על ניגוד העניינים של ערוץ 10 מול נתניהו: הצעה תיאורטית לפשרות בלשון הרע

לעיתים, המשפט מציג בפנינו מקרים בהם מי שתובע או נתבע אינו מסוגל לדאוג לענייניו המשפטיים בצורה אופטימאלית. בענייני תובענות ייצוגיות או רואים מקרים בהם התובע הייצוגי (מי שמייצג את הקבוצה כולה בפני בית המשפט, לא עורך הדין שלו) אינו מסוגל לדאוג לטובת כלל הקבוצה ועל כל לא נותנים לו לנהל את התובענה הייצוגית (נניח, ת"צ 4263-03-11 אשל היאור בעמ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ); כך גם כאשר מדובר על הורה אשר מהווה מצד אחד אפוטרופוס של קטינים ומצד שני תוצאות התביעה עשויות להשפיע על מצבו האישי (תמש 21852-03-10  פלוני נ' פלונית). במקרים כאלה, בית המשפט משתמש בסמכותו על פי סעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וממנה אפוטרופוס, אשר דואג לטובת החסוי.

המינוי של אפוטרופוס בא להבטיח את האינטרס של הציבור, ולא רק את החסוי, כיוון שפעמים רבות החלטות שעשויות להיות זמנית לטובת אותו החסוי (כמו העברת כספים להורה אחד) עשויות להשפיע על כלל הציבור בסוף. העניין אבל הופך מעניין כאשר יש בין התובע לנתבע יחסים מוזרים, שגורמים לכך שהנתבע עצמו (ולא מי שמייצג אותו) יעמוד במצב של ניגוד עניינים ולא יוכל לדאוג לענייניו.

ההצעה שלי, שהיא תיאורטית למדי, היא שבמקרים בהם בעקבות הסכסוך המשפטי לא יכול לדאוג התובע\נתבע לאינטרס הציבורי שמושפע מההחלטה שלו, ימונה אפוטרופוס לדין ולא יאפשר את סיום ההליך בפשרה או סגירתו ללא הסכמת מי שמייצג את הציבור. הסיבה? וובכן, אפרט כאן.

ערוץ 10 הוא אחד מאמצעי התקשורת המובילים בארץ והוא נמצא בימים אלה בסכנת סגירה. האיום בסגירה נובע מכך שעל הערוץ לשלם סכומים רבים למדינה (שעשויה לוותר או לפרוס את החוב). מנגד, כנגד הערוץ ובכיריו עומדת תביעה מאת בנימין נתניהו . וזאת אחרי שערוץ 10 כבר התקפל בפני מי שמתחזק את שופרו של נתניהו, שלדון אדלסון, כאשר התנצל על פרסום תחקיר עיתונאי והתרפס. כעת, מדווח אתר וואלה!ברנז'ה, כי נתניהו וערוץ 10 הגיעו להסדר, לפיו זה ימשוך את התביעה וערוץ  10 יתחייב לסקר את ראש הממשלה בצורה שונה מעתה ואילך.

ההתחייבות של ערוץ 10 לנתניהו היתה יכולה להיות נכונה וצודקת אלמלא היו כאן שני אלמנטים נוספים: הראשון הוא טובת הציבור וזכותו לדעת, והשני הוא יחסי הכוחות בין ערוץ 10 לנתניהו. לשיטתי, הסדר הפשרה חייב לעבור ביקורת ציבורית כיוון שיש כאן השפעה על זכויותיהם של כל אזרחי ישראל, וכיוון שיש כאן ניגוד אינטרסים בין האינטרס של ערוץ 10 לחיות כלכלית ובין האינטרס של ניהול התביעה וחשיפת האמת.

במה דברים אמונים? כאשר אנחנו מדברים על ניגוד עניינים, אנו דורשים כי איש ציבור אינו יכול לקבל החלטות אשר משפיעות על מצבו האישי. "הכלל כי "אין אדם דן בעניינו שלו" – "nemo judex in re sua" – הם מהיסודות המוסדים של כללי הצדק הטבעי, הן במשפט העמים והן במשפט הישראלי" (עא 610/94 גדליה בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי). עכשיו, איני רוצה לדון בעניינו של נתניהו שתובע את ערוץ 10, שהאינטרס האישי שלו כאדם שונה מהאינטרס שלו של מי שאמון על טובת הציבור, ורצונו להשמיד את ערוץ 10 (אם יש כזה) צריך להפקיע ממנו את הסמכות להחליט בענייני הערוץ (כשם שהיועץ המשפטי לממשלה, לדוגמא, נמנע מלדון בעניינהם של מי שהיו לקוחותיו בעבד). עניין ניגוד העניינים הוא של ערוץ 10 עצמו: כל עוד האיום בתביעה קיים, וכל עוד הערוץ יודע שעד לסיום ההליך יחליט ראש הממשלה כשם שיחליט למרות הסכסוך האישי, חייב ערוץ 10 למנות לעצמו אפוטרופוס לדין אשר ידון בטובת הערוץ לחוד מאשר טובת התביעה עצמה. [בהערת אגב, מצער לשמוע שערוץ 10 בוחר בטקטיקה של התראות בתביעה נגד גופי תקשורת אחרים אשר מבקרים אותו, בין אם בצד' ובין אם שלא בצדק]

במקביל, חייב הערוץ לשקול את היותו חלק מכלבי השמירה של הדמוקרטיה: האם הסדר פשרה עם ראש ממשלה לפיו זה יקבל סיקור שונה מכלל הציבור (כי אחרת, מדוע עליו להתחייב כלל?) אינו נוגד את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. התקנון קובע כי "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות"; האם חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת יכולה לסבול התחייבות לסקר אדם מסוים בצורה שונה מאחרים?

לכן, טענתי היא כי במצב כזה יש למנות לערוץ אפוטרופוס לדין שידאג לטובת הציבור, שיבחן את הסדר הפשרה (בדיוק כמו שהיועץ המשפטי לממשלה מתייצב בפשרות על תובענות ייצוגיות) ורק אם ההסדר ראוי יוכל לאשר אותו. אחרת, ירצה ראש הממשלה למשוך את תביעתו, יעשה כן. לא ירצה? שימשיך לנהלה עד תום: זוהי טובת הציבור.

תגובה אחת ל-“על ניגוד העניינים של ערוץ 10 מול נתניהו: הצעה תיאורטית לפשרות בלשון הרע

  1. טובת הציבור וזכותו לדעת היא לא רק זכות אלא גם חובה. אני מתכוון שזו חובתו של ערוץ 10 כלפי האזרחים. לכן נכון עושה נתניהו שהוא דורש שערוץ 10 יעמוד בתנאים אלה ויפסיק לנהל את קמפיין הבחירות של מפלגות השמאל, תוך הסבת החדשות לתעמולה אנטי ליכודית. מספיק לראות את השינויים שעוברת תוכנית חדשות הבוקר של גיא מרוז, שבין ידיעה לידיעה הוא מכניס את תובנתיו המוכרות כנגד נתניהו, כדי להבין שערוץ 10 מתיר למגישי החדשות שלו לפגוע בטובת הציבור לשמוע חדשות מאוזנות. אם גיא מרוז רוצה להעביר ביקורת על נתניהו הוא צריך שיהיה לידו גורם המגיב על דבריו, כמו שצריך להתנהל כל ויכוח פוליטי על המקרע. אם הוא חושב שהוא מגיש חדשות ומנחה ויכוחים, כי אז הוא צריך לתת לכל הצדדים זמן שווה להציג את טענותיהם ולהגיב על דיברי האחרים, תוך שהוא מנחה את הויכוח ושואל שאלו כדרכו של עיתונאי מקצועי.
    ישנה בעיה עם הקביעה הממוסדת ש"איש ציבור אינו יכול לקבל החלטות אשר משפיעות על מצבו האישי", ממנה אפשר להסיק שנבחר ציבור שנבחר להיות חבר כנסת אינו יכול לחוקק חוקים שכן הם בהכרח נוגעים בסופו של דבר גם אליו, כי הוא גם אזרח ככל האזרחים. כך, ראש הממשלה לא יכול להחליט ללכת לשלום או למלחמה, להגדיל או להקטין מס, כיח כל מה שהוא יחליט ישפיע גם עליו.
    תביעתו של נתניהו נגד ערוץ 10 היתה שהערוץ דיווח עליו ידיעה שיקרית. זכותו של אדם, גם אם הוא ראש הממשלה, היא לשמור על דמותו וניקיון כפיו. לא יכול להיות שעיתונאי, שלא נדרש לשום הכשרה מקצועית, משפטית או מוסרית, יוכל להפיץ ידיעות פוגעות באחר, בלי שבדק, ביא שבירר, בלי שוידא קודם שכל מה שהוא אומר, אמת הוא. חמור מכך, ישנם עיתונאים/כתביםפ שמלכתחילה מסיטים את הדיווח להכפיש את שנוא-נפשם וכוללים בתוך דיווחם ידיעה שהיא אינה-אמת, בלשון המעטה. רק השבוע היה לנו מקרה של אברמוביץ' מערוץ 10 שדיווח בביטחון רב שנתניהו וליברמן סגרו על רוטציה בתפקיד ראש הממשלה, בממשלה החדשה שהם קרוב לודאי יקימו. כעבור דקות מספר נאלץ רביבינוביץ לגמגם וערוץ 22 חזר בו מהידיעה הזאת, שהתבררה כפליפ-לוף של מאן-דהוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *