נקמתו ההיסטורית של ערוץ 7 בכנופיית שלטון החוק

0.
[או, הנה השמאל הולך להגיד לבג"צ שהוא לא היה צריך לפסול חוק]; בצד הדיונים על הצעות חוק כאלה ואחרות שנועדו להכשיל את מערכת המשפט הישראלית לאחרונה, אולי כדאי להזכר בפרשה אגבית שהתחוללה בשלהי שנות התשעים, בממשלתו הקודמת של בנימין נתניהו ובמסגרת חוק ההסדרים, תוקן חוק הבזק (חוק התקשרות, בימנו אנו), על מנת להסדיר מעט משידורי הרדיו האיזוריים. לפי התיקון לחוק, מי שהפעיל במשך חמש שנים רצופות תחנת רדיו אשר נקלטה במרבית מדינת ישראל יקבל אוטומטית זכיון ורשיון להפעלת תחנת רדיו. מטרת תיקון החוק היתה לאפשר לערוץ 7, שעד אותה עת פעלה בצורה לא חוקית, לקבל היתר ולהתחיל לפעול. מספר חברי כנסת מהשמאל, ובראשם חיים (ג'ומס) אורון פנו לבית המשפט העליון ובקשו ממנו להכריז על בטלות החוק בהיותו סותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת חוק-יסוד: חופש העיסוק. בית המשפט, באחד האקטים הנדירים במיוחד, פסל את הסעיף בחוק הבזק וקבע כי:

בנסיבות המקרה דנן אין כל ספק שהתיקון לחוק פוגע בחופש העיסוק. ספקטרום התדרים לשידור ערוצי רדיו מסחריים-ארציים הוא משאב מוגבל השייך לציבור בכללותו. תפקיד השלטון הוא לשמש נאמן הציבור לצורך שמירה על משאב זה ולניצולו לתועלת הציבור. במסגרת זאת אחראי הוא גם על הקצאתו באופן יעיל והוגן בין אלה המבקשים לנצלו. התיקון לחוק פוגע בחופש התחרות של כלל המתחרים הפוטנציאליים על השימוש במשאב התדרים לשידורי רדיו ארציים, בכך שהוא מעניק זיכיון ורישיון לשידורי רדיו ארציים-פרטיים לגוף משדר העומד בתנאי התיקון לחוק, ללא מכרז וללא קריטריון חלוקה שוויוני אחר כלשהו. )בג"צ 1030/99 חיים אורון נ' יו"ר הכנסת דן תיכון.)

[לקריאה נוספת: ענבל בר-און, בג"צ ערוץ 7]

1.
אכן, אחד המקרים הנדירים בהם בית המשפט העליון פסל חוק של הכנסת; להזכירכם, יש בסך הכל שבעה כאלה: בג"צ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, בג"צ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, בג"צ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון ואח', בג"צ 1030/99 חיים אורון נ' יו"ר הכנסת, בג"צ 6055/95שגיא צמח נ' שר הבטחון, בג"צ 1715/97 לשכת מנהלי השקעות נ' שר האוצר, בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל). החל מסוף שנות התשעים ועד היום, למרות מהלכי החקיקה המטורפים, היה בית המשפט העליון מרוסן ופסל רק מספר מועט של סעיפים בחוק, אשר רובם קשורים בצורה כזו או אחרת לקניין, ואף אחד מהם הוא ימני בפועל: ביטול סעיף בחוק ההתנתקות שאוסר על המפונים לקבל כפל פיצוי מהמדינה [אגב, בצורה מצחיקה בית המשפט העליון התחיל לפסול חוקים רק לאחר עלייתו הראשונה של נתניהו לשלטון, ואולי קורלציה אינה מראה על נסיבתיות, אבל יש קורלציה].

2.
אבל נחזור לפרשת ערוץ 7 בבקשה. באותה העת, שלטונו הראשון של נתניהו הכשיר את ערוץ 7 ובכירי מרצ עתרו כנגד החוק. בעקבות החלטת בג"צ, בפועל, חזר המצב לקדמותו וכל צד המשיך להנות, עד השבוע שעבר. לפני מספר חודשים התבטא חבר הכנסת דני דנון כנגד תחנת כל השלום, תחנה שמעידה על דו קיום ועל פעילות משותפת. לשיטתו, "תחנת הרדיו שמלבה את האש פוגעת במדינת ישראל פגיעה קשה ואסור לאפשר לה להמשיך את שידוריה"; חבל שדנון לא טרח להאזין לתחנה ולמצוא מהיכן ההתבטאויות. בשבוע שעבר, בהוראה משטרתית עלומה, נסגרה התחנה. הודעה לקונית באתר האינטרנט של התחנה לא הרחיב על כך.

3.
מי שכן הרחיב על הנושא היה יוסי גורביץ. גורביץ הסביר שהתחנה שידרה מרמאללה בהיתר מהרשות הפלשתינאית, אשר קיבלה את התדרים כתוצאה מהסכמי אוסלו. לטענת גורביץ, השוטרים " העלו שתי טענות כנגדו [של מוסי רז, מנהל התחנה]: שהתחנה משדרת בעברית, לקהל דובר עברית, ועל כן היא בעצם תחנת שידור ישראלית ומדובר בעקיפת החוק".

4.
לו מרצ לא היתה עותרת נגד חוק ערוץ 7 בשנת 1999, הרי שלרז היתה הגנה נוספת בחוק. האם זו נקמתם המתוקה של אנשי ערוץ 7 שנמצאים כעת בשלטון כנגד התנהלותה של מרצ? אני בספק. אבל, כעת עולה השאלה מדוע להשתיק תחנת רדיו זרה וכיצד הדבר יכול להעשות במדינה דמוקרטית?

5.
להזכירכם, על מנת להפעיל בישראל עיתון יש צורך בהיתר משר הפנים, על מנת להפעיל ערוץ טלויזיה ורדיו יש צורך ברשיון משר התקשורת, ורק על מנת לפתוח אתר אינטרנט אין צורך ברישוי. אכן, כל מקומון שמודפס במספר מצומצם של עותקים צריך רישוי וכפוף לשיקול דעתו של שר הפנים; כך, נותרה האינטרנט כמקום האחרון לפרסם בו דברים ללא הגבלה.

6.
כעת, סגירת כל השלום אינה כנראה קשורה לנסיבות של אי קבלת היתר לשידור; אמר זאת יפה גורביץ כאשר הזכיר לנו שתחנות פלשתינאיות לא נסגרו. הפגיעה בחופש הביטוי אומרת שצריך, מה לעשות, למנוע מהשלטון לסתום את הפה למי שאומר דברים לא יפים, ובשביל זה צריך בית משפט חזק, שיוכל לא לפחד מסבב מינויים של עושי דברו של השלטון.
[פורסם במקור בעבודה שחורה]

5 תגובות ל-“נקמתו ההיסטורית של ערוץ 7 בכנופיית שלטון החוק

  1. לכן יש לי רק כמה שאלות לעניין הכשרת ערוץ 7.

    1. האם זה לא היה נכון לאשר כבר לפני 20 שנים לערוץ 7 להיות ערוץ רדיו וטלוויזיה לאחר שכל יתר הערוצים, מאז ועד ואתה, מזוהים כערוצי שמאל? האם איזון לכאורה נדרש רק באיוש בתי המשפט? ואם כן, האם באמת צמרת השופטים אצלנו, בעיקר בעליון, באמת משקפת את מכלול הדיעות החברתיות והפוליטיות במדינתנו? הטענה כאילו 'בית המשפט העליון שמור לחבר'ה מרחביה' בשיטת 'חבר מביא חבר' מחזיק מעמד עד היום. לכן לא פלא שמעמדו ויוקרתו של בית המשפט נפגמו בעשרים השנים האחרונות ! (מה קרה באותן עשרים שנים?).
    2. אתה רומז בקריצה ש"רק לאחר עלייתו הראשונה של נתניהו לשלטון" בית המשפט העליון התחיל לבטל חקיקת כנסת ואני מזכיר שגם התחיל לפעול בשיטת "הכל שפיט". שופטים עליונים ניסו לשחזר מה חושב ומרגיש לוחם שמסתכל על האוייב דרך כוונת נישקו והוא חשוף לאיומי קטל. אז ברור שישנה קורלציה מקרית שזה החל עם עליית נתניהו בתחילת 1996. אבל באמת זה רק מקרי, אבל כמובן היה נוח לבית המשפט העליון לפעול נגד ממשלה ימנית. אבל הסיבה היחידה שזה קרה היא שאהרון ברק מונה באוגוסט 1995 לנשיא בית המשפט העליון. אפשר לראות את התקופה עד כניסתו של נתניהו לתפקיד ראש הממשלה כתקופת הסתגלות ולמידה של ברק, מה עוד שבדרך עד אז היה אירוע קשה של רצח רבין ואז עליית שמעון פרס ולאחר מכן התארגנות לבחירות. לכן ענייני החקיקה דעכו מטיבעם ולא היתה עילה לאהרון ברק להתחיל לממש את מדיניות הטוטאלית.
    3. למיטב ידיעתי מוסי רז פעל מתחנת שידור בירושלים ורק האנטנה שידור נמצאת ברמאללה. בכל מקרה מדובר כאן בישראלי שפועל למען תחנת רדיו של ארגון עויין ובניגוד לחוק (מתוך שטח ישראל במזרח ירושלים). בכל מקרה אתם טוענים שלא ראיתם את כתב האישום. כלומר טענותיכם הן רק השערות.
    4. לא זכור לי שאנשי ערוץ 7 רצו לבחירות ונבחרו לכנסת. וגם לא זכור לי שאנשי ערוץ 7 נמצאים בשלטון. נדמה לי שלא כל מפלגות הימין נמצאות בקואליציה בכל מקרה. גם לא ערוץ 1, במקרה שתשאלו אותי.
    5. אז למה שמוסי רז לא ישדר את עקרונות הגותו בתחנת שידור אינטרנטית?
    6. אינני משוכנע שסתמו את הפה למוסי רז את הפה בגלל דבריו אלא רק בגלל פעילותו שכנראה חרגה לפי החוק. ראוי להמתין לראות מה נכתב בכתב האישום נגדו.

    בברכה

    אבנר פאר

  2. מצטער נשמט לי הפתיח !

    כל הכבוד על הכיסוי המקצועי המקיף שהבאת בפנינו. אינני יכול להתפלמס איתך בענייני החקיקה שהבאת כי אתה משפטן ואני לא אבל גם משום שלא עברתי ממש על כל החומר הטמון בו. אבל אני משער שהבנתי את רוח דבריך.
    לכן יש לי רק כמה שאלות לעניין הכשרת ערוץ 7….. וכו'.

    בברכה

    אבנר פאר

  3. חסר לך ברשימה ת"פ 4696/01 (ת"א) מדינת ישראל נ' משה הנדלמן
    וחוק האברכים

  4. פצי,

    עם כל הכבוד, ההחלטה בבג"צ 4124/00 ארנן יקותיאלי נ' השר לענייני דתות לא היתה לביטול של חוק, אלא כך פסק בג"צ:

    אשר על כן, העתירה מתקבלת. סעיף תקציבי מס' 20-38-21 ימשיך לעמוד בתוקפו כפי שנקבע בחוק התקציב הדו-שנתי לשנים 2009 ו-2010. הצו-על-תנאי יהא למוחלט במובן זה שהחל משנת התקציב 2011 לא תעמוד עוד התמיכה באברכי כוללים מכוח הסעיף התקציבי בחוק התקציב השנתי.

    את תפ 4696/01 מדינת ישראל נ' הנדלמן לא הכרתי, אבל קריאה בו מראה שהוא קצת בעייתי, במיוחד כיוון שהוא פשוט בחר לבטל סעיף במקום לזכות נאשם. בכל מקרה, לא מדובר על הפקעת סמכות של בית המשפט העליון, כיוון שגם לאחר כל המתקפות נגדו, עדיין תהיה לבית המשפט השלום (ולא העליון) סמכות לבטל חוקים.

  5. יכול להיות ש"רק 7 חוקים" בוטלו על ידי מערכת המשפט. אבל זה קצת מגוחך…
    א. למה "רק 7", אולי 7 זה המון?
    ב. איש לא בודק כמה פעמים כלב נשך אדם. די לראות את השיניים שלו. כמה חוקים מעוותים לא תוקנו? כמה חוקים ראויים לא נחקקו בצל האיום לעתור לבג"ץ? האין אלו פרקליטי המדינה הבוחנים על סוגיה ב"מבחן בג"ץ"? עצם ההעמדת הרשות המחוקקת ל"מבחן" של רשות אחרת הוא הנושא והוא הבעייה.
    ((ומכאן לנושא הרחב יותר: ג. אני בעד רשויות עצמאיות – שזוכרות מי נתן להן את הכוח. העם הוא הריבון, והוא בוחר פרלמנט, והם אמורים לבחור בדרכים שונות את שאר הרשויות. וכאן שורש הבעיה. מערכת שפיטה עצמאית – כן. אבל לא תלושה מן הריבון. ))

    לנושא ערוץ 7 – בילבלת (נניח בשוגג) בין שתי סוגיות.
    האיום לסגירת ערוץ שבע לא נבע מנושא התדרים, למיטב הבנתי, שידור מחוץ למים הטריטוריאליים – אינו אסור. השידור שם דומה עקרונית (משפטית) לשידור מתחומי הרשות. הבעייה הייתה שהאולפנים היו בבית אל, ומשם שודרו לספינה ששידרה החוצה. וכאן הדמיון המוחלט לסיפור של כל השלום.
    כדי למנוע את סגירת הערוץ, נעשה הנסיון עליו סיפרת "להכשיר את השרץ", כלומר לתת לערוץ החי הזה אפשרות לגיטימית לשידור מלא מתוככי המדינה.

    ובתוך הסיפור הזה – אף מילה על "קול השלום" של אייבי נתן?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *