קודם סיפור אחרכך עלילה

12.2 קודם סיפור אחרכך עלילה

קודם סיפור, אחרכך עלילה. אז הסיפור מתחיל ככה, אתמול הלכתי למועדונית שאני מתנדב בה והתחלנו לסדר את הספרים שתרמו לנו, היו שם כל מיני ספרים ישנים ומעניינים, וכאלה שאני ממש אוהב, כל מיני אנציקלופדיות ישנות, שמדברות על מדע; מהסוג שאתה קורא ורואה איך אנשים חשבו לפני 50 שנה, וכמה המציאות היתה שונה, ואיך העולם התפתח. והיה שם גם ספר מחזור, של שתי שכבות מתחתי בבית-ספר שאני למדתי. אז פתחתי אותו, כי רציתי לראות – אני תמיד רוצה לדעת הכל.
בעמוד הראשון כבר היו II בחורות שהייתי איתן, וזה כבר היה מוזר, איך שתי הבנות האלה, שבחיים שלי לא היו קשורות אחת בשניה, הופיעו לפתע יחדיו, באותו עמוד של אותו הספר, אחת ליד השניה. והמשכתי לקרוא ולדפדף, והכל היה מעניין. ואז התחלתי לעבור איש איש ולראות את מי אני מכיר ומי לא. ומסתבר בסך הכל שהייתי עם לא מעט בנות מהשכבה הזו, נדמה לי שהיו איזה 8. אבל זה לא מה שחשוב……………………………… בעצם העקרון היה זה, כשהייתי עם מיה היא תמיד דיברה על חברה שלה שלמדה באלון, שקראו לה ד. (שם בדוי כדי לא לפגוע באף אחת שלא מגיע לה להפגע) ןלד. היה אח תאום, שאותו כן הכרתי. והיא תמיד פחדה להכיר לי את החברה שלה כי היא חשבה שהיא יותר יפה ממנה ואני אפרד ממנה. בזמנו אמרתי לה שלדעתי היא לא יפה, כי הייתי מאוהב וטיפש – ולא הסתכלתי עליה בכלל. אבל אתמול הסתכלתי, והבנתי למה מיה פחדה, באמת היתה לה חברה יפה. היה לה משהו אחד שיגרום לה לפחד בחיים. ומנקודה זו והלאה אני מרשה לעצמי לרחף לקטע הדמיוני של העלילה רק כדי להצדיק את הזמן שלי מול המקלדת –

חזרתי הביתה מהמועדונית והתקלחתי, חם בחוץ וחם יותר בפנים. אבל גם חם לי בלב. לראשונה, אני לבד וחם לי – אני יכול להגיד בלב שלם שאני אחד עם עצמי, ולמה? מסיבה פשוטה : : : כל בקשותי התמלאו ואני לבד, אני לא צריך כלום.

נחזור למציאות בה אני לא מרגיש ככה –

חם לי ורע לי, ואני מתחיל להתמכר, וזה משהו שלא היה לי אף פעם, תמיד יכולתי להקיש באצבעות ולהגמל (בעצם לא תמיד יכולתי להקיש) אבל אני צריך להכניס שינויים לחיים שלי. אני צריך משהו מעניין – אני צריך שינוי.

ואז חשבתי לעצמי, למה לא לפתוח דף חדש?

אז פתחתי דף חדש, שכחתי את כל מה שהכרתי עד היום ויצאתי לפאב, נסעתי לבד באוטו, כשברקע מתנגן לו פורקיופיין טרי, רוק פרוגרסיבי במיטבו. ונכנסתי לפאב הראשון שראיתי שם. אמרתי לעצמי, שיש לי אופי כובש ואני יכול להשיג כל מי שאני רוצה, הרי בסך הכל דחו אותי רק פעם אחת בחיים, אני יכול הכל. אני יכול הכל!.

הזמנתי שתי בירות, one for me and one for my homies, כדי שלא ארגיש לבד והתחלתי לנעוץ מבטים בבנות המקום.
מולי ישבה נערת חמד בגיל העשרים שלה, לבד, בוכה, אבל עם שרשרת כסופה וחיוך כובש. ניגשתי אליה במהירות ושאלתי לשלומה, ולשמה….

היא אמרה לי שקורים לה עצב, אבל רק בזמן האחרון. היא אמרה שיש לה צורך להתגבר על הדכאון – והיא לוקחת סמי הזיה, והיא לוקה בחזיונות.

אמרתי לה שקורים לי חואן, וסיפרתי לה את סיפורי העצוב, למה אני לבד, ומדוע לבי גנוב. היא הרגישה רחמים וצער, ואמרה שגם היא איבדה אחד, היא רצתה שנשב ביחד, ונטביע את יגוננו בטיפה המרה.

ואז ישבנו, חואן ועצב, אל מול הזריחה – שותים לנו יחד, מבכים על שאבדה. ואז בעצם, ראיתי חיוך על פניה של עצב, ראיתי שעולמה לא כה עגום כפי שהיא מתארת. והבנתי שכל שהיתה צריכה זה מישהו שיאהב אותה חזרה.

ונחזור למציאות, ונחזור אלי –
אולי כל שאני צריך זה יחס ואהבה;
אולי אני צריך שיגעו בי, שיגידו לי שאכפת.
אולי אני צריך שמישהי תחשוב שאני כל עולמה.
זה כל מה שחסר לי.

אני לא לבד, אני מוקף במאות אנשים שלא חושבים עלי אלא על עצמם. אני לא לבד, אני מוקף באנשים שאני פותר להם את הבעיות. אני לא לבד, אני מחכה לרגע הנכון ולאישה הלא נכונה. אני לא לבד אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט.

אני לא לבד.
….והסיפור היה יכול להגמר אחרת אילו רק היה לו עלילה…..

12.2 קודם סיפור אחרכך עלילה

קודם סיפור, אחרכך עלילה. אז הסיפור מתחיל ככה, אתמול הלכתי למועדונית שאני מתנדב בה והתחלנו לסדר את הספרים שתרמו לנו, היו שם כל מיני ספרים ישנים ומעניינים, וכאלה שאני ממש אוהב, כל מיני אנציקלופדיות ישנות, שמדברות על מדע; מהסוג שאתה קורא ורואה איך אנשים חשבו לפני 50 שנה, וכמה המציאות היתה שונה, ואיך העולם התפתח. והיה שם גם ספר מחזור, של שתי שכבות מתחתי בבית-ספר שאני למדתי. אז פתחתי אותו, כי רציתי לראות – אני תמיד רוצה לדעת הכל.
בעמוד הראשון כבר היו II בחורות שהייתי איתן, וזה כבר היה מוזר, איך שתי הבנות האלה, שבחיים שלי לא היו קשורות אחת בשניה, הופיעו לפתע יחדיו, באותו עמוד של אותו הספר, אחת ליד השניה. והמשכתי לקרוא ולדפדף, והכל היה מעניין. ואז התחלתי לעבור איש איש ולראות את מי אני מכיר ומי לא. ומסתבר בסך הכל שהייתי עם לא מעט בנות מהשכבה הזו, נדמה לי שהיו איזה 8. אבל זה לא מה שחשוב……………………………… בעצם העקרון היה זה, כשהייתי עם מיה היא תמיד דיברה על חברה שלה שלמדה באלון, שקראו לה ד. (שם בדוי כדי לא לפגוע באף אחת שלא מגיע לה להפגע) ןלד. היה אח תאום, שאותו כן הכרתי. והיא תמיד פחדה להכיר לי את החברה שלה כי היא חשבה שהיא יותר יפה ממנה ואני אפרד ממנה. בזמנו אמרתי לה שלדעתי היא לא יפה, כי הייתי מאוהב וטיפש – ולא הסתכלתי עליה בכלל. אבל אתמול הסתכלתי, והבנתי למה מיה פחדה, באמת היתה לה חברה יפה. היה לה משהו אחד שיגרום לה לפחד בחיים. ומנקודה זו והלאה אני מרשה לעצמי לרחף לקטע הדמיוני של העלילה רק כדי להצדיק את הזמן שלי מול המקלדת –

חזרתי הביתה מהמועדונית והתקלחתי, חם בחוץ וחם יותר בפנים. אבל גם חם לי בלב. לראשונה, אני לבד וחם לי – אני יכול להגיד בלב שלם שאני אחד עם עצמי, ולמה? מסיבה פשוטה : : : כל בקשותי התמלאו ואני לבד, אני לא צריך כלום.

נחזור למציאות בה אני לא מרגיש ככה –

חם לי ורע לי, ואני מתחיל להתמכר, וזה משהו שלא היה לי אף פעם, תמיד יכולתי להקיש באצבעות ולהגמל (בעצם לא תמיד יכולתי להקיש) אבל אני צריך להכניס שינויים לחיים שלי. אני צריך משהו מעניין – אני צריך שינוי.

ואז חשבתי לעצמי, למה לא לפתוח דף חדש?

אז פתחתי דף חדש, שכחתי את כל מה שהכרתי עד היום ויצאתי לפאב, נסעתי לבד באוטו, כשברקע מתנגן לו פורקיופיין טרי, רוק פרוגרסיבי במיטבו. ונכנסתי לפאב הראשון שראיתי שם. אמרתי לעצמי, שיש לי אופי כובש ואני יכול להשיג כל מי שאני רוצה, הרי בסך הכל דחו אותי רק פעם אחת בחיים, אני יכול הכל. אני יכול הכל!.

הזמנתי שתי בירות, one for me and one for my homies, כדי שלא ארגיש לבד והתחלתי לנעוץ מבטים בבנות המקום.
מולי ישבה נערת חמד בגיל העשרים שלה, לבד, בוכה, אבל עם שרשרת כסופה וחיוך כובש. ניגשתי אליה במהירות ושאלתי לשלומה, ולשמה….

היא אמרה לי שקורים לה עצב, אבל רק בזמן האחרון. היא אמרה שיש לה צורך להתגבר על הדכאון – והיא לוקחת סמי הזיה, והיא לוקה בחזיונות.

אמרתי לה שקורים לי חואן, וסיפרתי לה את סיפורי העצוב, למה אני לבד, ומדוע לבי גנוב. היא הרגישה רחמים וצער, ואמרה שגם היא איבדה אחד, היא רצתה שנשב ביחד, ונטביע את יגוננו בטיפה המרה.

ואז ישבנו, חואן ועצב, אל מול הזריחה – שותים לנו יחד, מבכים על שאבדה. ואז בעצם, ראיתי חיוך על פניה של עצב, ראיתי שעולמה לא כה עגום כפי שהיא מתארת. והבנתי שכל שהיתה צריכה זה מישהו שיאהב אותה חזרה.

ונחזור למציאות, ונחזור אלי –
אולי כל שאני צריך זה יחס ואהבה;
אולי אני צריך שיגעו בי, שיגידו לי שאכפת.
אולי אני צריך שמישהי תחשוב שאני כל עולמה.
זה כל מה שחסר לי.

אני לא לבד, אני מוקף במאות אנשים שלא חושבים עלי אלא על עצמם. אני לא לבד, אני מוקף באנשים שאני פותר להם את הבעיות. אני לא לבד, אני מחכה לרגע הנכון ולאישה הלא נכונה. אני לא לבד אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט.

אני לא לבד.
….והסיפור היה יכול להגמר אחרת אילו רק היה לו עלילה…..