זסלבסקי ( U.S. V. Zaslavskiy, 17-cr-0647 ), הוא עניין שנפסק לאחרונה בה בית המשפט שאל, וענה, על השאלה האם ICO (חלוקה ראשונית של אסימונים, דרך מקובלת בה נמכרים מטבעות קריפטוגרפיים חדשים לציבור) היא הצעה לציבור לפי דיני ניירות ערך. החשיבות של זסלבסקי היא לא בפסיקה עצמה אלא בשאלה כיצד בית המשפט ניתח את המקרה ובדק מתי יכול שICO יהיה הצעה.

אבל בשלב הראשון צריך להבין כי זו החלטה מקדמית במסגרת בקשה מקדמית לסילוק. בכלליות, זה לא פסק הדין הסופי. בקשה לסילוק היא בקשה שהנאשם מגיש שטוענת כי גם אם התביעה תוכיח את כל מה שכתוב בכתב האישום, אז עדיין לא יוכלו להרשיע אותו מסיבות משפטיות; כלומר, העובדות בכתב האישום אינן מהוות עבירה (סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי שלנו).

כאן, זסלבסקי טען שהICO לא עובר את מבחן Howey (המבחן בדיני ניירות ערך לשאלה מתי מסמך הוא הסכם השקעה); בית המשפט כשל מלהסכים איתו. אבל בהתחלה בוא נבין את המודל העסקי שלו: הICO הראשון נקרא REcoin והא בעצם היה מטבע קריפטוגרפי המגובה בנכסי נדל"ן. לפי ההודעה לעיתונות שלהם "Recoin הוא מטבע קנייני חדש שנועד לטווח רחב של עסקאות פיננסיות ומגובה בנכסי דלא-ניידי המוחזקים על ידי הקרן 101REcoin שכוללים נדל"ן המפותח בכלכלות מפותחות ויציבות כמו ארצות הברית, קנדה, יפן, בריטניה הגדולה ושוויץ". כמובן, זה לא היה המקרה, ולקרן לא היו נכסים כלל.

אחר כך, כאשר הICO הצליח אך התכנית כשלה, זסלבסקי ניגש למשקיעים והציע להם להמיר את האסימונים שקנו לDiamond Reserve Club. כאן, ה"מטבע הרזרבה של היהלום (DRC) הוא מגודר על ידי יהלומים פיסיים המאוחסנים במקומות בטוחים בארצות הברית ואשר מבטוחים לגמרי על ערכם המלאה. לכל בעלים של ארנק אלקטרוני המחזיק לפחות 1DRC הוא חבר במועדון הרזרבה של היהלום ויש לו את הזכויות, זכויות יתר והוא זכאי להטבות בהתאם לרמת החברות שלו – יותר אסימונים, יותר רמת חברות".

בשני המקרים בית המשפט מצא כי מבחן האווי חל וקובע כי אלו "הסכמי השקעה" על סמך העובדות הנטעות. מדוע? ובכן, כי זה קל כמוות.

בעוד שמכירות מוקדמות של ICO לעיתים יוצאות למשקיעים מלומדים (accredited investors) וניתנת להם האופציה להשקיע במכירה מוקדמת, אפילו זה לא קרה כאן. התכנית של זסלבסקי היתה כזו שהחזיקה את כל היסודות של המבחן: היתה מכירה פומבית לציבור, בראש ובראשונה. זסלבסקי הפעיל אתר שבו אנשים יכלו לקנות את האסימונים.

עכשיו, בוא נדבר על האסימונים עצמם. האם הם נחשבים ניירות ערך? ובכן, למה לא. בשלב הראשון, בית המשפט מוצא שהיתה השקעה של כסף ("המשקיעים במזימה של זסלסקי היו מסוגלים להשקיע בREcoin [וDiamond] דרך האתרים שלהם וכרטיסי אשראי, מטבעות וירטואליים או שירותי העברת כספים"). לאחר מכן, בית המשפט מוצא כי היתה פעולה משותפת; כלומר, לכל אסימון היה ערך הזהה לזה של אסימונים אחרים, ואם הערך של אסימון אחד בשוק החופשי עלה, כך גם של יתר האסימונים. שלישית, בית המשפט מוצא כי הרווחים נוצרו כתוצאה מהפעילות של זסלבסקי וקבוצתו, ולא משל מחזיקי האסימונים.

למה זה חשוב לICOים בעתיד? ובכן, הדבר החשוב שאפשר ללמוד הוא שגם אסימונים שמייצגים מוצר מוחשי ומוגדרים כ"אסימון שירות" (utility token), עשויים להחשב כניירות ערך, גם אם המוצר המוחשי הוא לא.

אחר כך, חשוב לזכות שהICO שלך צריך להיות מתוכנן בצורה שנפטרת מה"common enterprise". כלומר, שאם כל אסימון ספציפי מחזיק ערך שונה מאסימונים אחרים, והם לא נזילים, אז אתה תהיה במקום טוב יותר. זה אומר שאם האסימונים של זסלבסקי היו מייצגים יצירות אמנות להבדיל מיהלום או שכל אסימון היה חלק ספציפי מנכס ספציפי והערך היה עולה בהתאם לאותו הנכס, אז יש סיכוי שבית המשפט היה מבטל את כתב האישום.

[פורסם באנגלית בגרסא טיפה אחרת]