0.
בישראל, כמו בישראל, העובדה שלא נמצאת אשם בדין, או שאין נגדך מספיק ראיות, לא אומרת שלא תהיה כפוף לעונש. מעבר לכך, עצם קיומו של חשד, לעיתים, בא גם כנגד הסובבים אותך. האפקט הזה, בו מצד אחד המדינה אינה מסוגלת לאכוף את הדין, ומצד שני משתמשת באותן ראיות בצורה של ענישה קולקטיבית, הוא בדיוק חוסר דמוקרטיה. הבעיה, כמובן, היא שבדרך כלל הענישה מופעלת כלפי מי שהציבור תופש ככאלה ש'מגיע להם', ובכך הוא מצדיק את הענישה.

1.
הסיפור הפעם מתחיל ב2009. אז פורסם ספר בשם 'תורת המלך', אשר לכאורה מתיר הריגת ערבים; בעקבות פרסום הספר, בצורה מזדחלת, ולאחר שהחשודים בפרסום סרבו להתייצב ולהחקר, הביאו לדיונים ערים על הספר, ולדיונים על עצם הזכות החוקתית לפרש את דברי התורה, אף אם פרשנות זו היא הסתה, הוחלט לבסוף שלא להגיש כתבי אישום. כלומר, המדינה עצמה החליטה שאין לה די ראיות כדי להוכיח שאותם כותבים מעורבים בהסתה.

2.
בכך, במדינה מתוקנת, היה אמור להסתיים ההליך המשפטי. אותם חשודים היו משוחררים מהסטיגמה הציבורית, בין אם הדבר מוצדק ובין אם לאו. אלא, שישראל היא "מדינה נורמלית שאינה נורמלית" (בגצ 3091/99 מעורבותם של ראשי הישיבה בכתיבת הספר תורת המלך, כמו גם חשד שתלמידי הישיבה מעורבים בפעילות תג-מחיר, הביאו לעצירת מימון הישיבה.

3.
כלומר, ברוב המקרים של מקרי 'תג-מחיר' המשטרה אינה מצליחה למצוא את החשודים, ולכן היא מניחה שאותם חשודים יצאו מיישוב מסוים. הענישה הקולקטיבית, של הפסקת מימון של ישיבה מצד אחד, ומצד שני טענה כי אין ראיות להעמיד את ראשיה לדין היא צביעות וענישה מהסוג עוקף בית משפט שהמדינה מפעילה. השימוש בקריאות עקיפות לריסון, קריצת עין והעלמת עין של השלטון מאירועי תג מחיר ומנגד הפעלת סנקציות כנגד חשודים וקרוביהם, כולם יחד מראים בדיוק מה הבעיה.

4.
איני חושב שבישיבת 'עוד יוסף חי בשכם' יושבים רק צדיקים. אני אבל חושב שיושבים שם, לבטח, מספר תלמידים שבאו ללמוד תורה ואינם חלק מפעילות תג-מחיר. אותם תלמידים נענשים כאשר הישיבה אינה מתוקצבת, הם אינם מסוגלים ללמוד, ומפתחים אנטגוניזם כלפי השלטון. אם המדינה רוצה להתמודד עם תג מחיר, שתמצא ראיות, שתעמיד לדין : אם היא רוצה להמשיך, שתממן את הישיבה. אבל: לעצור את המימון בצד אחד, ולהעלים עין מאירועי תג מחיר? זו צביעות שלטונית.