ביום שישי הקרוב [עוד כמה דקות, ורק עכשיו סיימתי לכתוב את זה, כמובן], במסגרת מפגש החורף של ויקיפדיה, אעביר הרצאה קצרה על התמודדות משפטית עם טרולים. הפוסט הזה הוא תקציר של ההרצאה, והרשומות שאני אעביר בה.

0. מהו טרול.

נתחיל בשאלה "מיהו טרול?" ומהו הטרול. ההגדרה הויקיפדית של טרול היא גולש שמפיק הנאה מפעולת שלהוב והתחזות לאחרים; פעולת ההטרלה, "טרולינג" היא פועל שמשמעו "משיכה בחכה". הטרול מנסה לדוג בחכה את הריב, את המדון. בפועל, טרול, כמו פורנוגרפיה וספאם, מוגדרות רק לאחר מעשה: הטרול הוא מי שעושה את שעושה כדי להציק, להטריד ולקבל תשומת לב, תוך שהוא מונע פעילות חיובית. פעמים רבות הטרול עצמו אינו רואה עצמו כטרול, אלא כמי שמקדם אג'נדה מסוימת ועוסק בשכנוע אובססיבי. הקריקטורה הבאה מהקומיקס המפורסם XKCD מדגימה זאת:

הטרול עצמו מציג, מפריע, מלבה יצרים. אבל: חלק ניכר מהטרולים לא עושים זאת מטעמים רעים אלא כי הם בעצמם רואים מקום שדורש תיקון.

הטרול אינו קיים רק באינטרנט, אלא גם מחוץ לרשת; ההטרלות הטובות ביותר הן כאלו שבהן הטרול מביא לשיח ולדיון מעניין. הצמד יוסי עטיה ואיתמר רוז, לדוגמא, מטרילים את הציבור באמצעות תשדיר השירותרום: הם מציגים על כך שיום בשנה המדינה פועלת ומגייסת את כלי התקשורת לתרום תרומות לגורם העשיר בישראל:

1. כלל האצבע, אל תאכיל את הטרול.

הכלל החשוב ביותר והראוי ביותר להבנה הוא "לא להאכיל את הטרול". הטרול מחפש מדון ויחס, והאכלתו רק מעצימה אותו ונותנת לו הרגשת חשיבות עצמית. אין להתייחס לטרולים, אין לענות להם, ומרגע שהובן שהצד השני הוא טרול, פשוט אין טעם לנהל איתו דיון. עצם הבחירה לתת יחס לטרולים היא שנותן להם את הסיפוק ואת היכולת להמשיך. אביא כמה דוגמאות להאכלת הטרול שמציגות מדוע אין להאכיל את הטרול: הסרטון הבא, בו אמיר חצרוני הוזמן לערוץ 2 לאולפן הוא דוגמא קלאסית. המזמינים בערוץ 2 ידעו את דעותיו של חצרוני, וידעו כי זה יגיב בצורה קיצונית לנוכחותה של אמירה בוזגלו, ויציג את דעתו שוב כי זהו תפקידו במחזה.

ערוץ 2, כמובן, ידע שזה תפקידו של חצרוני במשחק, והביא אותו כדי להטריל אותו; שימו לב, הטרול בסרטון הזה אינו הפרובוקטור חצרוני, אלא ערוץ 2 שמכניס עצמו למקום בו הוא מקדם ויכוח לשם הויכוח, לשם הרייטינג בויכוח, ולא לשם דבר אחר.

2. גם אם נראה לך שאני טועה, אל תאכיל את הטרול.

הכלל של אי האכלת הטרול הוא כלל חשוב. מדוע? כיוון שעצם מתן היחס לטרול מביא לכך שהטרול מייחס לעצמו חשיבות עצמית, שהטרול ממשיך, ושהטרול לא עובר הלאה. לדוגמא, קבוצת "התנועה הליברלית החדשה" בפייסבוק היא קבוצה שבאה לקדם אג'נדה מסוימת. לעיתים, כאשר הטרול הוא בעד אותה מטרה כמונו, הטרול נראה בכלל מבורך. כך, לדוגמא, הטרול שהציע שני מיליון ש"ח במזומן כדי לשלוח את נתניהו הביתה.

הטרול שדרג את מעמדו לאחרונה, וקיבל מעמד פוליטי; לא מעט חברי כנסת בוחרים לאחרונה גם בשיטת  ההטרלה, וזאת כדי לבצר את מעמדם. מיקי זוהר, חנין זועבי, ומי שהפך את ההטרלה לאמנות, אורן חזן, כולם פוליטיקאים שמשתמשים ביחס שהם מקבלים מהתקשורת. המשחק הוא פשוט: אותו אדם עושה או אומר משהו מטופש, קיצוני, וחסר הגיון; התקשורת מדווחת על כך שיש אדם עם דעות קיצוניות וחסרות הגיון, האדם מקבל חשיפה והדעות הקיצוניות שלו מקבלות לגיטימציה.

https://www.youtube.com/watch?v=zQm2y1bwQx4

לכן, לא משנה מה, באמת שאל תאכילו את הטרול.

3. באמת, אל תאכיל את הטרול.

למקרה שלא הייתי ברור עד כה: לא מאכילים את הטרול, לא משנה מה. אבל, תגידו לי*, בויקיפדיה הטרולים משחיתים ערכים ואנחנו צריכים לעבוד על כך. ואני מסכים איתכם: הטרולים מייצרים לכולנו עבודת ניהול. לכן, ברירת המחדל היא באמת חסימה; הבעיה מתחילה כשאנשים שנחסמים מייצרים אנשי קש ומשתמשים באותם אנשי קש כדי להטריל עוד יותר, ועכשיו זה בגלל החסימה. העניין לא בלעדי בויקיפדיה, וקיים בקבוצות אחרות גם כן.

* הנה אני משתמש בשיטת "איש הקש" שכל כך שנואה עליי.

לפני שחוסמים מישהו, צריך לבדוק האם החסימה תשרת את המטרה (אי האכלת הטרול) או שהיא תביא לאקט קיצוני יותר, ועדיף לטפל בניכוש עשבים יומי. מדוע? אם לא נחסום מישהו, אלא רק נמחק את התוספות המטרילות שלו יום אחר יום, הוא ימשיך לכתוב את מה שהוא כותב. אם נחסום אותו, יתפנה לו זמן לעשות את השלבים הבאים. ולכן, זכרו: לפני כל חסימה, שאלו את עצמכם האם החסימה היא האכלת הטרול או לא.

4. אז נתחיל; פרסומים מטרידים בשטח שלך (עמוד בניהולך, קבוצה וכו').

כאשר הטרול מטריל בשטח שלך הדבר קל משפטית. אתה קובע את תנאי השימוש, אתה קובע מה אסור ומה מותר, ואתה יכול להחליט על החסימה. הבעיה היא שאם אתה חוסם משהו בצורה שרירותית, אתה מביא על עצמך את הקהל של אותו הטרול (אם יש כזה). לדוגמא, כאשר פייסבוק חסמו את עמוד "סטטוסים מצייצים", הם הביאו על עצמם לא רק כתבות בתקשורת, אלא גם מחאה מצד מי שמפעיל את העמוד, ונאלצו אף לחסום את העמודים האישיים של מפעילי הדף. כלומר, השתקת הביקורת יצרה אפקט בעייתי, שבו החוסם ובעל המדיה הופך להיות הבריון, ולא הטרול.

לכן, השימוש באפשרות החסימה בשטח שלך צריך להעשות בזהירות. פעמים רבות הפרסום שמביא לחסימה מוצא מהקשרו, ואז מה שקורה הוא שאדם נחסם על לא עוול בכפו, מה שהופך אותו לטרול גדול יותר. לדוגמא, פוסט קיצוני ומגעיל של אמיר חצרוני ספג עשרות דיווחים והביא לחסימתו. הפוסט לא שונה מפוסטים אחרים של חצרוני, אבל הוא קיבל פשוט יותר דיווחים. האדם שהגיע לבדוק את הפוסט מטעם פייסבוק לא הכיר את חצרוני, ולכן לא היתה לו ברירה אלא לחסום.

כאשר אתה קובע את תנאי השימוש אתה תצא צודק, אבל לצאת צודק משפטית מביא לאסקלציה בדרך כלל לשלבים הבאים.

5. כאשר הטרול פונה לגורמים אחרים ומתלונן עלייך.

הטרול, ככל הנראה, לא ישלים עם החסימה, ויתחיל לפתח כנגדך טינה אישית. מה זאת אומרת? את אותו הזעם שיש לטרול כנגדך הוא יפעיל להתלונן עלייך לגורמים אחרים, בין אם בצדק ובין אם לא. פעמים רבות הוא יעשה זאת באנונימיות. לדוגמא, פעילי ימין שרצו לצאת נגד ארגון "בצלם" השתמשו בכח האנונימיות כדי להצביע לפעילה בורמזית. אבל, גם, כאשר הטרול לא מרוצה מההתנהגות שלך, הוא יפעל על ידי פתיחת חשבונות פיקטיביים או זהויות פיקטיביות וישלח תלונות למקום העבודה שלך, למשטרה, לרשויות שמוסמכות לחקור אותך על פי דין, וינסה לאמלל אותך כשם שהוא מרגיש שאמללת אותו.

חלק מהגורמים, כמו אגף הביקורת של משרד התחבורה, או לשכת עורכי הדין, לא מקבלים יותר תלונות אנונימיות בדיוק מסיבות אלו. אולם, רוב המקומות כן מקבלים תלונות אנונימיות, ועל כן צריך לדעת איך להתמודד משפטית. מנסיוני האישי, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תלונות כאלו היא לבוא לגורם ולומר לו את האמת: יש מישהו שנמצא איתי בסכסוך, הוא עומד לעשות הכל כדי להכפיש אותי; ככל שתקבל תלונות אנונימיות אני מבקש שתתעלם מהן.

אבל, כאשר יש צורך להתמודד עם התלונות האנונימיות אז הפתרון הוא קודם כל לבקש שאותו טרול יבוא ויתלונן בזהותו האמיתית. זה גם יעזור לחשוף את זהות הטרול (כי כפי שנראה בהמשך, אין ממש יכולת אחרת לחשוף אותו).

על הגשת תלונות שווא יש פיצוי וסעד; תלונות שווא יכולות להיות עוולה אזרחית בשם "נגישה", אם מדובר בהליך פלילי כנגדך; אם מדובר בהליך אזרחי אז הסעד של לשון הרע מוגבל, בהתחשב בכך שחוק איסור לשון הרע מחריג תלונות לרשות מוסמכת מהחוק (סעיף 15(8)) ושהפסיקה צמצמה מאוד את היקף היכולת לתבוע שם (א 1386-05-13 י.ח נ' א. שני) רק למקרים של חוסר תום לב בהגשת התלונה, מה שקשה להוכיח ברוב המקרים.

6. הטרול יפרסם דברים פוגעניים כנגדך.

הטרול, שנפגע לא אחת, יפרסם דברים פוגעניים כנגדך ברשתות חברתיות, יחזיק אתרי אינטרנט להשמיץ אותך, ויעשה הכל כדי לקבל ממך תשומת לב, והכל בגלל שחסמת אותו. הדוגמא הקלאסית לכך היא מאבק האמהות בעובדות הסוציאליות, שם הנאבקות מחזיקות אתר אינטרנט שמוקדש לפרסומים על אותן עובדות סוציאליות (תא 24514-10-09 אתי דור ואח' נ' יעקב בן יששכר ואח', אושר בערעור); באותו המקרה, קבוצת הורים מוחה כנגד עובדות סוציאליות על כך שהן מוציאות ילדים מבתי הוריהם בלי הליך תקין. ההורים פותחים אתרי מחאה, והעובדים תובעים בלשון הרע. בית המשפט עזר לעובדים לקבל פיצוי, אבל האתרים קיימים ועומדים.

אלא, שלמרות כל הצווים השיפוטים, למרות נסיונות לא מעטים לקבל צווי הסרה (כאן, לדוגמא), האתרים תלויים ועומדים.

מנגד, מנגנוני הדיווח של האתרים והרשתות החברתיות עובדים טוב יותר, מהר יותר, ויעיל יותר מצווי בית משפט. אם וכאשר אותם מנגנונים לא יעבדו, הפניה השיפוטית היא שוב "האכלת הטרול", ועדיף להשקיע את המאמצים בקידום אתרים והדחקת תוצאות.

7. הכלים המוגבלים של המשטרה.

ניתן, גם במקרי קצה, לפנות למשטרה. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שהכלים המוגבלים של המשטרה להתמודדות עם תופעות של פרסום באינטרנט לא רק נובעים מסדר עדיפויות לקוי,  אלא גם מכך שברוב המקרים המשטרה חסרת סבלנות לטפל בתלונה הקטנה והלא קשורה שלך. למשטרה יש סמות לפי חוק נתוני תקשורת לקבל את זהותו של אדם מאחורי כתובת IP, אך לא מספקיות אינטרנט בחו"ל. כלומר; כדי שהמשטרה תוכל לחשוף טרול אנונימי היא צריכה לקבל את כתובת הIP של הטרול, שאותו טרול יטריל מספקית אינטרנט בישראל, ושאותו הטרול יעשה זאת לא מטלפון סלולרי (כי ספקיות הסלולר משתפות את כתובות הIP של לקוחותיהן). המצב האידיאלי הזה כמעט ולא מתקיים, ולכן בהעדר מוטיבציה מספיקה, המשטרה לא תחשוף לך את הטרול.

8. חשיפה אזרחית של טרולים.

מאז פסק הדין בנושא רמי מור (רעא 4447/07 רמי מור נ' ברק) אין במדינת ישראל יכולת אזרחית לבוא לבית משפט ולהגיד "זה טרול, הוא כתב עליי משהו באינטרנט, תחשפו אותו". יש כמה דרכים פרקטיות לדוג את זהותו [בפוסט הזה]; אבל בקצרה היכולת לדוג את זהות הטרול מבוססת על היכולת לדעת מראש מיהו או לצמצם קבוצה של חשודים מיידיים שיכולים להיות הטרול. הבעיה בחשיפה כזו היא שבחלק מהמקרים היא פשוט לא נכונה.

מהסיבות הלא נכונות, אתה יכול להעריך שאדם מסוים הוא הטרול, לפתח כנגדו טינה, ולהתחיל כנגדו בהליכים ואז לגלות שבכלל אין לו מושג על מה אתה מדבר. אתה, בעצמך, תהפוך לטרול.

הפתרון לחשיפה אזרחית של טרולים הוא בדרך כלל שכירה של חוקר פרטי שיתחקה, יצור קשר, יתחבר וינסה להגיע לפגישה עם הטרול (אפשר גם לבד בבית, אבל אל תנסו את זה). היתרון של חוקר פרטי הוא המקצוענות שלו.

לאחר שהזהות של הטרול יחשף, הוא יעדיף בדרך כלל לא להמשיך עם ההטרלה, שכן היכולת שלו לבצע את שהוא מבצע, בדרך כלל, תעלם.

9. לא להתקבע.

אחד הדברים שחשוב לזכור בהתמודדות עם טרולים הוא לא להתקבע. מי שהיה טרול לפני שבועיים לא בהכרח יהיה טרול בעוד שנה. הטרול מציף ומייצר גם דברים חיוביים כשאינו מטריל. לדוגמא, ארגון "גישה" שמטריל את יאיר לפיד (או ההפך) מייצר גם תכנים חיוביים, אורן חזן וחנין זועבי מגיש גם הצעות חוק טובות מדי פעם, ומיקי זוהר עזר פעם לזקנה לחצות את הכביש. הכלל השני בחשיבותו אחרי לא להאכיל את הטרול הוא לא להתקבע על הטרול.