רשיון קריאטיב קומונס: החריג שקובע את הכלל

מהו רשיון קריאטיב קומונס?

באמצעות רישיון של Creative Commons, את/ה שומר/ת על זכויות היוצרים שלך אבל מרשה לאנשים להעתיק ולהפיץ את יצירתך בתנאי שהם יציינו את שמך על היצירה — ובתנאים שתציין/י כאן בלבד. לאלו שאינם בקיאים בשימוש ברישיונות של Creative Commons, הכנו רשימה של נקודות למחשבה. אם ברצונך להציע את יצירתך ללא תנאים, בחר/י באפשרות הקדשה לנחלת הכלל. (מתוך אתר קריאטיב קומונס)

פסקה זו, לדוגמא, הועתקה ישירות מתוך אתר קריאטיב קומונס. הסיבה לכך היא כפולה, ראשית, הפסקה סיפקה הגדרה מדויקת של מהם קריאטיב קומונס, סיפקה את הקישורים המדוייקים ואת היכולת לחסוך עבודה לכותב. שנית, מותר לכותב שורות אלו, לפי הרשיון בו מוגן הטקסט, לעשות בו כל שימוש כל עוד מייחס הוא את המקור ממנו נלקח הטקסט. רשיון הקריאטיב קומונס הוא בעצם חוזה בין היוצר למשתמש המאפשר למשתמש לקבל זכויות שלא היה מקבל אותן אם היה נתון תחת המשטר המשפטי של חוק זכות יוצרים, 1911 שקובע:

רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות-היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים (סעיף 2.1. לחוק)

כלומר, הרשיון מאפשר למשתמש את מה שהיה אסור לו אלמלא רשיון השימוש. הרשיון מאפשר לאנשים להפיץ את התוכן בלי לטפל גם בעשרות בקשות לשימוש חוזר ביצירותיהם, וכן להגן בצורה כוללת וודאית על יצירות.

היקף ההגנה

היקף ההגנה המופיע ברשיון משתנה מרשיון לרשיון, ישנם מקרים בהם כל שמקנה הרשיון הוא הזכות להשתמש שימוש פרטי, יש כאלו המאפשרים שימוש פרטי ומסחרי, יש רשיונות המאפשרים שימוש פרטי, מסחרי ואף שינוי או חידוש היצירה המקורית, והכל כפוף להיקף הרשיון. הרשיון דן הן בזכות המוסרית של בעל זכות היוצרים והן בזכות הקניינית. ברוב הרשיונות מפקיע בעל הזכות את הזכות הקניינית כדי שבעלי הרשיון לא ישלמו בעבור השימוש בעבודה. מה שהרשיון לא עושה ברוב המקרים הוא הפקעת הזכות המוסרית. רוב רשיונות השימוש דורשים מהמשתמש להפיץ את היצירות הנגזרות מהיצירה המקורית תחת רשיון שימוש זהה או מחמיר כך שישמרו זכויותיו המקוריות של בעל הזכות.

בעצם, רשיון הקריאטיב קומונס, שעל בסיס המילים Copyright קנה לעצמו את השם Copyleft, מאפשר להביא למצב בו חלק מהזכויות שמורות, הכל תלוי בסוג הרשיון הנבחר. הנחת היסוד היא שכל יוצר, ללא קשר להעדפותיו, מעדיף כי עבודתו תהיה נחלת הכלל במישור השימושי ונחלתו במישור הזכותי.

משמעות ההגנה

מה בעצם אומר אותו רשיון? זה שנותן לכלל את הזכות להשתמש ביצירה לפיו, איך הוא יכול להגן על בעל הזכות? ברור שבעל הזכות לא יכול לעמוד חסר אונים בפני מפר הזכות ובפני העולם כאשר מופרים תנאי הרשיון. לכן, במקרה כזה, קובע רשיון השימוש כי יופסק אוטומאטית בעת ההפרה, ובמילות הרשיון: "This License and the rights granted hereunder will terminate automatically upon any breach by You of the terms of this License." כלומר, בעת שפוקע הרשיון עקב הפרתו, זכאי המרשה להניח כי הרשיון פקע, ועל כן זכויותיו הקנייניות והמוסריות קיימות במלואן כלפי המפר.

במקרה כזה, המרשה יוכל, כמו כל אדם אחר שעומד בפני הפרות של זכויות יוצרים, לפנות לבית המשפט לקבלת הסעדים המוקנים בחוק. אותם סעדים כוללים פיצויים ללא הוכחת נזק על הזכות המוסרית ועל הזכות הקניינית. הפיצוי המקסימאלי שניתן עבור כל הפרה של הזכות הקניינית הינו 20,000 ש"ח, כשישנו מינימום של 10,000 ש"ח. כמו כן, הפיצוי על הזכות המוסרית עומד על סכומים בסדר גודל דומה עבור כל הפרה.

הפיצויים

בתי המשפט בישראל קבעו כי עקב קלות העתקת החומר מאתרי אינטרנט יש לפסוק סכומים משמעותיים בכדי להגן על הפרות כאלו (לדוגמא, תא (י-ם) 6182/04 לייבדיאנאס בע"מ נ' קופמוי-ווב בע"מ, ת"א 190227/02 פרחי גורדון נ' פרחים כפר רות, דינים שלום, כג, 22) וכן כי הקלות של הגניבה באינטרנט דווקא הופכת את מהות הדבר לחמורה יותר (ובמישור הפלילי, ראו פסק דינה של כב' השופטת אגמון-גונן, קפ (י-ם) 105/02 אלון ניר נ' מסע אחר בע"מ) הקלות הרבה של העתקה באינטרנט מאפשרת לא רק את ההעתקה, אלא הביאה לביסוס רשיון הקריאטיב קומונס.

בתי המשפט קבעו גם, כי כל הפרה נפרדת – במדיה נפרדת, בפעם נפרדת או בפרסום נפרד – מזכה בפיצוי נפרד (ע"א 3616/92 דקל שירותי תוכנה נ' היחידה הבינקיבוצית, פד נא(5) 337), שם המבחן היה האם הופרה הזכות כל פעם ביצירה חדשה, כלומר ביצירה שהושקע בה זמן ועבודה. שם נקבע כי כל גירסא חדשה שהסתמכה על היצירה המופרת מזכה בפיצוי סטטוטורי. על פסיקה זו הסתמך בית המשפט המחוזי בעניין לייבדיאנאנס כשקבע שאתר אינטרנט אחד, בו מספר עמודים, הינו יצירה אחד שכן הוכן בעבודה אחת. ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קבע, בפעם אחרת, כי העתקה של טקסט בארבעה מאמרים שונים היווה ארבע הפרות שונות (ת"א 1296/99 בן-אוליאל נ' זר, דינים מחוזי לג(1) 267)

למה להשתמש ברשיון?

ישנן סיבות רבות מדוע לא להשתמש ברשיון קריאטיב קומונס, המרכזית מבינן היא האפשרות לגבות כסף עבור שימוש ביצירות. אולם, ההנחה היא כי יצירות המוגנות תחת קריאטיב קומונס מועלות לאינטרנט (או לכל מדיה אחרת) על מנת לחלוק אותן ולאפשר לכלל הציבור להנות מהן. לכן יש אפשרות להגנה מפני שימוש מסחרי והגנה מפני שינוי. לאחרונה נמתחה ביקורת כנגד רשיון זה על ידי ריצ'רד סטולמן, אבי תנועת הקוד הפתוח, שביקש להחיל את רשיון הGPL על יצירות ספרותיות גם כן על חשבון רשיון הקריאטיב קומונס.

רשיון הGNU הוא רחב בהרבה מרשיון הקריאטיב קומונס ומאפשר שימוש נרחב יותר ביצירה. כמו כן, הרשיון מחייב כל אדם המשתמש ביצירה להפיצה תחת אותו הרשיון. היצירות תחת רשיון GNU הן קניין הכלל.

מנגד, השארת כל היצירות תחת הגנת "כל הזכויות שמורות" תצור מצב בו בעת השקת יצירה לא ניתן יהיה לעשות בה שימוש ללא הרשאה מפורשת, ואף לא יהיה ניתן לבצע את היצירות מחדש. עקב בעיות ברשיונות הקיימים על פי חוק, פרוייקט שיר זר לא יצא לדרך, או ליתר דיוק, יצא לדרך וכשל. הסיבה המדויקת לכך היתה שחרף רצונו של ליאונרד כהן לתת את האישור לבצע את שיריו מחדש בפרויקט, חברת סוני דרשה להסיר את הקבצים מהרשת.

אלו שמקדשים את הקניין הפרטי, כמו חובבי הקוד הסגור, טוענים תמיד שהטכנולוגיה (או תעשיית היצירות) לא היתה מתפתחת אלמלא האמנים היו מרוויחים, אולם, האם רווחתם של האמנים צריכה לבוא באמצעות מניעת זכותה של החברה לעשות שימוש בדברים שלעיתים הופכים לקניין הכלל? (כמו שירו של אביב גפן, לבכות לך, שהפך להמנונם של מאות אלפי צעירים לאחר רצח רבין ב1995, וכמובן שלא היה ניתן לראות את גפן עובר בכיכר ומצלם את אלפי בני הנוער שרים את שיריו בכדי לתבוע אותם יותר מאוחר בבתי משפט).

אם הקניין הפרטי היה זה שאיפשר לאורך שנים את ההתקדמות עד לדור המידע, אני חושב שדווקא בדור המידע הקניין השיתופי, וההגנה הקולקטיבית עליו מפני אלו שעושים בו שימוש לרעה, הוא זה שיביא את הקדמה.

7 תגובות ל-“רשיון קריאטיב קומונס: החריג שקובע את הכלל

  1. תודה, עודכנתי כבר הבוקר על ידי אהוד קינן

    התייעצתי בעניין עם לורנס לסיג בסוף השבוע, כיוון שהיתה יכולה להיות תביעה עוד לפני של אדם קורי, אבל היא הסתיימה בהסדר.

  2. ביקשתי מהאקדמיה ללשון העברית מונח עברי ל-CC, והרי תשובתו של אמנון שפירא, יושב ראש הוועדה למונחי טכנולוגיית המידע:
    "ראשית – Creative Commons הוא שם של ארגון. הנכון הוא שהארגון קם במטרה לפתוח לשימוש הציבור ישויות שקודם היו מוגנות בזכויות יוצרים על ידי חלוקת הזכויות בין בעלי הזכויות ובין הציבור. נכון גם שהמימוש העיקרי של השיטה הוא באינטרנט ובענפים אחרים של טכנולוגית המידע. הארגון עצמו נולד בשנת 2001 בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד והוא עדין פועל תחת מטריה אקדמית כזו או אחרת.
    אם הפונה שלך מתייחס לשם הארגון – ההמלצה שלי היא לא לתרגם.
    האם קיים לצורה הזו של זכויות יורים מונח עברי – אני לא ממש יודע. אני חושב להפנות את השאילתה לחבר בהוצאת הוד-עמי אולי אמצא שם סיוע. אם יהיה לי מידע נוסף אשמח לשתף אותך.
    במקביל, אני מציע לאתר משפטן שעוסק בנושאי זכויות יוצרים בעיקר בתחום הקניין הרוחני ולנסות לקבל עצה."

לא ניתן להגיב