אתמול מצאתי עצמי עומד לצד מאיר שטרית, אותו חבר כנסת שיזם את המאגר הביומטרי והתיקון להגדלת הסכום בחוק איסור לשון הרע. הסיבה לכך היתה הצעה לסדר שנדונה בועדת המדע לשחרור ספרי הלימוד של תלמידי בית הספר. בפתיחת הדיון מצאתי את שטרית אומר, כמעט מילה במילה, את שכתבתי לפני כחצי שנה כי על משרד החינוך לממן את ספרי הלימוד ולהנגישם בצורה אלקטרונית לתלמידים: "מדינת ישראל נתנה למבחר מצומצם של אנשים פרטיים (מחברי ספרי הלימוד) מונופול מצומצם על הידע: מרגע שאותם ספרים נכנסים לתוך תוכנית הלימוד המאושרת התלמידים חייבים לרכוש את אותם ספרים", אמרתי אז, והצעתי כי משרד החינוך יממן את הספרים ויבטל את זכויות היוצרים בהן.

אלא, שההתנגדות בועדה באה מקרב אלה שטוענים כי הם באים לחנך את העם. אלה החלו לתהות לגבי התשלומים המגיעים להם, עד כדי כך שאחת מנציגות ההוצאה לאור אמרה שדיגיטציה של כל ספרי הלימוד בהוצאתה יעלו מאות מיליוני שקלים (אגב, גם אם זה נכון, אז מאות מיליונים מתוך תקציב של עשרות מיליארדים כהוצאה חד-פעמית הם משהו שאפשר לסבול). המוציאים לאור בעיקר העלו את טענת הנז"ק (DRM) שלדעתי אינו רלוונטי יותר במודלים העסקיים הקיימים; לדוגמא, המו"לים התעקשו על כך שלא יתקיים שוק ספרים משומשים אלקטרוניים והעמידו את יו"ר הועדה, רונית תירוש בפני מכשול: או פרויקט השאלת ספרי לימוד או פרויקט דיגיטציה. כלומר, מבחינת המוציאים לאור, אין אפשרות להשאלה של ספרים דיגיטליים או רכישה של רשיון כולל מטעם בית הספר.

ואסביר את העניין מנקודת המבט שלי: נניח שאני בית ספר, ולי יש תכנית לימודים שכוללת X ספרים. אני יכול לפנות להוצאה לאור מסוימת, שמחזיקה את הזכויות באותם X ספרים, ולרכוש ממנה רשיון צף, אשר אומר כזה דבר: בכל רגע נתון, לא יותר מY תלמידים יגשו לכל ספר לימוד. כלומר, יש לי ספריה אלקטרונית מלאה (אגב, לא הכרחי להשתמש בנז"ק כדי לפתור את זה, יש עוד דרכים, כמו SaaS) שאני יכול להשאיל ממנה לתלמידים. כעת, חסכתי פעמיים: קניתי Y עותקים של X ספרים, ואני יכול להמשיך להשאיל אותם בצורה אלקטרונית בלי לחשוש לנזק לספרים. אלא, שהמו"לים העדיפו את שיטת "נמכור לך את הספר לשנה בלבד" וכך הם הציגו את מודל הספרים האלקטרוניים.

אז מה הבעיה כאן? הבעיה היא שמרנות: הוצאות הספרים לא מפחדות באמת מאבדן זכויות היוצרים, הן מפחדות מאבדן היתרון לגודל שהטכנולוגיה מביאה. כלומר: כיום יש מספר מצומצם של הוצאות לאור של ספרי לימוד; אותן הוצאות בקיאות ברזי חוזרי המנכ"ל לאישור ספרי לימוד ואת הפרוצדורה לאישור הספרים, כמו גם את עלויות השיווק וההדפסה. כעת, המוציאים לאור רואים את מהפכת ההוצאה לאור של המו"לים הקטנים ומפחדים שאותו שוק, שעד עתה החזיק במונופול כפול (זכויות היוצרים ורשיון ממשרד החינוך) עשוי להתמוטט.

כן, זו הדאגה האמיתית ולא נז"ק או פיקוח על מחירים של ספרי לימוד; הדאגה היא מכך שהשוק יפתח לתחרות ומורה קטן מפתח-תקווה שיודע ללמד מתמטיקה יכתוב ספר ויצליח להתחרות בהוצאות הגדולות על אותו השוק, עד כדי כך שהוא יראה מה המטרה האמיתית של הדיגיטציה. הפחד הוא גם מספרים בקוד-פתוח, ספרים שינתנו על ידי ציבור בחינם וללא תמורה, יערכו על ידי מורים בפלטפורמת וויקי (תחשבו ויקיספרים אבל על סטרואידים). אז מה יקרה? איך יתמודדו ההוצאות לאור עם הסכנה?

המוציאים לאור מנסים לטעוון שמדובר בהשקעה משמעותית; אלא, שכמו שאנחנו רואים, יש לא מעט דרכים אחרות (וכנראה לא פחות טובות) להתחרות בהם, ואם ההוצאות לאור לא יעברו לדיגיטל בתוך כמה שנים, השוק ילך נגדן.