החלטתו של כב' השופט עוזי פוגלמן בבג"צ 7290/07 דטה חוק ומשפט נ' הנהלת בתי המשפט ואח' היא החלטה מוזרה קצת. דטה חוק ומשפט עתרו לבית המשפט העליון בשאלה מדוע לא תתבע הנהלת בתי המשפט את מתחרתה העסקית של דטה, נבו, בגין הפרת זכויות יוצרים על יצירת יצירה נגזרת מהחלטות בתי המשפט. בית המשפט העליון, בהחלטה קצרה ולא מנומקת במיוחד קבע כי "לרשות מוקנה שיקול דעת רחב בשאלה אם יש מקום לנקוט בהליך אזרחי, ובאיזו נקודת זמן". כאמור, אם אכן הופרו זכויות היוצרים של המדינה, זו אכן רשאית היתה לתבוע, אולם לצורך קביעה כזו היה על דטה לשכנע את בית המשפט כי סעיף 6 לחוק זכויות יוצרים, הקובע כי "לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על פי דין" אינו חל על ההחלטות הנדונות. (חשוב לציין שבין דטה לנבו יש יריבות ארוכת שנים מלאת טענות הדדיות וכן ראו כתבה של הילה רז שלא בדיוק מסבירה את פסק הדין אלא מגיעה למסקנה שלא מופיעה בדיוק בפסק הדין).
אחת הטענות נגד אתר נבו היתה שהאתר מוסיף לפסקי דין סיכומים, מראי מקום ותוספות אחרות, שפוגעות בזכויות היוצרים של המדינה. מנגד, הטענות נגד דטה בתביעה אחרת שהוגשה (ונסתיימה בפשרה) על היו שהיא מעתיקה את פסקי הדין מאתר נבו, ופוגעת בזכויות היוצרים של נבו.
לבית המשפט העליון היתה הזדמנות רצינית לדון באיזון הדק בין חוקי זכויות היוצרים לבין נכסי המדינה, ולדבר על האיזון בעידן החדש הנוכחי בין היכולת של הפרט להשתמש בנכסי המדינה לבין שמירה על זכויות היוצרים. כאמור, למדינה עצמה אין אינטרס כלכלי ואין צורך לזכויות יוצרים כדי לעודד את היצירה. מטרת היצירה המדינתית אינה להתפרנס מהיצירות אלא לקדם את המדינה ככלל. לכן, לדוגמא, בארצות הברית, סעיף 105 לחוק זכויות היוצרים לא חל על יצירות מדינה.
במקום לנהל דיון בו בית המשפט מסביר, לצורך הדיון התיאורטי, מדוע ההסדר הקבוע בסעיף 6 הוא חוקתי (למרות שהוא לכאורה פוגע בזכויות קנייניות של נבו) ומדוע תורת העבודה של ג'ון לוק לא ממש חלה, ועצם ההשקעה במסמך נטול זכויות יוצרים לא בהכרח מקנה את זכויות היוצרים בו, אלא המקוריות היא העיקר (וראו ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון), החליט בית המשפט לדחות את העתירה. לעתירה יש עוד משמעות, והיא ההחלטה האומרת שלא בגין כל חשש להפרת זכויות יוצרים יש צורך לפתוח בהליך משפטי. בית המשפט העליון הבהיר שבשאלה האם לפתוח בהליך משפטי "נשקלו הסיכויים והסיכונים של הליך אזרחי, אם יינקט, עלויותיו והשלכותיו האפשריות, על רקע המשאבים העומדים לרשות המשיבה". בית המשפט היה יכול לעמוד גם השאלה האם ניתן לרכוש זכויות יוצרים בכלל על יצירות הנגזרות מיצירות הנמצאות בנחלת הכלל. כך, בית המשפט העליון בארצות הברית פסק כי:
"So long as the pre-existing work remains out of the public domain, its use is infringing if one who employs the work does not have a valid license or assignment for use of the pre-existing work. " … "Correlatively, if an author attempts to copyright a novel, e. g., about Cinderella, and the story elements are already in the public domain, the author holds a copyright in the novel, but may receive protection only for his original additions to the Cinderella story" (495 U.S. 207, Stewart v. Abend).
כלומר, לפחות על פי המשפט האמריקאי, על ידי הכנסת שינויים ליצירה הנמצאת בנחלת הכלל, כגון סיכומם של פסקי דין, ניתן להשיג הגנת זכויות יוצרים וניתן להגדירם כיצירות נפרדות. אלא שגם לשם כך, יש צורך בקבלת מקוריות ויצירתיות, כפי שהפסיקה קבעה בעבר גם בישראל. לכאורה, היה הדבר אומר שלתוספות הטכניות שאתר נבו אין זכות לקבלת הגנה כבעלי זכויות יוצרים (וראו עא 8485/08 The Premier League נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט) בהעדר מקוריות ביצירה. לגבי הסיכומים, היה יכול בית המשפט העליון לדון בארכה האם סיכום הוא יכול שיהיה יצירה מוגנת גם אם הטקסט המקורי נמצא בנחלת הכלל, ולבחון קריטריונים למקוריות.
שאלות כאלה, חשובות שיכולות להשליך על דיונים תיאורטים שקיימים היום ולפתור סכסוכים רבים אחרים מבלי לגרום כמעט נזק למתדיינים בתיק הנוכחי, לא נפתרו על ידי בית המשפט העליון.