הדברים הקטנים בחיים לפעמים משגעים אותך, כמו השאלה מי הרשה לרון חולדאי להעביר את הפרטים של כל האזרחים לתאגיד המים החדש, ואיך הוא מרשה לעצמו (ולא מוזכר כלום ברשיון של "מי-אביבים") לקחת את המידע, ולהתקשר איתי בהסכם. אותה שאלה עולה גם עם מערכת המעקב החדשה של עיריית ירושלים, שתתחבר לרגליהם של חלק מהתושבים לצורך "סקר תחבורה", ויחד עם שלל מצלמות האבטחה בעיר יתנו לעירייה מידע יותר טוב על כיצד עיר ללא אלימות באה לידי ביטוי. והכל, כמובן, ללא סמכות אמיתית בחוק.

נוהל של היועץ המשפטי לממשלה מבהיר כי גוף ציבורי כפוף גם לחוק הגנת הפרטיות וחייב לציין מהו המידע שהוא מעביר הלאה, לקיים רישום של מאגר וכן להעשות אך ורק במסגרת הסמכויות של הגוף שקיבל את המידע. כעת, נותר לשאול, היכן העיריות מדווחות על מה הן עושות עם המידע? למרות שהחובה היא לדווח גם באתר האינטרנט, עיריית תל-אביב לא מדווחת על כך, לפחות לא במקום נמצא לעין; עיריית ירושלים מחזיקה עשרות עמודים על אבטחת מידע אך גם שם, לא ניתן למצוא מידע על כך.

הזילות המשמעותי בפרטיות במשרד התחבורה ובמשרד החקלאות מדהימה ועשויה להיות מסוכנת. אלא שלאזרחים, כרגיל, לא איכפת.

והאם הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע תטיל סנקציות על עיריות ורשויות ציבוריות שלא עומדות בחוק? הקנס הרי יצא בכל מקרה מכיסנו ולא יועיל, וגם אז, הוא יהיה מזערי. צריך להבין, בשבוע שעבר הטילה הרשות קנס בגובה רבע מיליון ש"ח על חברה שסחרה במידע פרטי לצורכי גביית חובות. לקוחותיה של אותה החברה היו משרדי עורכי דין שעוסקים בגביית חובות, חלק מהם ככל הנראה משרתים את אותן רשויות מקומיות שפוגעות בצד השני בפרטיות. כלומר, עד שלא תקום מערכת שתטיל אחריות אישית, אין מה לעשות.

ומה הפתרון? יכול להיות שלאפשר תובענה ייצוגית על פגיעה בפרטיות, ולתקן את חוק תובענות ייצוגיות שיאפשר גם לתבוע רשויות מקומיות נגד פגיעה בפרטיות (שימו לב, העדר הסעיף הוא כנראה הסיבה שהתובענה הייצוגית נגד גוגל באזז תדחה)