מתי פיצוי הוא שוחד? נתניהו נ' סרנה

בשבוע שעבר נתן בית המשפט את פסק דינו בתיק 56211-03-16 נתניהו ואח' נ' סרנה ופסק כי העיתונאי יגאל סרנה יפצה את בני הזוג בנימין ושרה נתניהו על כך שלא הוכיח כי אכן בני הזוג רבו ברכבם ועקב הריב הוצא ראש הממשלה מרכבו. אין צורך להכנס לכלל רכיבי פסק הדין, או לשאלת החבות, אלא הנושא שמעניין הוא דווקא סוגיית הנזק.

השאלה האם יש לאפשר לנבחר ציבור לקבל פיצוי בתביעת לשון הרע אינה פשוטה כפי שנדמה. סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע מאפשר לתובע לקבל פיצוי של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק (כערכם ביום החוק, 1998); אולם, כאשר מדובר על נבחר ציבור זו סוגיה לא פשוטה כלל. ומדוע? ובכן, נתחיל עם חוק שירות הציבור (מתנות), אותו חוק מפורסם אוסר על נבחר ציבור לקבל מתנה, ומתנה היא "הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה". כלומר, לנתניהו אסור לקבל מתנות אפילו מחבריו הקרובים ביותר. שנית, נמשיך לחוקי המימון, חוק המפלגות אוסר על מועמד לקבל תרומות מתאגידים (חברות בע"מ, עמותות, וכדומה) וגם מגביל את גובהה של תרומה שאדם יכול לגייס ואת תקרת ההוצאות שלו בקמפיין.

עכשיו, בואו נערוך ניסוי מחשבתי. נניח, לצורך העניין, שיש איש פוליטי שכלי תקשורת מסוים חפץ ביקרו. אותו כלי מעסיק הן אנשים שביקורתיים כלפי האש והן כאלו שאינם. הבעלים של כלי התקשורת מעוניין להרים תרומה לאיש, אך לא יכול לעשות זאת מקופת התאגיד, וגם אם היה יכול, הסך היה מוגבל במיוחד. מה עושה אותו בעלים? הוא דואג כי כתב מסוים יעלה על הכתב מסר הפוגע באיש, בצורה הקלה ביותר שיש.

האיש תובע את עלבונו בבית המשפט ומבקש מיליון ש"ח כפיצוי. הצדדים מנהלים את ההליך, ובסופו של דבר בית המשפט פוסק (או שהצדדים מגיעים לכדי גישור) כי כלי התקשורת ישלם לאיש סך של חצי מיליון ש"ח.

האם אותו איש ציבור יכול לקבל החלטה אובייקטיבית בנוגע לאותו גוף? ספק. האם אותו איש ציבור יכול להיות נייטרלי? די בטוח שלא. אז מה קרה כאן? יש דרך אלטרנטיבית לשחד אנשי ציבור שלא באמצעות שוחד: בית המשפט נתן פסק דין והצדדים צייתו לו.

האם זה מה שהתרחש במקרה של סרנה? די ברור שלא. אבל, תחשבו שלא מדובר על ראש ממשלה ועיתון, אלא על ראש עיר ומקומון. העניין מתרחש חדשות לבקרים, ודי ברור כי ראש עיר שקיבל גמול מסוים ממקומון לא יוכל לנהוג בצורה אובייקטיבית כאשר יבחר את המקומון שיפרסם את מכרזי התשתיות המקומיים ואת המודעות.

אז מהו הפתרון? הפתרון הראשון הוא למנוע מצב שבו איש הציבור יכול לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק. במצב שאכן נגרם לאיש הציבור נזק, בדיוק כמו אם מדובר בדפיקה באוטו או בשיפוץ שהתקלקל, הרי שהפיצוי רק נועד להשיב את המצב לקדמותו. הפתרון השני הוא שככל שיפסקו הוצאות, הרי שמקומן הוא לקופת המדינה ולא לאיש הציבור. הפתרון השלישי הוא כמובן לבטל את הסעיף לגמרי, אבל זה ליום אחר.

כעקרון, ומבלי לדבר על גובה הפיצוי שסרנה נדרש לשלם, האם הוא לגיטימי והאם הוא פרופורציונאלי למקרים אחרים, הרי שעצם הדרישה לפצות ראש ממשלה מכהן בסך ששווה לפעמיים משכורתו החודשית מאפשר מצב שבו, לצורך העניין, יתערב גורם המעוניין בכך ויטול על עצמו את התשלום ובכך יעביר לראש הממשלה שוחד מולבן.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *