אם, כמו שאמרתי שלשום, למשה קצב באמת אין אימייל אישי, אני תוהה מה יותר מדאיג. העובדה שהוא לא עובד על המחשב שיושב לידו בתמונה שצולמה על ידי עינת זכאי, שזה בזבוז כספים משווע ומראה על בורות מדהימה, או שהמשטרה נטפלת סתם למישהו. בכל מקרה, הגישה של קצב כלפי טכנולוגיה מדגימה יותר מכל מדוע המחוקקים שלנו טורחים לעשות דברים לא הגיוניים בתחום החקיקה באינטרנט (שלא נאמר, חס וחלילה, מטופשים). כמו שיובל דרור אומר, ”אם בהצעת חוק על נושא שאני מבין בו אתם כל כך על הפנים, מה קורה עם הצעות חוק בנושאים בהם אני לא בקיא?“

דווקא ח"כים שעשו דברים טובים פעם… (cc) Jonklinger

אבל לי להיות זה שמנפץ את בועת השקר בה חיים רוב האנשים, אז רוב הצעות החוק הן כל כך על הפנים. דורפל מאפשר להתעדכן בכל הצעות החוק ברסס. רק להדגים, אז הצעת מטבע חוק השקל החדש (תיקון – עיגול סכומים) שהציע אריה אלדד, שהציע קנס לכל מי שעובר על הסעיף הבא: "לא יסתיים סך הסכום העומד להשתלם במזומנים בסכום הקטן מסכום של 5 אגורות". שעות של מחקר ודיון בכנסת על כאלו דברים; נהדר…

לכן חשוב, לפחות לדעתי, לעקוב כמו אתר משמר הכנסת ועבודה שחורה (גילוי נאות וכו'). אבל זה לא מספיק. האקטיביזם הוא משהו שיש בלב, משהו שאו שיש לך או שאין לך. אי אפשר לחנך לאקטיביזם, כמו שאי אפשר לחנך סתם ככה לדמוקרטיה, אלא צריך להבין אותה, כך גם אי אפשר סתם לקוות שמישהו יתחיל לעשות משהו. והנה אנחנו רואים   הבלוגוספרה התחילה לקרקר סביב הצעת החוק של מרצ, כאילו פתאום כואב להם.

האם אנחנו באמת צריכים להתקע מול הקיר לפני שאנחנו מתחילים לעשות משהו? האם זה נגרם עקב העדר מרחב ציבורי ברשת? אולי כיוון שאין מקומות בהם אנשים נפגשים ומדברים ללא כל התערבות עם אינטרסים כלכליים לא נוצרת האינטראקציה שקיימת ברחוב; שמארגנת הפגנוות ספונטניות (פחות או יותר) שיכולות להוביל לשינוי חברתי כלשהוא. האם זה מה שחסר לנו?

האם טוקבקים שנכתבים בשפה אלימה מראים כי הרשת היא בעלת אופי אנרכיסטי? האם אותו אופי אנרכיסטי מראה כמה אנחנו מיותרים בנסיונות להסדיר את הרשת?

חשיבה מעגלית אף פעם לא הזיקה…