על החסיון של אלדד יניב.

בשנת 2006 שלל בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין את רשיון עריכת הדין של ליאורה גלאט-ברקוביץ' לתקופה של שנה וחצי. הסיבה לשלילה היתה ההדלפה שביצעה גלאט-ברקוביץ' לתקשורת על הכוונה להגיש כתב אישום כנגד אריאל שרון בפרשת סיריל קרן. עכשיו, אין ספק שגלאט-ברקוביץ' עשתה את מה שהיה נראה לה הדבר הנכון: היא הדליפה מידע הנוגע לשחיתות ציבורית (לא בצורה הכי חכמה, כנראה) ושילמה את המחיר בצורה של השעיה מלשכת עורכי הדין ומאסר על תנאי.

בדרך הכלל, אנחנו מוכנים בתור חברה לקבל חושפי שחיתויות ומדליפים. יש להם יתרון משמעותי בכך שהם אולי עוברים על החוק, אבל עושים את זה בשביל למנוע עוול גדול יותר. בדרך כלל, המדליפים גם משלמים מחיר גבוה יותר מהאנשים שהם הדליפו עליהם את המידע. גלאט-ברקוביץ' הושעתה מהמקצוע לתקופה מסוימת, ואף נחשפה בפומבי.

לחושפי שחיתויות שהם עורכי דין יש חשיבות מיוחדת: עורך הדין חב בחובות סודיות הן על פי פקודת הראיות והן על פי כללי לשכת עורכי הדין. דברים רבים נאמרים לעורך הדין בסודיות כדי שזה יתן את חוות דעתו האובייקטיבית. כמובן, שכללי החסיון לא חלים במקרים בהם עורך הדין מודע לעבירה עתידית שהלקוח שלו עומד לעבור, וצריך לדווח עליה (בשפ 7064/08 מדינת ישראל נ' ליאורה ברקו).

בחודשים האחרונים מפרסם אלדד יניב טורים באתר וואלה! מתוך ספרו העתידי. הספר נובע מחזרתו בתשובה של יניב, בה לטענתו הוא חדל מלשרת את מנגנון ההון-שלטון, ועבר לטובת העם. במסגרת החזרה בתשובה, פרסם יניב לא מעט פרסומים שהיוו עילה להתראות בתביעת לשון הרע מצד בכירים כאלו ואחרים. למרות זאת איש לא תבע את יניב.

אלא, שבסוף השבוע האחרון, בעקבות פרסום טור על אודות בנימין פואד בן-אליעזר, צונזר מאמר של יניב והוסר מהרשת. אפקט סטרייסנד, המתבקש, עבד, ויותר ויותר אנשים שמעו על הסיפור.

אבל, מה שמעניין הוא כזה: ליניב היו שני כובעים: של יועץ, ושל עורך דין. אם מי מהנפגעים עליהם יניב מפרסם דברים, גם אם הם נכונים, היה באמת רוצה לפגוע ביניב, היה פונה ותובע אותו לא על פי חוק איסור לשון הרע אלא דווקא על פי חוק הגנת הפרטיות. מדוע? ליניב היתה חובה חוקית לשמור על המידע פרטי; ככזה, אין ממש הגנה בכך שהדברים שפורסמו הם אמת (אם הם אמת) או שמדובר בהבעת דעה.

העובדה שיניב חשף הרבה מאוד שחיתויות, ואפילו אמר שבעתיד אנשים ילכו לכלא על מה שעשה, מדאיגה: אם יניב היה מעורב בשחיתויות ולא דיווח עליהם (כיוון שאין חסיון אז), הרי שהוא אמנם יכול לפרסם את השחיתויות עתה, אבל הוא יצטרך לשלם את המחיר (הפלילי) של מעורבות בפשע. אם יניב לא היה מעורב, אלא הדברים נודעו לו בדיעבד, הרי שהוא מפר חובת סודיות, ועשוי לחשוף את עצמו.

כלומר, הבעיה העיקרית היא שיניב שם את עצמו כמטרה נייחת. והשאלה היחידה היא: מדוע אף אחד לא יורה לכיוון שלו?

9 תגובות ל-“על החסיון של אלדד יניב.

  1. נראה ברור שאף אחד לא יורה לכיוון שלו כי הוא מחזיק במידע מלוכלך על כל אחד כמעט בצמרת, ומי שיירה עליו נחשף לסיכון שיניב יגלה עליו עוד פרטים מביכים-עד-בעייתיים. וכנראה שזה עובד, כי כנראה שפרטים כאלה קיימים, בהמוניהם, בכיס של יניב.

  2. מצטרף לחנן כהן,
    הכי קל יהיה לשאול את אלדד יניב ישירות

  3. זו תזה מעניינת. מעניין אותי עם הכללים הללו רלוונטים כאשר העו"ד נשכר לתפקיד בו הוא *איננו* מוגדר כעו"ד.

  4. יהונתן, אני מסכים עם כל מה שכתבת פרט להבנה המרומזת או המפורשת למעשיה של גלאט-ברקוביץ' .
    גלאט-ברקוביץ' לא חשפה שום שחיתות אלא חיבלה בחקירה של הפרקליטות בכך שהדליפה חומר מימנה. רוב הבכירים בפרקליטות קרובים מאד לדעותיה של גלאט-ברקוביץ' ולרמוז כאילו הם הסתירו איזושהי שחיתות שהיא חשפה זה מגוחך. חמור מזה, גלאט-ברקוביץ' הדליפה על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות. מעשיה של גלאט-ברקוביץ' מחבלים באמון שהציבור רוחש לפרקליטות, והעונש הסימלי שהיא קיבלה רק מחמיר את הנזק.

  5. לי יש שאלה אחרת: הרי יניב רץ לכנסת לא מזמן על הטיקט של מגן הציבור, הלוחם למען ה-99%. אם הוא יודע על שחיתויות ומעשים פליליים מצד נציגי ציבור ושלטון, למה הוא משאיר את זה לספר עתידי ולא מספק את המידע עכשיו לרשויות החוק ולעיתונות במלואו? בשביל להרוויח פרסום לעצמו ולספר?

  6. העובדה שיניב חשף הרבה מאוד שחיתויות מדאיגה אותך?!
    אם זה מדאיג אותך, אתה יכול להירגע… על כל סיפור שלו, אני מניח שיש עוד 10 שעדיין לא נחשפו, אז של דאגה מליבך – השחיתות תמשיך לחגוג, גם אם אלדד לא יסתום הפה שלו.

  7. באמת נשאלת השאלה?
    יש לו תיקים "קבורים" עם מקומות, שמות, תאריכים, חשבונות בנקים, סכומים, וכו'.
    זהו גם "ביטוח החיים" שלו. אם קורה לו משהו כזה או אחר, החומר מפורסם באינטרנט, אמצעי תיקשורת, משטרה, פרקליטות, וכו'.
    ואז שום דבר כבר לא יציל את בעלי השררה. אף סוללת עורכי-דין לא מסוגלת לטעון או לעוות את החוק כנגד שרשרת ראיות מפלילות שמבססות את שלושת ההיבטים של פשע: מניע, הזדמנות ואמצעים.
    ואם בית המשפט לא ידון אותם, אז לנוכח החומר המפליל הרב, בדעת הקהל כבר נקבעה אשמתם. ואז זו רק שאלה של זמן עד שהציבור יקח את החוק לידיים שלו. כלומר חרב דמוקלס תלוייה מעל ראשיהם והם לא יהיו מסוגלים להסתובב בביטחון ברחובות.

  8. גם אני לא מבין, הוא מתאר בפרוטרוט פגישות עבודה שלו עם עו"ד וייסגלס והלקוח אריק שרון, זו נראית לי הפרת חיסיון בוטה. העובדה ששרון כבר אינו בין החיים לא אומרת שמותר לפרקליטיו להפר את החיסיון שלו.

    על פניו נראה שיש כאן עילה ברורה לסילוקו מלשכת עורכי הדין. אגב, רמז לכך יכול להיות בתוכנית "יומן" האחרונה בערוץ הראשון, כשאיילה חסון הציגה אותו כ"עו"ד אלדד יניב" והוא בתגובה אמר משהו כמו "רק אלדד יניב" או "אלדד יניב זה מספיק" באופן שאפשר היה להבין ממנו שמבחינתו הוא כבר לא עו"ד פעיל ואין לו כוונה להיאחז בטייטל הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *