על הפתרון ועל המחיר: כיפת ברזל.

0. כסף, ושיקולים אחרים שקשורים אליו.
הניסוי המוצלח במערכת כיפת ברזל היום מראה בדיוק את מה שתמיד טוענים: פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתינאי הוא סוגיה של כסף ושיקולים של הקצאת משאבים לאומיים בלבד. במשך שנים עלו טענות כאילו לא ניתן יהיה, באם יסוגו חיילי צה"ל מרצועת עזה ומהגדה המערבית, לשמור על בטחונם של אזרחי המדינה. לכן, פיתוחה של גדר ההפרדה כאפארטוס של שליטה וחיץ בין ישראל לפלשתינאים (עם כל ההסתייגויות מהתוואי של הגדר, ומפעילויות נוספות, עדיין, צריך להודות שהחומה עושה את שלה). כעקרון, פתרון טכנולוגי בא לפתור סכסוך מדינתי, על ידי קביעת עובדה בשטח: בסך הכל, מספר הפיגועים על פי המשטרה החשאית בישראל ירד, ואף הבטחון כך. אולם, גדר-חומת ההפרדה עלתה כסף, אך אותו כסף השיב את עצמו לבסוף.

1. על הטכנולוגיה ועל היגיעה.
מערכת כיפת ברזל היא פתרון טכנולוגי פשוט שמסיר חסם נוסף בדרך להפרדה בין ישראל לפלשתין. מדובר בטכנולוגיה עילית שנועדה להגן על תושבי ישראל מפני ירי של רקטות קסאם וקטיושה על ידי יירוט של הרקטות באוויר. בעוד שהחומה יצרה חיץ אמיתי שמנע מעבר של אנשים, כיפת ברזל יצרה חיץ אווירי ומצליחה כעת, באמצעות הטכנולוגיה, להשתיק דעה פוליטית שמונעת תהליך שלום. אותה טענה היא כי יש לפגוע באוכלוסיה אזרחית בעזה כנקמה על ירי הקסאמים; מנגד, מערכת כיפת ברזל תהפוך את הקסאמים למטרד אשר אינו מסכן חיים, ובכך תאפשר לטפל בבעיות האמיתיות.

2. על המחיר של הטכנולוגיה.
אבל כמו לחומת ההפרדה, גם לטכנולוגיה יש מחיר. 50,000 דולר על כל יירוט של קסאם; זהו מחיר הגיוני לשלם עבור חיי אדם ועבור מניעת נזק לרכוש (בהנחה שהמחיר יוזל בהמשך). זהו גם מחיר שיגרום לכך, בצורה אבסורדית, שלכל מיני גורמים מסחריים יהיה אינטרס להמשיך את הסכסוך. אולם, הפיכת הסכסוך באיזור הדרום לכזה שאינו מסכן חיי אדם אלא לכל היותר מהווה מטרד כלכלי מאפשרת שיח מקדם שלום. ההתנהגות ההרסנית והרצחנית של החמאס בעזה הופכת ללא יותר ממטרד כמו תאונות דרכים, כמו ג'וקים במטבח, כמו החום בתל-אביב: נסבל, אבל בדיוק נסבל מספיק כדי לא לרדת מהארץ.

3. על הטכנולוגיה של המחיר.
וכעת? כעת ניתן להשתמש בארכה הזו, בכך שהטכנולוגיה שלנו התעלתה על הטכנולוגיה של הצד השני ולתת להם ארכה להתכונן ולפתח טכנולוגיה טובה יותר, או לפנות לשלום. כעת, ממשיכה ישראל להראות שהיא מתעלה על הצד השני, ובמקום להרוג חפים מפשע כנקמה, היא מוצאת שוב ושוב פתרון טוב יותר לסכסוך. עכשיו, יש לנו רק לראות איך לטפל בבעיה הנוספת: עניין פעוט של זכויות אדם.

12 תגובות ל-“על הפתרון ועל המחיר: כיפת ברזל.

  1. כל הכבוד לתעשיה הצבאית שלנו, אבל בנושא הנאורות אתה חולם בלילה. ארה"ב, בשיא כוחה והשפעתה אחרי מלחמת העולם השניה, החליטה שעדיף שגרמניה תשגשג ולא תרצה לצאת למסעות כיבושים לתיקון הכלכלה, וכך ניסחו הסכם שלום שדואג שגרמניה תצא מורווחת לרווחת כולם במקום להענש ולשחזר את ההתדרדרות שלאחרי מלה"ע הראשונה. הראציונאליזם והנאורות שיחקו אותה לכמה שנים.

    אבל אנחנו לא אמריקה, גם אמריקה כבר לא אמריקה. כאן לנצח תאכל חרב, לערכים סופיים של "נצח" כגון "עד שכולם ימותו" או תנאי עצירה מופרך דומה.

  2. יש קאצ' גדול נוסף,
    השימוש (מבחינת הפלשתינים) בקאסמים בא כפתרון לחומה ולהפרדה בעזה (שהייתה דיי הרמטית גם קודם לכן).
    "עכשיו" כאשר האפשרות של הקאסם/קטיושה לא תמצה את מטרתה מבחינתם, הם ינסו דרכים חדשות שלא ידועות לנו (ולהם) עדיין.
    בשלב זה נמצא את עצמנו במצב חדש בו אנחנו שוב מתגוננים כאשר מספר שנים כלשהוא יחלוף עד שנמצא פתרון טכנולוגי גם לבעיה זו.
    אולי מדובר במנהרות נוסח חיזבאללה בצפון או בחביות נפץ לחופי הים, אולי השיטה התקשורתית פולייטית תתחזק ותשתפר, אין לדעת, אבל הניסיון מלמד שיש לנו רק מרווח קצר של זמן בטרם הלחץ ימצא לעצמו שסתום חדש.
    אני מקווה שבזמן שנשאר נספיק להתקדם פוליטית בצורה כזו שתמנע את הצורך ההדדי לתקיפה/הגנה.

  3. לא רוצה לקלקל את המסיבה אבל התכשיט החדש של מערכת הביטחון עוד צריך להוכיח את עצמו. אני מעריך שהוא לא.

  4. עירא,
    לא ממש מסכים איתך. יש כאן פתרון שיכול באמצעים טכנולוגיים לוותר על חלק מהסכסוך. לך עשור אחורה, זכור כמה הסכסוך היה משהו יום יומי עבור כולם; כעת, זה משהו שנותר בפריפריה, והטכנולוגיה תרחיק אותו עוד (לטוב ולרע).

    ניק,
    הטכנולוגיה לא תמנע כלום, היא רק תייצר התקדמות כלשהיא.

    אלעד,
    אני רוצה להאמין שאם הטכנולוגיה לא טובה מספיק, היא תשתפר.

  5. הטכנולוגיה של טילים נגד טילים מעולם לא עבדה.
    במקרה הטוב יגיעו ל10% ירוט, במקרה הרע לאחוז של הפטריוט נגד סקאדים (0%).
    באחוזים כאלה, אין סיבה לאויב לא לשגר עוד שתי רקטות בכל מטח, בעלות של שקל וחצי.
    הסיבה האמיתית שמערכת הבטחון בכלל מתקשקשת עם פתרון כזה הוא הרצון למכור אותה תמורת כסף טוב למדינות כמו סינגפור. הסיבה שהמערכת הזאת לא נפרשה כבר מזמן בעוטף עזה היא בדיוק זאת – פוחדים שהעובדות יתגלו לפני שהכסף נכנס לכיס.

  6. ציטוט:
    מדובר בטכנולוגיה עילית שנועדה להגן על תושבי ישראל מפני ירי של רקטות קסאם וקטיושה על ידי יירוט של הרקטות באוויר.

    עוד ציטוט:
    פרשנות: כיפת ברזל – כישלון ידוע מראש
    מאת יוסי מלמן
    הדרישות הראשוניות של מפא"ת ממפתחת המערכת הביאו לכך שמלכתחילה היה ברור שהיא לא תוכל להתמודד עם רבים מהאיומים אליהם יועדה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1068070.html

  7. העובדות:
    1. הפתרון ה"פשוט" והיקר עד כאב יוכנס בהיקף מצומצם רק בעוד כמה שנים
    2. אין פתרון לטווח של מתחת ל-4 ק"מ. כלומר, יישובי אשכול, שער הנגב ושדרות עדיין חשופים.
    3. אין פתרון לפצמ"רים (אין גם מערכת התראה נכון להיום)
    4. עלות טיל 50K$. עלות קאסאם $100

    מכאן שזהו יופי של כלי בידי הפלשתינים: כל מה שהם צריכים זה לירות מאות קאסאמים בעלות נמוכה. אח"כ משרד הבטחון ימשיך לבקש עוד תקציבים שיבואו על חשבון מעמד הביניים והמעמד הנמוך (שזה רובנו לפי הלמ"ס). איזור הדרום יפגע עוד יותר כלכלית. מדינה פגועה כלכלית לא ששה לפתור סכסוכים בדרך מדינית אלא בדרך פופוליסטית, קרי, לחפש את האויב. אני לא בטוח שמה שאנחנו רוצים זה עופרת יצוקה 2, 3 ו-4
    מעבר לזה, זה פתרון רע ברמה המדינית אסטרטגית משום שהוא פותר בעיה נקודתית בלבד. אין כאן ראיה מדינית רחבה.
    וכמו שאמר ניק – עכשיו יחפשו עוד דרכים לפגוע. במקום להתקדם הולכים לכיוון אחר, לא ידוע.

    ולבסוף אם לחזור לשורה הראשונה של הפוסט, פתרון הסכסוך יכול הוא סוגיה של כבוד לאומ(נ)י של שני הצדדים. רק אם הפלסטינים/ישראלים ירגישו שהם ניצחו או לפחות קיבלו משהו כשווים, הם יפסיקו. מאחר ולא נראה שאנחנו בכיוון הזה, כנראה שעירא צודק.

  8. תודה ועוד נקודה.

    אנחנו רגילים שבישראל כל הוצאה בטחונית עוברת ללא כל דיון כמעט בשאלת עלות תועלת. לכן היה לי מוזר מאוד לראות את הכתבות שמראות את עלות היירוט לעומת עלות הקסאם.

    זו חוצפה להשתמש בטיעון הכלכלי של קסאם נגד טיל כשמדובר בחייהם של תושבי שדרות ולא להשתמש בו למשל בעלות כל האבטחה של איזה שר לענייני כלום שאף אחד אפילו לא רוצה לרצוח אותו כי לא יודעים שהוא שר.

  9. איתי, הרטוריקה שלך פופוליסטית. תושבי שדרות לא יהנו מהמערכת אפילו אם היא תהיה בעלת 100% הצלחה ביירוט. אם תקרא את הלינק למאמר של יוסי מלמן שמישהו נתן כאן, תגלה ש:
    "כיפת ברזל לא תוכל להתמודד עם האיום של רקטות שנורות מבית להיא לאשקלון במסלול שטוח (13.2 ק"מ). וזאת משום שזמן המעוף של הגראד הוא 30 שניות. כלומר טווח המינימום של כיפת ברזל הוא כלל לא 4.5 ק"מ, כמו שטוענים ברפא"ל אלא ארוך יותר וספק אם המערכת תוכל ליירט קסאמים."

    השיקול הכלכלי הוא בעל חשיבות משום שמדובר כאן בהטסה של כספי ציבור לאויר ללא שום תועלת נראית לעין כאשר אפשר להשתמש בכספים למטרות אחרותת ולטובת אותו ציבור.

  10. נשמט:

    תגובה זו נכתבת ממרחק של 1.5 ק"מ מרפיח אגב. המערכת הזו לא תגן גם עלי, לא רק על תושבי שדרות.

  11. 1. מזדהה עם האומרים שהעלות הכלכלית היא שיקול רציני. לא שופכים כספי ציבור על בניית בית חולים מתחת לגשר אלא מתקנים את הגשר. אם תוקפים אותנו עלינו לנקוט בצעדים שיפסיקו את התקיפה.

    2. יהונתן, לעולם לא תוכל להבין את האזור ואת "הסיכסוך הישראלי פלסטיני" בלי להבין איך עובד הראש הפונדמנטליסטי, זה לא היגיון מערבי. הסיכוי שבעל תודעה מערבית יתאבד על מנת לפגע נמוך הרבה יותר, זה לא שיקול עלות-תועלת אישית זה חזון ומטרה גדולה.
    אני מאמין שבתנאים פיזיים שווים בעלי אמונה ינצחו תמיד. למה אני לא דואג? יש לנו גם והדמוגרפיה לטובת אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *