זה סוד ידוע שבישראל הכנסת אינה הרשות המחוקקת יותר; עם 40 משרות שר ובסך הכל 36 חברי כנסת שאינם פועלים כמחוקקים אלא רק כבעלי תפקידים, ועדות הכנסות מעולם לא היו ריקות יותר ולא הצליחו לעבוד. למי שאינו מעורה בעבודה הפרלמנטרית, הסבר קצר: תפקידם של חברי הכנסת הוא לחוקק ולפקח על הממשלה. כשליש מחברי הכנסת הם חברים בממשלה (ולא בקואליציה, אלא בממשלה) ועובדים במשרה מלאה בתור שר או סגן-שר. ככאלה, הם אינם יכולים להגיע לועדות לדון בחוק או לפקח על הממשלה (שכן הם אינם יכולים לפקח על עצמם).
בפועל, לקואליציה יש פחות חברי כנסת בועדות, ולכן אמור היה להיות שלאופוזיציה יהיו חיים קלים יותר. אלא, כיוון שלקואליציה יש רוב כמעט מוחלט בכנסת, זו מקדמת חקיקה ממשלתית באמצעות ועדת השרים לענייני חקיקה.
בעצם, ועדת השרים מתכנסת אחת לשבוע ומחליטה באלו הצעות חוק תתמוך הממשלה. בכל מקרה בו הצעת חוק לא מקבלת את תמיכת הממשלה, יהיה קשה הרבה יותר לתמוך בה. חקיקה שמקודמת כממשלתית מתקדמת בועדות בצורה של "או שתסכימו לחוק או שאנחנו מושכים אותו", כלומר הממשלה הפכה לאחרונה למחוקק בפועל. הסיבה לכך היא חוק יסוד משק המדינה, חוק היסוד קובע כי הצעות חוק שיש להן השלכות כלכליות של יותר מ5,000,000 ש"ח תדרשנה את הסכמת הממשלה או רוב של 50 חברי כנסת.
כלומר, כל חקיקה שיש בה כדי לשנות אג'נדה חייבת להיות מקודמת על ידי הממשלה. אלא, שלאחרונה הרגישה הממשלה כי כוחה בכנסת (רוב מוחלט, יכולת בלעדית לקדם חקיקה ופגיעה מהותית ביכולת לחוקק בגלל העדר חברי כנסת) לא מספיקה וזו החליטה לקדם סמכויות לשוטרים באמצעות תקנות לשעת חירום.
אותן סמכויות, שלפי הדיווח ב'הארץ' כוללות מעצר ללא פגישה עם עורך דין ושימוש באלימות גם נגד מי שאינו עצור אלא רק מעוכב, הן חלק מפגיעה משמעותית בזכויות אדם וראוי היה שהחותמת הפורמאלית של ועדות הכנסת שידונו, לפחות לכאורה, בזכויות האדם הנפגעות, תנתן. אלא, שכעת הממשלה חמדה לצון והחליטה להפקיע מהכנסת, במשפט ולא רק בפועל, את יכולת החקיקה.
רבות נאמר כבר על תקנות שעת חירום ובעיותיהן החוקתיות (ראו מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה), אבל אני רוצה לעזוב את הפן המשפטי והפורמאלי ולדון בפן הפסיכולוגי יותר: הממשלה הבינה כבר שהכנסת היא חותמת גומי. עכשיו היא רוצה להפוך אותה לעוד פחות מכך.
לכן, מה שעושה הממשלה כעת הוא בדיוק הלעג לרש: הכנסת ה18 היא הכנסת החלשה ביותר (והימנית ביותר) מאז הקמת המדינה; היא הכנסת עם המספר האפקטיבי הנמוך ביותר של חברי כנסת. כך, לדוגמא, הצליחה ממשלת נתניהו להעביר תקציב דו-שנתי (שפוגע ביכולת של הכנסת לפקח על הממשלה) ולקדם חקיקה אנטי-דמוקרטית.
אכן, צריך מחקר אמפירי שיבחן בדיוק את ההסתברות של הצעת חוק ממשלתית לעבור ואת אחוז הצעות החוק הפרטיות שעוברות עם השלכה תקציבית וללא תמיכת הממשלה. אותו מחקר אמפירי יראה גם את מה שאני מרגיש: שהכנסת שלנו חלשה וצריך לחזק אותה ולהגן עליה.
העניין הוא שבישראל, להבדיל מארצות הברית, ולהבדיל מהתפיסה המקובלת, אין "הפרדת רשויות" בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, אלא "התמזגות רשויות". לכך משמעויות רבות, ובין היתר, שהרשות המחוקקת אינה יכולה לפקח בצורה אפקטיבית על הרשות המבצעת. עדיף לדבר על רשות פוליטית אחת, המורכבת משתי זרועות (כנסת וממשלה), השלובות זו בזו, והמפוקחות על-ידי גופים שונים, שכוחם אין די בו לרסן כוחה.
מעניין באמת לבדוק על כמה חוקים בכלל הצביעו יותר מ-50 ח"כים, בעד ונגד.
עם כנסת פתוחה אני מניח שאפשר להגיע לנתונים האלה.