אני רוצה להתחיל בדיסקליימר, שמובא מהפוזיציה: תביעות ספאם הן לא משהו שכלכלי לקחת לעורך דין למעט במקרים חריגים או בתביעות ייצוגיות; ואסביר, בתור אקדמא.

כזכור לכם, תיקון 40 לחוק התקשורת, מה שקרוי בשפת העם "חוק הספאם" קובע פיצוי של עד 1,000 ש"ח על כל שליחת הודעה פרסומית לא מבוקשת (ספאם). סכום המקסימום הזה, של 1,000 ש"ח מותנה בלא מעט דברים, ובתחילה ניתנו פיצויים בגובה של "עד" 1,000 ש"ח (פוסט שלי שסוקר את הסכומים). אחר כך הגיעו החלטות בית המשפט העליון בעניין רעא 1945/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי, רע"א 2904/14, רע"א 3545/14 זיו גלסברג ואח' נ' קלאב רמון בע"מ ואח', שפסקו כי 1,000 השקלים הם רף הגיוני ושצריך סיבות רציניות כדי לחרוג ממנו; מאז היה אמור הסכום להתקבע על 1,000 ש"ח.

אלא שפסיקת בית המשפט העליון לא התקבלה יפי בידי בתי המשפט הנמוכים. בפועל, ממשיכים בתי המשפט לתביעות קטנות לפסוק סכומים קטנים במיוחד. שתי דוגמאות מהחודש האחרון הן תק 47385-02-15 ברק נ' בזק בינלאומי ותק 22729-04-15 דניאל גרוס נ' איוונטגו בע"מ בהם נפסקו סכומים של 500 ו400 ש"ח להודעה, בהתאמה.

אולם, גם אם נניח שהפיצוי הממוצע עומד על 1,000 ש"ח להודעה, ואף אם נניח לצורך העניין שבתביעה ממוצעת מדובר על שלוש הודעות, הרי שעדיין לא משתלם לעורך דין לטול על עצמו תביעה כגון זו ועדיף לתובע לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות ללא ייצוג. ואסביר.

המערכה הראשונה, בה המחיר מוסבר.

לצורך ההסבר אניח כי התעריף שעורך הדין גובה הוא התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. כעת, בטרם יגיש עורך הדין תביעה עליו לשלוח מכתב התראה (235 ש"ח), ולאחר שהתעלמו ממנו או לאחר שהתשובה לא מרצה עליו להגיש תביעה אזרחית (15% מסכום התביעה ולא פחות 794 ש"ח). כלומר, במינימום שבמינימום, לפני שהיתה ואף תוצאה אחת, על הלקוח לשלם לעורך הדין 1,029 ש"ח + מע"מ. כלומר, יותר ממחיר הודעה אחת; לסכום זה יש להוסיף אגרה של 50 שקלים לפחות (או אחוז אחד מגובה התביעה, הגבוה מבין השניים).

נניח, לצורך העניין, שעורך הדין הוא קאנון על, והוא לוקח רק תיקים שהיכולת שלו לנצח בהם היא מעל ל80%; וגם נניח לצורך העניין שבתיקים שהוא לוקח אין בעיה של גביה שתתעורר מאוחר יותר. יחד עם שתי הנחות אופטימטיות אלו, הרי שבתיק של 3,000 ש"ח עלות עורך הדין (בתוחלת של 80%) היא 51% מסכום התביעה בתרחיש האופטימי. בתרחיש הריאלי עלות עורך הדין היא מעל ל100% מתוחלת התביעה.

עכשיו, במצב שלעורך הדין יש אינטרס בתיק של 51% (או 100% בתרחיש הריאלי), אין כל אפשרות לנהל תיק בצורה כלכלית. גם כשמדובר בפס ייצור ועורך דין שמשקיע את כל יומו בתביעות כאלו, הרי שהוא עדיין לא יגיע להצלחה כלכלית מסחררת.

מערכה שניה, בה נכנסים שני שחקנים חדשים למגרש.

במערכה השניה נכנסים למשחק שני שחקנים חדשים: הראשון הוא SpamOff והשני הוא תיק ת"ק. שניהם מציגים עצמם כמי שיכול לספק פתרון יעיל יותר לבעיה ולהביא לפיצוי בצורה זולה יותר. אתחיל בתיאור ואמשיך בבעיה.

SpamOff מציגים עצמם בדף הפייסבוק שלהם (עוד אין אתר או משהו כזה) כמושיע. הם יקבלו מכם את צילום המסך של המסרון המזבל, יאתרו עבורכם את המעוול, יגישו בשמכם את התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, אתם תתייצבו למשפט והם יגבו מכם 20% מגובה הזכיה (ללא קשר לשאלה האם גביתם בפועל או אם לאו).

תיק ת"ק מציעים שירות מעט יותר סולידי, בו בתמורה ל190 ש"ח או 3% מגובה התביעה, הגבוה מבין השניים, הם יכינו עבורך את כתב התביעה. הם לא מאתרים את המעוול, והם (בניגוד לSpamOff) מופעלים על ידי משרד עורכי דין. על תיק ת"ק לא נדבר בפוסט הזה, אגב.

לכאורה, שני הפתרונות נראים מדהימים. בתמורה לפחות מ200 ש"ח ניתן להכין עבורנו את כל שצריך. אלא, שבפועל גם אם השירות הזה מדהים, יש כאן לא מעט בעיות אתיות-משפטיות שצריך לתת עליהן את הדעת, יש כאן בעיות מוסריות שצריך לתת עליהן את הדעת, ויש כאן שאלה של האם הדבר פוגע בייחודיות של בית המשפט לתביעות קטנות כמקום שנועד לפתור סכסוכים ללא עורכי דין.

המערכה השלישית, בה הבעיות האתיות-משפטיות נפרמות.

הבעיות האתיות המשפטיות הן הקלות שבחבורה. חוק לשכת עורכי הדין (סעיף 20) קובע שאף אדם שלא הוסמך כעורך דין לא יכול להכין עבור אחר, בתמורה, מסמכים בעלי אופי משפטי (כגון כתב תביעה) או ייצוג של אדם בפני רשויות שיפוטיות. מדובר על עבירה פלילית, לידיעתכם.

עכשיו, נתחיל מהדבר המוזר: לא ברור לי האם SpamOff מופעלת על ידי עורך דין כי זהות האדם מאחורי האתר אינה כתובה בשום מקום (למעט כתבה בGeekTime, שמציינת את שמו של אחד הבעלים). אם אותו אדם מאחורי השירות אינו עורך דין, הוא עובר, לכאורה, עבירה פלילית של ניסוח מסמכים בעלי אופי משפטי; אם אותו אדם הוא עורך דין שחולק את התשלום עם אחרים, יש גם בעיות.

יש כאן עוד בעיה, כיוון שאם אותו אדם אינו חוקר פרטי, הרי שהוא אינו מוסמך לערוך בירורים על אודות זהות השולחים המעוולים, וזאת לפי סעיף 4 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, שאוסר על אדם לערוך חקירות עבור אחר אלא אם הוא חוקר פרטי.

כלומר, כדי להפעיל את השירות  היה על חברנו בSpamOff להשיג הן רשיון חוקר פרטי והן רשיון עריכת דין, וזאת כדי לקפץ בניחותא מעל הבעיות המשפטיות.

כאשר קפצו הם מעל הבעיות המשפטיות, נותרה בעיה חמורה יותר, והיא הבעיה האתית. בואו נכיר שני מסמכים קצרים: כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), וכללי לשכת עורכי הדין (פרסומת). בשניה הראשונה שנפתח חוק לשכת עורכי הדין נזכור שסעיף 56 אוסר על שידול אסור לקבלת עבודה. כלומר, פוסט בסגנון המצורף כאן שקורא לציבור לשלוח אל שירות SpamOff את הודעות הספאם כדי שאלו יקבלוהם לעבודה, הוא שידול אסור.

כלל אתיקה נוסף אוסר על עורך דין לשלם עבור הוצאות הלקוח (כלל 44). כלומר, התחייבות לשאת בהוצאות במקרה של הפסד היא רכישת זכות תביעה (Champerty & Maintenence, למי שמכיר). פעולה זו לא רק שיוצרת עודף ליטיגציה בגלל לקוחות תאבים שלא נושאים בעלויות ההפסד. במקרה שלנו, SpamOff מתחייבת אפילו לשאת בהוצאות המשפט אם אתה מפסיד, מה שאסור גם הוא.

בעיות נוספות הן פרסום גובה שכר הטרחה, בניגוד לכללי הפרסומות (המלצות ועדת האתיקה). כאשר כללי הפרסומת קובעים רשימה סגורה של פרטים שאסור לפרסם מלבדם; במיוחד אסור הפרסום של מחיר באינטרנט ואף פירוט של הנחות או פרסום בתוך אפליקציה (ראה כאן). העדר של הסכם שכר טרחה (ראו המלצות ועדת האתיקה) שנערך בכתב ומפרט את זהות עורך הדין, זהות הלקוח, גובה השכר, מה כלול בשכר ומה לא כלול בשכר.

המערכה הרביעית, בה השירות המוצלח לא כל כך יעזור לנו.

עכשיו, קל לי להבין את הטענה "אז מה אם הם לא עורכי דין? אני מרוויח כסף מזה ולא איכפת לי, הכללים שלכם לא מעניינים אותי". קל לי להבין, אך לא להסכים. המטרה של הכללים לא נועדה לייצר כללים סתם אלא להקפיד כי מי שמפעיל את השירות הוא בעל מיומנויות דיות שנלמדו לאורך שנים, שמי שמספק את השירות לא מייצר סתם עומס על מערכת המשפט, ולא קונה זכויות לצורך שימוש לרעה בהן (כמו שאסביר בהמשך).

עכשיו ברור שהמודל המשפטי צריך להשתנות. שירותים כמו תיק ת"ק חייבים להיות חלק מהעתיד של המשפט ולקבל הכשר על ידי כללי אתיקה מתוקנים. לעומת זאת, שירותים שצצים לרגע ברשת, בלי פירוט של מי עומד מאחוריהם ובלי אזכור של מחויבות נדונו לכשלון מראש. הסיבות לכך: (א) אין בטחון שמי שמפעיל את השירות האנונימי הזה אינו פועל בניגוד עניינים ולצורך שירות האינטרסים של המפרסמים האלמוניים; (ב) אותו גורם אינו מפוקח ואינו מבוקר על ידי גורמים אובייקטיביים; (ג) התועלת המושגת מהשימוש בגורם הזה, שהיא איתור המעוול, אינה מצדיקה תשלום של 20% מגובה התמורה.

אסביר את (ג): כבר היום ניתן למצוא דוגמאות לכתבי תביעה על ספאם באתרי אינטרנט. לצורך מילויים נדרש מהדיוט מספר דקות. מה שחסר מעבר לכך הוא איתור  מי ששלח את הספאם. איתור זה הוא כאב ראש, אבל הוא לא בלתי אפשרי. ברוב המקרים חיפוש מספר הטלפון המעוול בגוגל יעיד על זהות השולח וכתובתו.

בהתחשב בכך שהשירות דורש הגעה פיסית שלכם בכל מקרה לבית המשפט לתביעות קטנות, אז ברור שהתוספת כאן היא שולית יחסית ולא בהכרח מצדיקה תשלום של 20% (וראו למעלה על כמה עורך הדין היה גובה).

כפי שניתן להבין, אם השירות לא מופעל על ידי עורכי דין מדובר בשירות לא חוקי, פלילי, ואם השירות מופעל על ידי עורכי דין הוא עבירה אתית ומשמעתית. אולם, גם אם כל זה לא מפריע לך, אז מתחילה הבעיה הנוספת: שכר הטרחה שגובה השירות הוא מותנה בהצלחה בפסק הדין, אבל לא מותנה בקבלה בפועל של הכספים:

כלומר, סביר להניח שבחלק ניכר מהמקרים לא יתקבל הגמול הראוי ללקוח, והלקוח יפסיד פעמיים: גם הוא צריך לשלם שכר טרחה על זכיה שלא גבה, וגם הוא לא קיבל את האחריות והביטוח הנלווים לעבודת עורך הדין במקרה כזה.

לכך, חשוב לציין שהשירות עצמו הוא אנונימי: לא המשתמשים הם אנונימיים אלא שמות מפעילי השירות לא מופיעים בשום מקום. איך ידע המשתמש המצוי שמי שהוא מעביר לו את הפרטים לא אוסף אותם למטרות ספאם אחרות? איך הוא ידע שהוא לא מעביר אותם למי שבכלל עובד בשירות הספאמרים ונועד להשיג פיצוי בניגוד עניינים, כדי להשתיק תביעות? הוא לא.

במערכה החמישית, בה מוצע פתרון.

ובכן, אם טרחתם דרך אלף המילים עד כה, אז כנראה שהצלחתי לרתק אתכם דיו. ברור שתביעות הספאם היחידניות נועדו למשתמש הפרטי, ולא לטיפול על ידי עורכי דין. ברור גם שמודלים שיציעו לשכלל את השוק צריכים לקום; אבל המודלים האלו אינם המודל בו נעדרת האחריות המקצועית בכלל, אלא מודלים שנועדו לתגמל תובע במקרה של הצלחה בתביעה, ולאפשר לגורמים שמייעלים את השוק ומפחיתים את העומס על מערכת המשפט לפעול.

אז מה צריך לעשות? קודם כל צריך לשנות את הכללים. שינוי הכללים הוא הכרח מציאות. צריך לאפשר לעורכי דין לפרסם מחירים בצורה לגיטימית (לא מבצעים ולא הנחה לחברי מועדון, אבל כן לפרסם מחירון של שירותים משפטיים מסוימים). באותה צורה של הפרסום ישוכלל השוק, ועורכי דין יוכלו לקבל על עצמם עבודה בצורה אלקטרונית (בסגנון תיק ת"ק) כשהם לא נדרשים לפגישה פרונטלית עם הלקוח, ויוכלו לטפל בנושא בצורה מקצועית יחסית.

בהמשך, יחד עם שינוי הכללים, צריך לשנות את הדרך שבה תביעות קטנות מנוהלות. תביעה קטנה נחשבת הליך יעיל במיוחד כיוון שרוב התיקים נסגרים בדיון אחד ותוך כמה חודשים. במקרה שלנו כמה חודשים זה זמן לא סביר במיוחד, וצריך לקבוע סדרי זמנים הגיוניים יותר: כתב תביעה, זימון למשפט בלי כתב הגנה ודיון בו במקום בתוך שבועיים מיום הגשת התביעה.

ייעול כזה, שיהפוך את בית המשפט לפס ייצור של תביעות קטנות, יאפשר גם צדק.