"השב"כ צריך לגלות מי עומד מאחורי מסמך ארד-גלנט" אומרת הכותרת הראשית של יום א' (אתמול) בישראל היום, ויואב לימור מנסה לאנוס את חוק השב"כ על מנת לטעון כי "התערבות כה בוטה במינוי רמטכ"ל (בין שהוא נכון ובין שלא) פוגעת בביטחון המדינה, ובוודאי פוגעת בסדרי השלטון ובמוסד הרמטכ"לות". תמימותו של לימור, כאילו מעולם גנרלים לא נלחמו על תפקיד הרמטכ"ל מציגה לא רק את הציניות המערכתית של העיתונות אלא את חוסר היכולת של מערכת הבטחון לגדל יורש ראוי.
בקצרה, ביום ו' פרסמו חדשות ערוץ 2 מסמך המציג כאילו האלוף יואב גלנט שכר את משרד התקשורת של אייל ארד על מנת לקדם את הבחרו לראשות המטה הכללי, גלנט הכחיש וארד הגיש תלונה במשטרה על זיוף, אלא שהיועץ המשפטי לממשלה הורה להקפיא את הליך בחירת המטכ"ל לבינתיים והורה כי היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית תחקור את הזיוף ולא שירות הבטחון הכללי או המלמ"ב.
השאלה מדוע צריך לחקור אותנטיות של מסמך היא מעניינת ברמה המשפטית, אך כלל אינה רלוונטית להליך בחירת הרמטכ"ל. בחירתו של רמטכ"ל תמיד היתה אקט פוליטי בישראל, המדינה בה הצבא הוא הפוליטי ביותר, כך היה בעת מאבק הרמטכ"לות של דן שומרון וכך גם היום. החלפת הרמטכ"לות במועדים אסטרטגיים או בסמוך להם נועדה גם לשרת אילוצים פוליטיים: דן חלוץ נכנס לתפקידו כדי לממש את ההתנתקות וגבי אשכנזי מונה לרמטכ"לות כדי לרצות את הציבור לאחר מלחמת לבנון. הרמטכ"ל הבא, לא משנה מי יהיה, יהיה חייב להיות חזק מול ממשלה חלשה.
וזו בדיוק הבעיה: את מלחמות התקשורת בין הרמטכ"ל לשר הבטחון, אהוד ברק היה צריך להשתיק איכשהוא; סערה גדולה מהן השתיקה בצורה יפה. אלא שכעת, ברק יודע שאשכנזי עשוי להיות היריב הגדול ביותר שלו, כשם שהיה ברק למפלגת העבודה בתחילת שנות ה90 של המאה הקודמת. אשכנזי יצא עם נסיון של מלחמה וחצי בתור רמטכ"ל, שלל מבצעים ובלי שאדם יזכור את שלל הפאשלות שלו. אשכנזי יכול להיות הבטחוניסט הראשי בקמפיין הבחירות של 2012, וזאת כאשר אף אחד מבוגרי הרמטכ"לות מהעשור האחרון לא הצליח.
מנגד, המסמך שמדבר על האסטרטגיה התקשורתית נותן לנו הצצה לכיצד אפשר לנהל קמפיין נכון להכפשת ברק: בין אם הוא מסמך שנוצר למען גלנט או לא, מוציא את ברק כמי שאינו רואה את טובת המדינה. הצגתו כלחיץ, נתון להשפעה תקשורתית (גם אם לא מצד גלנט) ולא כמי שפועל לפי שיקול דעת מקצועי, מוציא את ברק חלש לקראת הבחירות הבאות. לא משנה מה תהיה בחירתו, הרי שהוא כעת היה מי שהושפע מהספין התקשורתי (של ארד או כל אחד אחר) ולכן הוא לא אובייקטיבי. לכן, הפתרון הקל היה להאריך את כהונתו של אשכנזי בשנה נוספת, כדי לתת לספין לשקוע; אבל זה? זה כבר דורש ויתור על האגו.
כתוב מצוין יהונתן.
כדאי תמיד לזכור את התמונה הגדולה יותר.
מסמך זה או אחר בד"כ לא משנים הרבה בהיסטוריה אבל ניתן ללמוד מהם על התהליך לא מעט.
מתי רואים אותך לוקח אחריות ומצטרף או מקים מפלגה ?
די מקושקשת הכתבה הזאת. צריך לבחור רמטכ"ל חדש ולהמשיך הלאה. אין שום סיבה להאריך לשנה חמישית גם אם היה רמטכ"ל משכמו ומעלה – והוא לא. למערכת היחסים בין ברק ואשכנזי תרמו שניהם. כולל הפרחת סלון הניסוי של אשכנזי לגבי שני חמישית.
אז מספיק עם ההיסטריה.