המלחמה במשתפי קבצים, תמונת מצב 2012

0.
בשבוע הבא אעביר סקירה קצרה על המאבק באתרי שיתוף קבצים במסגרת השתלמות בדיני זכויות יוצרים של לשכת עורכי הדין. הטקסט כאן הוא הנקודות להרצאה (שאני מקווה שתגיעו אליה). אם יש דבר אחד שחשוב לזכור הוא שלא משנה מה, האדם צמא לתוכן: תוכן, פולקלור, אגדות עמים, מוסיקה, ספרות, כל אלה הם חלק מהתרבות שלנו ומהדרך בה אנו מגדירים את עצמנו. תוכן הוא לא רק בידור, אלא הוא רשת תרבותית של ערכים: הדרך להעביר מסרים, לחנך את הדורות הצעירים ולדאוג לשימור של מסורת. לא סתם משקיעות חברות כמו Microsoft כספים רבים על מנת להופיע כחלק מהתרבות בתכניות טלויזיה פופולריות. ומה הדרך למדוד פופולריות של תכניות טלויזיה, שירים וכדומה? פעם היה את מדד נילסן לתכניות טלויזיה ואת מדד בילבורד למוסיקה. היום? היום אפשר להבין ששיתוף הקבצים הוא דרך לא פחות טובה למדוד את ההגעה של התוכן לקהל.

1.
לדוגמא, סדרת "משחקי הכס", שזוכה לרייטינג של בערך 4,000,000 צופים בטלויזיה, מקבלת מספר דומה של הורדות בלתי מורשות. כלומר, ההורדות הבלתי מורשות מאפשרות לרשתות להגיע לקהלים חדשים, אמנם לא משלמים. עד כמה הם רחבים? מהגרף הבא אפשר ללמוד. הגרף משווה את תוצאות החיפוש בגוגל למספר מונחים: שירות המוסיקה של אפל, iTunes, אתר הצפיה הישירה המורשה Hulu, אתר ThePirateBay אשר הוא מנוע חיפוש לתכנים לא מורשים, אתר RapidShare אשר מארח תכנים לא מורשים, והמילה Torrent, שהיא בעצם הדרך בה חלק ניכר מההורדות הלא מורשות מבוצעות.
הטורנטים שולטים, עדיין.

2.
כפי שניתן לראות, הטורנטים שולטים. אמנם במגמת ירידה ביחס לשירות iTunes הצומח, אבל עדיין: יותר מכל דבר אחר, כאשר מישהו מחפש תוכן, הוא עושה זאת בצורה לא חוקית. בעצם, זה לא ממש נכון; כי הטעתי אתכם בגרף הקודם. כיום, כאשר מישהו מחפש תוכן, יותר מכל, הוא מחפש שני דברים: את אתר YouTube ואת המילה Download. כפי שניתן לראות בגרף המתוקן, כל חיפושי הitunes וtorrent בטלים בשישים ביחס לשתי המילים האלו:
בטלים בשישים: יוטיוב

3.
עכשיו, בוא נדבר על צריכה של תוכן לא מורשה לפני שאנחנו מדברים על המלחמה באתרי השיתוף (שהיא פשוט לא יעילה, וכל חסימה של אתרים כאלה מובילה לעוד שיתופי קבצים). מה הרציונאל במלחמה בתוכן לא מורשה? ההנחה הסמויה היא כי אם יסגרו את אתרי התוכן הלא מורשה, הכנסות בעלי התכנים מתכנים מורשים יעלו, כלומר שמשתמשים שמשתפים קבצים הם לא צרכני תוכן. עכשיו, מראש ההנחה הזו לא נכונה: מחקר של American Assembly גילה לנו בדיוק ההפך: משתפי קבצים מוציאים בממוצע 30% יותר על רכישת קבצים מאשר עמיתהם שאינם משתפים קבצים. ומדוע? כיוון ששיתוף קבצים הוא רק דרך אחת להשגת התוכן מתוך כמה, והמשתמשים הולכים לפי שלושה פרמטרים ברורים: (1) איכות ההורדה; (2) זמינות המקור; (3) מחיר (Kozlovski, Klinger, Davidi, Yarkoni, "Fair Use in Israel", inside: A2K for Consumers: Reports of Campaigns and Reports 2008-2010).

4.
אם אנחנו מדברים על זמניות, כאן ראוי לציין את YouTube. בגדול, היינו צריכים להניח שאם אתר כמו YouTube יהיה זמין, רוב הצריכה הפיראטית תסתיים: מדובר על אתר שמספק את כל התכנים בחינם, ומיד. הבעיה עם YouTube, כמובן, היא האיכות. אודיופילים שמעדיפים איכות מוכנים לשלם עליה או להוריד אותה בצורה בלתי מורשית מהרשת. מה זה אומר? זה אומר שבגדול, הסיבה המהותית לשיתוף קבצים אינה מתן פתרון (זמני) חינמי להשגת התוכן, אלא דרך אחרת, גישה פילוסופית של שיתוף והיכרות עם תכנים. אם נפנה לאתר הפופולרי The Pirate Bay ונסתכל על רשימת הסרטים הנצפים ביותר נוכל לגלות משהו אחד ברור (מהם הסרטים הפופולריים היום), אבל נוכל גם לראות עוד משהו: כיצד התרבות בוחרת יצירות אחרות. בין סרטים פופולריים כמו טרילוגיית שר הטבעות והאביר האפל נמצא גם סרטים שלא היינו יכולים לצפות שיהיו שם, שאולי (אבל רק אולי) שווה לנסות לראות ולא יגיעו לקולנוע או לספריות הוידאו בישראל.

5.
אבל זו אינה הסיבה שהתכנסנו כאן. התכנסנו לדבר על המאבק באתרי השיתוף. ולכך צריך להסתכל בצורה קרה ומנוכרת: השנה נסגר בחו"ל אתר Megaupload במהלך בעייתי מאוד משפטית, ובמקביל בארץ החלה רדיפה של מספר אתרים קטנים. האם הדבר השיג את שתי המטרות המוצהרות שלו? הקטנת השימוש הלא מורשה והגדלת רווחי חברות התוכן? מראש, ברור שלא. אתר Megaupload בדרכי חזרה והקמה מחודשת והאתרים הישראלים הורדות.נט וטופדאון.מי חזרו לפעולה מהר יותר משתוכלו לעדכן את מערכת ההפעלה שלכם. האם זה אומר שאי אפשר לעצור את שיתוף הקבצים? וובכן, אפשר.

6.
אבל השאלה היא לא האם אפשר לעצור את שיתוף הקבצים, אלא האם ראוי לעשות זאת והאם יש דרך טובה יותר להתמודד עם התופעה. הסיבה לכך? וובכן, נכון; חוקי זכויות היוצרים פשוט אינם מתאימים להיום; ההגדרה של הפרת זכויות יוצרים שהיתה נכונה ל1990 ואולי ל2007, כבר לא מתאימה היום. כאשר משרד התחבורה הבין כי למרות שהמהירות המותרת היא 90, אנשים נוהגים במהירות של 120 קמ"ש, הוא העלה את המהירות המותרת והדבר לא פגע בבטיחות בדרכים, כך גם קורה בחלק ניכר ממדינות ארצות הברית עם לגליזציה של מריחואנה. התפישה היא כי אם כולם עוברים על החוק, אולי משהו לא בסדר עם החוק. וכאן גם העניין: רוב האנשים תופשים את שיתוף הקבצים כעוד דרך לצורך תוכן; הסיבה לכך היא שמדובר בדרך לגיטימית לגמרי, מהירה יותר, להשיג תוכן שבדרך כלל ניתן בכל מקרה בחינם במדיה אחרת: הטלויזיה משדרת את התכנים ללא עלות (כנגד פרסומות) והרדיו וYouTube משדרים את המוסיקה.

7.
וכאן הצורך בשינוי חקיקה במקום בהמשך פעולה. לשיטתי? הבעיה היא לא במורידים ובאתרי השיתוף, אלא ביצרני התוכן; אנחנו למדנו כבר שאלה לא רק מרוויחים מפרסומות, אלא גם מפרסום סמוי, אנחנו למדנו שהם מקבלים את הזכות לעצב את התרבות, לקבוע מה לגיטימי, מהם הערכים, מהי המוסיקה החמה יותר, וכעת? הם רוצים גם לקבל כסף עבור הזכות לקבע תרבות.

7 תגובות ל-“המלחמה במשתפי קבצים, תמונת מצב 2012

  1. פוסט קצר ולעניין, תודה.

    תיקון שגיאת כתיב: בקישור ל-torrentfreak בפסקה 3 הכיתוב צריך להיות "מוציאים […] על קניית קבצים" ולא שיתוף.
    [ובפוסט הקודם על רם כרמי – יש קישור שבור בפסקה 3]

  2. יש טעות בלינק של המאמר (A2K), צריך להיות b_ בסוף…

  3. אתה טוען בשתי מילים, אם הבנתי נכון, שאפשר לעצור את שיתוף הקבצים.
    אם כך, מעניין, מה הדרך שאתה רואה לבצע דבר כזה?

  4. בהחלט הגיע הזמן לשינוי חקיקה ושינוי תפיסה / מודל מסחרי בנוגע לתוכן והאופן בו ניתן לצרוך תוכן ולהרוויח ממנו.

    השינוי באופן צריכת התוכן כבר מתחולל בפועל יחד עם השינויים בטכנולוגיה, השינוי התפיסתי והחקיקתי רק צריך להתאים עצמו לשינויים בשטח.

    בעיניי צריך לבחון, כמו תמיד, מי מרוויח מהשינוי באופן צריכה של התוכן. וכרגע, כך נראה (צריך לחקור את זה לעומק) המרוויחים המובהקים הם: 1. ספקי התשתיות והשירות של האינטרנט. 2. בעלי אתרים להורדות "לא חוקיות" 3. ספקי תשתיות פרסום באתרי ההורדות הלא חוקיות.

    יכול להיות שיש מרוויחים נוספים שאני לא חושב עליהם כרגע… איך שלא יהיה, העניין הוא לייצר חקיקה שמחייבת העברת חלק מהרווחים לבעלי הזכויות בתוכן.

    יוטיוב הרי כבר עושים זאת באמצעות הסכמים עם בעלי זכויות. אין סיבה שאתרי טורנטים ואתרים כמו מגה אפלואוד לא יעשו זאת. אין גם סיבה שספקי תשתיות אינטרנט לא יחלקו חלק מהרווחים שלהם בגין תשתיות אינטרנט מהירות (למשל מכל מנוי של 5 מגה ומעלה, שכמעט בוודאות משמש חלק מהזמן לצריכת תוכן "לא חוקי" באינטרנט, אחרת מספיק לגמרי 2.5 מגה).

    ניתן לעשות זאת באמצעות חקיקה מסודרת שמחייבת מצד אחד את בעלי הזכויות להעניק רישיון בתוכן לאתרים הללו, ומצד שני מחייבת את כל המרוויחים להעביר חלק מהכנסותיהם לבעלי הזכויות (ישירות או באמצעות ארגון זכויות שיוקם לצורך העניין, רק שצריך שגם עבודתו תוסדר בחקיקה, אחרת הוא יהיה ארגון בעייתי מאוד…).

    זה בעיניי הכיוון שחייבים ללכת אליו, וכולם יצאו מרוויחים ממנו. מאותו רגע המטרה של יצרני התוכן תהיה לעודד שימושים בתוכן שלהם כדי לקבל נתח גדול יותר מעוגת ההכנסות המחולקות ליוצרים – שלדעתי תהיה גדולה מאוד ולכן כדאי להלחם עליה ולייצר תוכן איכותי יותר ואטרקטיבי יותר כדי לזכות לאחוז שימושים גדול יותר. ובסופו של דבר, זה יאפשר גם לשחקנים קטנים יחסית להרוויח כמו הגדולים (כפי שציינת לגבי סרטים שלא זכו להפצה איכותית במדיה הישנה אך זוכים להורדות רבות בטורנטים).

  5. אני מסכים ולא מסכים
    לא מסכים עם השמפט האחרון מאחר שחלק גדול ממפגעי ההורדות הוא למשל זמרים "קטנים" שיכלו אולי להרוויח קצת יותר, אם כי רובם, בד"כ מפצים על זה בתפוצה של החומר שלהם ולאחר מכן בהופעות.
    מעבר לכך, ובתור צרכן של שידורי ספורט ברשת, אם היה אפשר לקבל את השידור באיכות טובה (1500 KB לפחות) ובמחיר סביר הייתי גם שמח להוציא את הסכום הזה במקום לרדוף אחרי לינקים כל שבוע.
    הקטע עם מי שמוריד יותר גם מוציא יותר הוא נכון – פשוט במקום לקנות דיסק ולקלל מורידים אותו, והרבה מאלו שמורידים אותו ואוהבים גם קונים אח"כ. זו כנראה אחת הסיבות לכך שכמעט כל הרכב היום מאפשר להאזין למוזיקה שלו ברשת ובמקרים רבים גם להוריד אותה. זה מוכיח את עצמו.
    לא ברור לי איך זה יעבוד/עובד עם טלויזיה כי סידרה שראית בדרך כלל לא תרצה לראות שנית =לא תקנה.
    (והלוואי והיו מעלים את המהירות ל-120, במקום זה הוסיפו על חשבוננו מליון מצלמות – אנחנו עדין בדגמים של שנות השבעים כך נדמה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *