – מותר. עיתונאי שישתמש בחומרים סודיים שניתנו לו במסגרת תפקיד אחר שמילא – אסור.

    זו לפחות דעתי בנושא.

  4. תגובה לחנן.
    צהל לא הרג מבריח סיגריות אלא הרג מישהו שהיה ברכב שניסה לחצות את הגבול ולא הסכים לעצור בדיעבד התברר שהוא מבריח סיגריות. עם היה מתברר שהוא הבריח אמלח, או שפחות מין צה"ל היה יוצא גדול.

    מספיק עם הסיפור הזה נסיון לחצות באופן לא חוקי את הגבול אינו לגיטימי ולרוב מי שעושה אותו אינו בדיוק מחסידי אומות העולם, בטוח שלא מגיע לו עונש מוות אבל די בטוח שמגיע לו עונש.
    יש לי תחושה שהסיפור במצריים לא ייסתים מהר והבחור עוד יבלה בכלא.

  5. חנן – והרי זו בדיוק הסיבה לעוינות, לגבולות ול"מצב בטחוני מיוחד".
    זה לא באמת עניין בטחוני, זה עניין כלכלי נטו.
    למדינת ישראל יש הרבה מאוד הכנסה ממסים על סיגריות.
    ליצרני הסיגריות הישראליים יש הרבה מאוד הכנסה ממכסים על סיגריות.

    מבריחי סיגריות / מזון / דלק / וכו' מאיימים על ההכנסה של מדינת ישראל, ומאיימים על ההכנסה של בעלי אינטרסים שקרובים לפוליטיקאים בישראל.

    אם אפשר לצבוע מבריחים כ"עבריינים מסוכנים",
    אם אפשר להפוך אותם לבני מוות – מדינת ישראל תוכל להגן בצורה טובה יותר על ההכנסות שלה ממסים, ועל האיטנרסים הכלכליים של המקורבים וההון-שלטון.

  6. "אכן, לעיתים חשיפת ערוותו של השלטון כרוכה במעשים לא חוקיים…"
    ניתוח מעניין. האם לדעתך צריך להתייחס לפעילות עיתונאית כאל מרי אזרחי (עם כל האמפטיה שבדרך כלל ניתנת לעבריין, בד בבד עם כך שלא מוותרים על הענשתו)?

  7. האם כדי לחשוף את ערוותו של השלטון מותר לנו לרצוח?
    לגנוב?
    לפרוץ לאנשים לבתים?
    להתקין להם מצלמות נסתרות בסלון?

    יש פשעים עם קורבנות. אנחנו פוגעים באנשים אחרים, וצריכים לזרוק אותנו לכלא על זה.
    יש פשעים שבהם אנחנו הקורבנות. המדינה הופכת אותנו לעבריינים, פשוט כי ההתנהגות שלנו לא מתאימה למדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *