אחת הבעיות העיקריות כאשר מדובר בהליכים משפטיים זה המחיר שהם גובים; כלומר, אם עברת תאונה קשה, פיטרו אותך או ביצעו נגדך פשע נגד האנושות, אתה צריך לפנות לעורך דין. בהנחה שאתה לא אחד מאותם מקרים הומניטריים שיקנו לך את כרטיס הכניסה לפורטפוליו של תיקי הפרו-בונו, או שאתה לא תיק עם משמעות ציבורית עמוקה, אלא "סתם" אדם שרוצה לקבל בחזרה את מה שנלקח ממנו, אתה תצטרך לשלם לעורך דין. אבל לשלם לעורך דין זה לא זול; בהנחה שתלכו למשרד קטן ובפריפריה, ולא לאחד המשרדים הגדולים, והטיפול יבוצע על ידי עורך דין שכיר, עדיין שכר הטרחה יעמוד על מאות שקלים בשעה.

כלומר, הכנת תביעה הופכת להיות מאוד לא משתלמת. מה זה אומר? זה אומר שאם, נניח, נגרם לך נזק של 80,000 ש"ח בעקבות קדיחה של השכן בקיר המשותף שעברה דרך תמונת השאגאל שבמקרה היתה תלויה בדירה ולא היתה מבוטחת, אתה תלך לעורך דין והוא יגיד לך שהוא צריך 40-50 שעות לתיק. כלומר, תצטרך לשלם לו 10,000 ש"ח. את הסכומים האלה, ככל  הנראה, לא תקבל בחזרה, במיוחד אם תתפשר עם השכן בדרך. כמו כן, לסכום הזה תצטרך להוסיף 2.5% אגרת בית משפט, הדפסות, צילומים וכדומה.

העניין הופך למאוד בעייתי כשהתביעה שלך ענקית. מה זאת אומרת ענקית? משה בדש, מי שהיה הבעלים של פיקנטי, הגיש תביעה בזמנו כנגד מי שהוא סבר שעומדים מאחוי קריסת הרשת. התביעה, בגובה 1,500,000,000 ש"ח (מיליארד וחצי שקלים חדשים), דרשה אגרה אסטרונומית. בדש הגיש בקשה לפטור מאגרה. הבקשה נדחתה, אמנם, אך היא דוגמא יפה. התביעה, שבאה במקום בו אדם מאמין באמת בעוולה שנגרמה לו, לא יכולה להתקיים בעולם שבו יש צורך בתשלום אגרות משפט גבוהות (התביעה של בדש, בסוף, נדחתה).

לכן, המקרה של קוזלי הפך להיות מעניין. כזכור לכולם, האחים קוזלי מצאו את גופת החייל הנעדר מג'די חלבי. בעקבות הפרת ההבטחה של עמותת "לחופש נולד" לשלם עשרה מיליון דולר למוצאי החייל, פנו השניים לבית המשפט; אולם, בהתחשב בכך שלא היתה להם היכולת לשלם אגרת בית משפט בגובה של מיליון ש"ח, ביקשו השניים פטור. בית המשפט דחה את הבקשה לפטור (תאק 21492-11-12 קוזלי נ' מדינת ישראל), ואמש נמחקה התביעה כיוון שלא שולמה האגרה. אולם, ידיעה שעלתה בנענע (שלא הצלחתי לאמת בשום מקום אחר) מעלה משהו מעניין.

על פי הידיעה, איברהים קוזלי פנה באמצעות אתרי אינטרנט בערבית למשקיעים\תורמים פוטנציאליים, והציע להם להשתתף עמו בנתח מהתביעה תמורת תשלום האגרה. בסופו של דבר, קוזלי טוען כי גייס את הכסף, ומתכנן להגיש את התביעה שוב בחודש אוקטובר.

המקרה הזה הופך להיות מאוד מעניין לא רק בגלל ההשלכות הפוליטיות (היחס בין עמותת "לחופש נולד" למדינת ישראל) אלא בגלל העניין שכאן, בפעם הראשונה, יש אולי Crowd Funding של תביעה המונית. המשפט המקובל (וגם המשפט הישראלי) מאוד סולדים ממערכת שבה אנשים יכולים להתערב ולקנות חלקים בתביעה של אחר. באנגלית הדבר נקרא Champerty והיה נחשב לעבירה פלילית. כלומר, המשפט בנוי כך שהוא לא רוצה לתמרץ אנשים לתבוע (פוסט שלי מ2008 שמסביר על זה טיפה יותר לעומק).

עליית תרבות מימון ההמון מאפשרת לא מעט פתרונות יצירתיים. פתאום, תביעות קנטרניות (כמו תביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק) יכולות לקבל מימון מהציבור, שרוכש את הזכות להשתתף בהן. הדבר מצד אחד יכול לחזק את החלשים, שעד היום לא היתה להם גישה לאמצעים; אבל מצד שני, הוא יכול לפתוח עסק לחזקים שירכשו זכויות תביעה בצורה קיבוצית ויפעלו כנגד האחרים.

לכן, אם באמת קרה מה שקרה במקרה של קוזלי, אזי יש סוגיה מעניינת, שעוד תתברר כאשר הוא יצטרך להסביר על מכירת זכות התביעה בבית המשפט (אם בכלל).