פתרון פרקטי-סביבתי לחוק שלדון אדלסון (ופוגע בחירות הביטוי)

במהלך סוף השבוע, ובעיקר בגלל פרסום סקר TGI שמצא כי "ישראל היום" הוא העיתון הנקרא במדינה, חשבתי על דרך, בעייתית במקצת, לפתור את בעיית החינמונים (אם יש כלל בעיה כזו) שיוצרים, בין היתר, זיהום סביבתי. ישראל היום מודפס כל יום בכ-350,000 עותקים ומחולק בחינם. אותה חלוקה יוצרת עודף של נייר המושלך לפח, נהרס, אך בעיקר שלא ממוחזר. אותו הדבר נוצר עם שאר עיתוני הארץ, ובכלל, העיתונות מזהמת וצורכת נייר בהיקפים אדירים, כאשר ניתן לטפל בבעיה.

עד היום הנסיונות לבלום את עיתון "ישראל היום" היו בעייתיים ובאו לטפל בסוגיית האחזקות או בחלוקת העיתונים בחינם. הצעות אלה, ששיקפו את האינטרסים של בעלי העיתונים האחרים נדחו על ידי הכנסת ואני עדיין מאמין שאסור יהיה להגביל את חלוקת העיתון בחינם או את הבעלות עליו.

ההסדר שאני מציע, כנראה, בא מנקודה שונה והוא בעייתי יותר. הרציונאל של החוק בא מחוק הפקדון על בקבוקים, שגם הם דורשים מחזור. אם על כל עיתון שיחולק, ימכר או יופץ יגבו דמי פקדון של 25 אגורות, ואלה יוחזרו בעת החזרת העיתון לבית העסק או לחלוקה, הרי שיגרמו ההסדרים הבאים: (א) עיתונים מסוימים לא ידפיסו עותקים מיותרים, (ב) הציבור יתחנך להשיב את העיתונים לפחי מחזור ייעודיים בהם הוא יקבל גמול, (ג) יווצר שוק משני לעיתונים משומשים.

הפתרון מטיל עלות עקיפה על כל עיתון שמביא לתמריץ שלילי לחלק אותו בחינם (כיוון שיש עלויות ישירות של פקדון) אך גם לתמריץ חיובי לאסוף אותו, למחזרו ולחסוך בנייר.

שוב, הפתרון הוא רע כיוון שהוא פוגע בחירות הביטוי (ויוצר אפליה לטובת ביטוי אינטרנטי). עכשיו, אם היו באים אילי העיתונות שרצו להפיל את שלדון אדלסון עם הצעת חוק כזו, הרי שהיה קשה יותר לארגונים הסביבתיים ולגופים החברתיים להתנגד להצעת החוק.

5 תגובות ל-“פתרון פרקטי-סביבתי לחוק שלדון אדלסון (ופוגע בחירות הביטוי)

  1. בהקשר הזה (אבל לא ישירות).
    האם אין בעיה קשה סביב חוק מימון מפלגות בהקשר של החינמון הספציפי הזה?
    החינמון הזה (שמפסיד הרבה מליונים) מטרתו להריץ את ביבי והליכוד, אין מימון מפלגות מוצלח מזה, האם בהקשר הזה זו לא בעיה חמורה?

  2. יאיר,
    חוקי המפלגות עובדים לפי פרסום המפלגה (או הרשימה) או על ידי תרומה. כאשר מדובר בשופר אידיאולוגי, וגם מטעמי חירות הביטוי, אני לא רואה דרך שתוכל למנוע מישראל היום לומר את דעתה בנושא אלא אם תוכיח לי שזו מקבל הוראות ספציפיות מראש הממשלה.

  3. קראתי בעיון רב "דין וחשבון על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות
    לתקופת הבחירות לכנסת החמש-עשרה ולראש הממשלה" של מבקר המדינה (http://www.knesset.gov.il/docs/heb/amutot1.htm).
    ניכר שם כמה הנושא מסובך כשמדובר בגוף חוץ מפלגתי ובכל זאת מופיעים שם לדוג' דברים כאלה:
    "הערכים העומדים בבסיס חוק המימון עשויים להיות רלבנטיים גם ל"שוק הרעיונות הפוליטיים" החוץ-מפלגתי: האם ראוי, כי תאגידים מסחריים בעלי עניין כלכלי יוכלו לעשות שימוש בלתי מוגבל במשאביהם הכספיים כדי להשפיע על תוצאות הבחירות? האם ראוי כי גורמים שמקום מושבם מחוץ לישראל יוכלו לעשות זאת? אכן, האיזון בין חופש הביטוי והעשייה הפוליטית ובין עקרונות השוויון בבחירות וטוהר המידות עשוי להיות שונה, כאשר מדובר במימון תעמולה פוליטית חוץ-מפלגתית, מהאיזון שנקבע בחוק המימון ביחס לתעמולת בחירות מפלגתית. אולם אין פירושו של דבר, כי אין כלל מקום להסדרה של תחום זה. כך, למשל, ניתן לחשוב על הסדר שיימנע אמנם מהטלת מגבלות מהותיות על פעילות כזו, אך יחייב אותה בשקיפות מלאה בכל הנוגע למקורות מימונה."
    אני לא משפטן ובאמת לא מספיק מבין בזה, אשמח אם תיתן מתישהו חוות דעת רצינית בעניין (גם אם לא תתמוך בעמדה שלי שהתרומה כאן חורגת הרבה מעבר לתחום האפור המותר בחוק).

  4. ההצעה עלולה לחסוך נייר גם ע"י הרתעה מקריאת העיתונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *