0.
באחד מהפרקים המופתיים של הסדרה סאות'פארק בשנת 2004, Douche and Turd, מתעוררת שאלה רצינית. הילדים בבית הספר נדרשים לבחור קמע חדש לקבוצת הספורט שלהם, ושני המועמדים שהוצעו על ידי התלמידים הינם כריך צואה (Turd Sandwich) ושטיפה ואגינאלית (Douche). כל אחד מהמועמדים לקמע מגוחך בפני עצמו, אינו ראוי, ובעייתי. אבל, כל אחד מהתלמידים שהציע את המועמד המגוחך (בתחילה כבדיחה) רותם את כל יכולתו להצלחת המועמד ומגייס כוחות רבים להצלחתו. יותר מזה, סטאן מארש, התלמיד המבולבל שאינו מצליח להחליט בין שני המועמדים, מוקע החוצה מהחברה עקב סרובו העיקש לתמוך באף אחד מהמועמדים והחלטתו שלא להצביע.

אני ממליץ לצפות בפרק המלא, למי שלא עשה זאת, כיוון שמדובר בסאטירה חברתית במלואה.

1.
אם יש דבר שהבחירות האחרונות במפלגת העבודה מזכירות לי יותר מכל הוא את הפרק הזה של סאות'פארק. אני לא יכול לחשוב על שני מועמדים שהייתי פחות חפץ לראות בראשות המפלגה שאמורה לטול את השלטון במדינה מאשר שלי יחימוביץ' ויצחק (בוז'י) הרצוג. בתחילה עוד יכלתי לתת להרצוג את האשראי הדרוש כאשר שני כוחות נוספים: אראל מרגלית ואיתן כבל הצטרפו אליו וטענו: "נעבוד בשבילך כאילו זו מערכת הבחירות של כל אחד מאיתנו". אז יכול להיות שהשניים עובדים עבורו כאילו זו מערכת הבחירות של כל אחד מהם, אבל בפועל? הפנים של הרצוג מוצגות בכל מקום, מה שלא מעורר סימפטיה עקב גישתו הלא-כל-כך חברתית. וגם לא חסרה ביקורת על יחימוביץ'. לכן הבחירה כאן כל כך קשה.

2.
אם יש דבר נוסף שמגעיל במערכת הבחירות הזו היא כמות המסרונים והספאם שנשלח לחברים. בכל רגע נתון עולה השאלה מדוע בכלל להתפקד למפלגה שהמועמדים שלה אינם מכבדים את הפרטיות שלך וטורחים להתקשר בשיחות מוקלטות, מסרונים וסקרים. הכל כדי להוציא את חברי המפלגה משלוותם. דומה שהפוליטיקאים שמתמודדים שכחו שהתפקיד שלהם הוא לשרת את הציבור בצורה איכותית וטובה, ולא להזנות את עצמם כאילו היו אינסטלטורים שזקוקים לפרנסה.

3.
אבל עדיין, בין השניים יש צורך להחליט. חוג יסו"ד החליט על תמיכה ביחימוביץ' בצורה מתונה, ואני חושב שמנומקת ביותר (לסתום את האף ולהצביע יחימוביץ'). התמיכה ביחימוביץ' מגיעה מעמדה של מבחינת יסו"ד: יחימוביץ' אינה מושלמת: תחת הנהגתה החלה רדיפה של חברי מפלגה שתמכו בפייסבוק במפלגות אחרות, קטנו מספר הקלפיות שמאפשרים את ההשתתפות הדמוקרטית בהליכים הפנימיים במפלגה, והמפלגה חוותה נטישה של 20% ממתפקדיה.

4.
אבל, מנגד, הטענה היא שהרצוג יפעל לכניסה לממשלה (וכדאי לצפות בתחקיר על המינויים הפוליטיים של הרצוג ב2010 כשר רווחה) לאחר שהרצוג כבר הראה לא אחת נכונות להכנס לממשלת נתניהו, ואף היה שותף לתכניותיו של נתניהו בכנסות הקודמות. אבל ישיבה בממשלת נתניהו אינה המדד היחיד, אלא גם העשיה החברתית. הרצוג היה שר רווחה חסר שיניים בקדנציה הקודמת, ותחתיו לא היו ממש הישגים (וכדאי לקרוא את דבריה של חברת הכנסת מרינה סולודקין ז"ל בנושא). ההצלחה של הרצוג היא במישור הארגוני, בליכוד כל הסניפים ובארגון קמפיין מוצלח. אבל, זה נראה שבפן האידיאולוגי הוא חסר משהו.

5.
שני מועמדים לא מושלמים ורחוקים מלהיות האידיאל, ולכן גם הקמפיין הבעייתי; ההבדל בין השניים הוא הרגש. בעוד שיחימוביץ' מעלה אצל אנשים רגשות (גם אם שליליים), הרצוג נתפש כטפלון, הוא לא מעורר סלידה או רגש כלשהוא (לפחות אצלי). הוא בסך הכל בובה יפה שמאגדת מאחוריה מנגנון מסואב של פעילי שטח, מתפקדים וחוסר אידיאולוגיה. אני עוד לא בטוח שבבחירות אכניס פתק לטובת יחימוביץ', אבל זה הרבה יותר ריאלי מאשר להצביע להרצוג. אני אסתום את האף, אתעלם מכל המגרעות ואצביע למועמד שיגרום פחות נזק לאידיאולוגיה שלי.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]