ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הגיש לאחרונה בקשה לנשיא המדינה למחיקת הרישום הפלילי שלו. בעוד שאחדים מדברים על סיכויי הקבלה של בקשה זו או מקווים כי אולמרט יחזור למרכז הבמה לתפקיד פוליטי, אני חושש ממצב אחר לגמרי, והוא המצב בו יאסר עלינו להזכיר כי אהוד אולמרט הוא עבריין מורשע. ראשית, הנה נצלול ארבעים שנים אחורה, לעבר הרחוק. בעל-הון מסוים, שאז לא היה כזה, הורשע באונס. בעל-ההון שלח מכתב התראה בלשון הרע כנגד כלי תקשורת מרכזי אשר הזכיר את דבר הרשעתו באונס בשנות השבעים.

זכותו של בעל ההון היא אכן למרק את עברו על ידי מחיקה של ההרשעה בהתאם לחוק המרשם הפלילי; במצב כזה, מבחינת החוק, אותו אדם הוא כמי שלא הורשע מעולם, וכי במקרה כזה לא יהיה ניתן להגיש את פסק דינו או דבר הרשעתו בפני בית המשפט.

זכות זו מגשימה, בפועל, את הזכות האירופית "להשכח" כפי שהובאה בפסק הדין האירופי בנושא קוסטחה, ואף בדירקטיבה האירופית (GDPR); זכותו של אדם למרק את עברו, וכי דברים לא יזכרו.

אולם, מה הדבר אומר לגבי האזרח אלף אלף? בעצם, מעת שנמחקה ההרשעה, התיישנה, מורק עברו, הרי שאלף אלף לא הורשע מעולם. כל אדם אשר הביע את עמדתו כי אלף אלף הוא מושחת, או כי הוא עבריין יהא חשוף לתביעת לשון הרע, ובתביעה מסוג זה ידרש להביא ראיות. אלא, שבהתאם לחוק המרשם הפלילי, הרשעתו של אלף אלף אינה הרשעה קיימת, ועליו לנהל את דיון ההוכחות במלואו עבור הרשעתו של אלף אלף. כלומר, זכותו של אלף אלף להשכח פתאום הופכת לזכותו לפנות לכל אמצעי התקשרות, הבלוגרים, הצייצנים, ולבקש מהם למחוק את הדבר.

זכות תמוהה זו היא הניצול לרעה של "הזכות להשכח"; אותה זכות להגרע ממאגרי מידע כאשר מידע זה אינו רלוונטי. היא הזכות של אדם לאסור על הציבור לומר את האמת, והיא הסיבה מדוע, כמובן, יש לוותר על הזכות הזו. לומר אמת לעולם לא יכול שיהיה מעשה חתרני.