זה לא סוד שקשת אינה בדיוק משתמשת בחכמה בזכויות היוצרים שלה ככל הנוגע לאינטרנט, החל מהסרת סרטונים ביוטיוב שמציגים קטעים מתכנית "האח הגדול" אותם היא לא רצתה להציג, הסרת סרטונים בהם עדי נוימן מתוודה על שימוש בסמים ואפילו הסרת סרטון הפארודיה של "ארץ נהדרת" על המשחק Angry Birds ותהליך השלום מאתר YouTube, והכל בנימוקים של זכויות יוצרים. קשת, שאמורה, כערוץ ברודקאסט, להיות מי שעומד לצד המשתמשים בזכויות של אחרים נוטה לעיתים לנכס לעצמה בצורה אלימה למדי את זכויות היוצרים שלה, תוך שהיא מגבילה זכויות תרבותיות, שימוש הוגן ביצירות ופארודיות.

לפעמים קשת מתחרטת ונכנעת לטובת הציבור (וטובתה) ומאפשרת לציבור 'להשתמש' בקניין הרוחני שלה. לאחר שקשת העלתה, לבסוף את מערכון Angry Birds לYouTube, זו זכתה לתהילת עולם והגיעה לארבעה וחצי מיליון צפיות. אלא שהטמטום החדש מבית קשת נובע מנסיונה להגדיר בצורה קצת עקומה את זכויות היוצרים שלה; אמש דווח כי קשת התריאה בפני אתר האינטרנט שרוטונים כי משחק המגחיך את אחד הסכסוכים בתכנית 'האח הגדול' מפר את זכויותיה של קשת.

לכאורה, המשחק שפותח על ידי שרוטונים יכול היה להפר מספר זכויות, אך לא בטוח שהן של קשת, אלא דווקא של המתמודדים. חסם כזה הוא כנראה החסם הראשון שאמור היה למנוע מקשת לשלוח את המכתב אתמול. הזכות הראשונה שיכולה להיות מופרת היא זכותם של ליהיא גרניר ואבירם בן-שושן לשם טוב, אשר מוגנת על ידי חוק איסור לשון הרע. הזכות השניה היתה זכותם לפרטיות, אשר אוסרת על שימוש בשמם, דמותם או כינויים לצורך עשיית רווח ומוגנת על ידי חוק הגנת הפרטיות. אלא שזכויות אלה מצויות בידי גרניר ובן-שושן, ולא בידי קשת, ולכן קשת לא היתה יכולה לפנות להסרת המשחק.

לעניין זכויות היוצרים, הרי שהזכות בדמותו של אדם יכולה לקום כאשר מדובר בדמות פיקטיבית או ספרותית, אך ספק אם לאדם יש זכות יוצרים על שמו (וראו, לעניין זה, את רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני וכן א 6157/04 דוד "הכי טוב" דבש נ' אדלר, חומסקי & ורשבסקי, תא 18048/95 חגי סיטון נ' רשות השידור) אלא זכויות אחרות, כלכליות. הזכות בדמותו של אדם כחלק מזכויות היוצרים היא קצת עקמומית, ולטעון שהצגת איור, סאטירי ושלא מכיל תכנים שנוצרו בצורה מקורית על ידי קשת אינה בדיוק עומדת בקנה אחד עם החוק.

לעניין הזכות לפרטיות, בית המשפט פסק כבר כי כאשר אדם חושף עצמו, זכותו לפרטיות לא בדיוק עומדת. במקרה של תא (חי') 534-08 חוה קורן ישראלי נ' שי כהן פסק בית המשפט כי העובדה שהתובעת היא מפורסמת אינה מאפשרת לה לתבוע על פי חוק הגנת הפרטיות כאשר אחר משתמש בשמו כיוון ש"הזכות לפרטיות הינה זכות המגינה על האינטרס האישי-רגשי של אדם, על האוטונומיה שלו ועל צנעת הפרט, אך לא על האינטרסים הכלכליים שלו". כמו כן, במקרה נוסף, בית המשפט קבע כי כל עוד אין קשר ישיר בין הרווח שנוצר לבין השימוש בדמותו של האדם (ע"א 1055/09 ליאת שרצר בר נ' רבקה סמיירה).

את זכות התביעה לפי חוק איסור לשון הרע אני בספק אם קשת היתה יכולה לקנות מהמתמודדים, ואם כן היתה עושה זאת, עדיין היא היתה צריכה להראות כי השימוש נועד להשפיל או לבזות את המתמודדים, ולאו דווקא להציג אירוע מצחיק.

לכן, אף אם אותם משתתפים בתוכנית העבירו את זכויותיהם בדמויותיהם (לפחות לתקופה זו) לידי קשת, הרי ספק אם ניתן היה להקים תביעה כלשהיא בנושא. מעבר לכך, גם אם השימוש היה פוגע בזכויות יוצרים כלשהן, הרי שחוק זכויות יוצרים מגן על שימושים הוגנים כמו סאטירה (בסעיף 19 לחוק). כלומר, המחוקק הכיר בערך החברתי הנובע מסאטירה ומהיכולת של אדם להשתמש בקניין רוחני של אחר כדי למתוח ביקורת על אחר; לעזאזל, קשת עושה זאת כל שבוע כאשר משתמשת בדמויותיהם של שלל מפורסמי ישראל במסגרת התכנית "ארץ נהדרת".

אני רוצה להאמין שהשימוש של קשת במכתב ההתראה היה תקשורתי נטו ונועד למנוע ביקורת ציבורית. שימוש כזה לא אמור להעשות על ידי גורם תקשורתי שעשוי להיות חשוף למסמכים כאלה, מנגד, על ידי שלל יוצרים אחרים. הצעד של קשת, גם אם היה חוקי, עדיין אינו נכון תקשורתי.

[פורסם במקור בבלוג של צפניה]