תודה לך שאול מופז. בחירתו של שאול מופז לראשות קדימה היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לשמאל הישראלי; כעת, כאשר האיש שלא עשה דבר עומד בראש המפלגה הגדולה בישראל, וכאשר אין הבדל מהותי בינו לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הרי שגוש השמאל-מרכז יכול רק להתחזק.

על פי הסקרים (שכאמור לא שווים דבר), בחירתו של מופז מחזקת את מפלגת מרצ בסקר אחד משפיעה בצורה עקיפה על העבודה ואפילו מסייעת למפלגת הכלום של יאיר לפיד; שאול מופז, כך נראה, הוא הדבר שהשמאל היה צריך יותר מכל.

מופז הוכיח שהוא שועל פוליטי; החבירה של רפי איתן לתמיכה במופז אחרי שהוא הוא הגורם לכך שציפי לבני לא הקימה קואליציה ב2008 ולכן הוקדמו בחירות 2009 מראות יותר מכל מה סוג הטריקים להם צפוי ממשל נתניהו עכשיו; אותם טריקים לא יביאו להקדמת הבחירות אלא יחכו לרגע האידיאלי, בו כוחו של מופז מקסימאלי, ורק אז יוכרזו בחירות.

אלא, שספק אם רגע כזה יגיע בקרוב; מופז הוא איש שטח, הוא אלוף קבלני הקולות ויודע לפקוד, אבל האם הוא יכול לסגור את אותם דילים עם אחרים? אכן, הססמא "ציפי או ביבי" הביאה, לא רק לדעתי, מצביעי מרצ ועבודה רבים להצביע לקדימה כדי להציל את המדינה, מתוך תחושת אחריות לאומית. אלא, שכרגע, כאשר זה "מופז או ביבי", לאף אחד לא תהיה האחריות הלאומית להצביע מופז: האיש שכשל בתור שר תחבורה ובטחון.

לכן, אותם אנשי "אחריות לאומית" ישובו "הביתה", להצביע לשלי יחימוביץ' או זהבה גלאון; אולי, אלה שלא נח להם להצביע עבור אישה יבחרו בלפיד. אבל הייצוג של "הבנות נגד הבנים" כעת: השמאל הוא נשי, אך חזק, תקיף וחברתי, והימין הוא גברי וכובשני, הוא בדיוק מה שהמדינה צריכה: קו מפריד, שמי שמשמאלו הוא שמאלי ומי שימינו הוא ימני; הקו הדק היה יהיה בדיוק מפלגת קדימה.