0. בחודשים האחרונים אני התחלתי להתנסות בחקלאות אורבנית. בהתחלה זה היה קצת אדניות במרפסת, אחר כך גם אדניות הידרופוניות (עם P ובלי H, שימו לב) בבית לתבלינים, ובסוף חקלאות מלאה במרפסת שלי. השינוי הזה נבע מכמה תובנות בנוגע לכלכלה ולהוצאות הביתיות שלי, והביא לקצת שינוי באורחות החיים שלי. אני אתחיל בדאטה ונתונים. הגרף למטה הוא המשקל שלי מחודש אוקטובר ועד היום. בערך בחודש דצמבר אפשר לראות את נקודת השבר. בנקודה הזו קרו שני דברים: העפתי את אפליקציית Wolt מהטלפון והירקות התחילו להניב החזר על ההשקעה. בעצם, אם יש מטרה אחת לפוסט הזה אז היא לדבר על טכנולוגיה, כלכלה ומשפט בהקשר של מזון.

1. מדבר תזונתי. במהלך הלימודים שלי על הנושא (כי כל תחביב שלי הוא קיצוני) לקחתי קורס חינמי על חקלאות אורבנית באוניברסיטת אורגון. אחד הדברים שלמדתי הוא על המדבר התזונתי: ריכוזים של אנשים שחיים לפחות מייל (1.6 קילומטר) ממקום בו יש נגישות לפירות וירקות. הסיבה שזה כל כך חשוב היא שבעוד שמזון עתיר-קלוריות, תעשייתי או מוכן מראש יש כמעט בכל מקום ובכל אוטומט, הרי שפירות וירקות הם, בצורה אירונית, הנחלה של השכבות החזקות. פירות וירקות הם לא רק עשירים יותר, אלא גם מסמלים את המעמד. למרות שמדובר על מוצר שצריך להיות יותר זול מאחיו המתועש, הרי שהעשירונים התחתונים צורכים פחות מזון בריא. גם מוצרי רווחה משלימים שמספקים מזון מתמקדים בהעברה של מזון מתועש, ולא בהגדלת הייצור של פירות ויקרות.

עכשיו, זה מטומטם. למה? כי אם משפחה בעשירון התחתון מכניסה פחות מ-5,000 שקלים בחודש, ומוציאה 17% על מזון כולל פירות וירקות, הרי שהדרך הכי טובה להוציא אותם מהמעגל השוטה של העוני זה לייתר את ההוצאה על פירות וירקות. לא? נכון, די ברור שלא יהיה אפשר לגדל את החיטה, השעועית והתירס שדרושה לכל משפחה, וגם לא את התפוחים והתפוזים, ואפילו לא את תפוחי האדמה. כל אלה הם ירקות שדורשים שטח. אבל, בהנחה שבמשפחה ממוצעת בעשירון התחתון היו מפנים 1 מ"ר מהדירה שלהם לגידול ירקות, ומנצלים את זה למקסימום, האם היה אפשר לקבל תוחלת חיובית?

כלומר, ואני אקח את הדוגמא שלי. אני בהחלט לא עשירון ראשון, אבל. בואו נסתכל על ההוצאה של החמישון התחתון על ירקות שספציפית קל לגדל בגידול הידרופוני (דו"ח למ"ס):

 

פטרוזיליה: 3.8, כוסברה, 1.7, נבטים 0.4, עשבי תיבול 1.7, עלים 11.7, חסה 4.9. כלומר, אני לא מבטל לגמרי את צריכת הירקות, אבל עשרים וארבעה שקלים בחודש הולכים על עלים שקל לגדל בגידולים הידרופוניים. (בהערת אגב, נבטים הם ככל הנראה הדבר הכי כלכלי לגידול, ועם ההחזר התזונתי הגדול ביותר, אבל נוותר על זה). עכשיו, אם אני מקטין לחמישון התחתון את ההוצאה על ירקות ב-24 שקלים, בסך הכל 10% מההוצאה שלהם על ירקות, אני מוסיף להם כסף פנוי. מצד שני, לגדל עגבניה ומלפפון בבית זה כנראה הדבר הכי כלכלי, כי לנטרל את ההוצאה על מלפפון ועגבניה זה בערך 60 שקלים בחודש, או רבע מההוצאה על ירקות ופירות.

כלומר, לו היה ניתן לגדל בבית מלפפון ועגבניה בעציץ (ואפשר) ולו היה ניתן לגדל ירוקים הידרופוניים, היה ניתן להקטין את הפערים של העשירונים האלה.

שימו לב לכמה הבדלים בין החמישון העליון לתחתון מבחינת סוג התזונה. יש מוצרים שהביקוש להם די דומה: עגבניות ,מפלפפונים, כרוב, גזר, קישוא וחציל. יש ירקות שהביקוש עולה ככל שהמעמד עולה: עלים ירוקים, פלפלים, צנון, סלק, דלעת. יש כאלה שהביקוש יורד, כמו תפוחי אדמה, אבל פטריות הן חריג מדהים. החמישיון התחתון מוציא 2.2 שקלים בחודש על פטריות טריות והעליון פי שישה. בהתחשב בערכים התזונתיים של פטריות? זה די מפלצתי.

אז האם יש מדבר תזונתי בישראל?  כבר לפי הגיוון בהוצאה אפשר לראות שכן. לא רק בגלל המרחק ממקומות בהם יש מזון טרי, אלא בגלל שניתן לייחס את רוב ההוצאה על ירקות בישראל למרכיבי הסלט הישראלי: אם נוציא את תפוחי האדמה החוצה, 50% מתקציב הירקות הישראלי מתרכב בחמישה דברים בלבד: בצל, עגבניה, מלפפון, פלפל ועלים. המספר הזה לא הגיוני. הישראלים לא אוכלים מגוון בכלל. העדר הגיוון יוצר סכנה, במיוחד כשבישראל אין גם גיוון בזנים, והמבחר עלוב.

הפתרון למדבר התזונתי בישראל הוא לא רק חקלאות אורבנית; כלומר, משפחה שתגדל את חמישה הדברים האלה תוכל לחסוך 50% בהוצאות. אבל, צריך מקום. לא לכל משפחה יש מרפסת, ולא כולם יכולים לגדל בצל. אבל את יתר הדברים? בקלות.

2. פערי שרשראות אספקה. בעיה נוספת שחקלאות אורבנית פותרת היא שרשראות האספקה. במהלך משבר הקורונה ראינו כי חסרים על המדפים מוצרים מסוימים. זה נובע מכך שלא רק שצריך לשנע את המזון מהחקלאי למרכז לוגיסטי ומשם לסניף, אלא גם מכך שכשמדובר על חקלאות ריכוזית עם מספר מצומצם של חקלאים שמגדלים זן מסוים, נוצר מצב בו יש מחסור בירק מסוים. אז גידול ביתי יכול לפתור את הבעיה הזו; מצד אחד, כן, יש חשש שמזיקים בבית יגרמו להרס של היבול (ואז צריך לצאת החוצה לקנות), אבל יש יתרון לגידול הביתי; אתה לא חשוף לאילוצי שרשראות אספקה, אלא דווקא ההפך: אתה שרשרת האספקה של עצמך. יש לך עודף? תן לשכנים. יש מחסור? תשלים בחוץ.

3. מגוון. זוכרים שדיברתי על מגוון וזנים. אז בגדול, נכון: אתה יכול לגדל את הפלפל, העגבניה, הדלעת והמלון שלך על ידי שימוש בזרעים שהיו בתוך המזון. זה כנראה יעבוד; יש אפילו ירקות שאתה יכול לגדל מהשאריות של עצמם. התוצרת פשוט תהיה פחות איכותית מזני מורשת (כאן, לדוגמא). זרעי מורשת הם זרעים שמשמרים זנים היסטוריים שגדלו ויש להם תכונות. לא סתם "עגבניה" אלא עגבניה בלדי ספציפית, שאתה יודע שמותאמת למזג האוויר הישראלי. זה לא רק שלא מדובר על זרעים מהונדסים גנטית (ואני בעד הנדסה גנטית, אגב, בחקלאות תעשייתית!) אלא מדובר על שימור של הטעמים ההיסטוריים.

מצד אחד: לגדל מזרעים וייחורים של מוצרים קיימים זה באמת בחינם. החמישון התחתון יכול לקחת את הזרעים מהפלפל והעגבניה שהוא קנה במכולת, ולא להתעסק עם דברים אחרים, ולהתחיל חקלאות קונטיינרים (אדניות קטנות במרפסת) כמעט בחינם, וממש להדפיס כסף. מי שרוצה מגוון יותר ייחודי יכול להזמין זרעים ייחודיים ולא להיות נעול עם "פלפל מתוק" ו"פלפל חריף" אלא פלפל הונגרי, פלפל שישטו, פלפל סגול, חלפיניו, ברק, טבעת האש, פפריקה, גלבוע, פדרון, גמבה, הבנרו, ושושקה. וזה עוד כלום. יש באתר "בית הפלפל" עוד עשרות זנים חריפים. והמבחר הזה הוא רק של פלפלים. נכון, הרגילו אתכם לטעם אחד, אבל ברגע שיש מבחר הכל משתנה: גם המנות שאפשר לגדל.

את המגוון הזה גיליתי בכלל עם פטריות. הירק האנומלי הזה (לכו לכאן לקריאה ארוכה). בתור ילד, גדלתי עם זן אחד: פטריות בקופסת שימורים. אחר כך גיליתי שיש "שמפניון" ו"פורטבלו", שלא ממש הבדלתי בינהן; לפני 20 שנה התחילו למכור "פטריות יער" ואחר כך גם פטריות אסייתיות. אבל במייסליום יש מבחר מעניין של פטריות לגידול בבית. בעצם, המבחר הזה לא רק משפר את המצב שלנו, אלא גם את הגיוון בטבע. אם יהיה רק זן אחד של עגבניות, עשוי לקרות מה שיקרה לבננות: הזן הדומיננטי יכחד בגלל מחלה שהוא לא עמיד לה, ונצטרך למצוא מחדש את הזנים האחרים.

בכלל, בישראל יש מגוון זעום של ירקות גם במכולות. וזה משליך על הטעם של המזון שלנו. אז למה לא לגדל בבית את הזנים שאתה אוהב יותר? לדוגמא, בישראל כמעט בלתי אפשרי למצוא פטריות פורצ'יני טריות, כך שמתכונים שדורשים פורצ'יני בארץ יהיו בטעם אחר מזה שתוכנן. כך גם לגבי עגבניות: עגבניות סאן מרזנו הן הדלוקס לרוטב פיצה. בארץ? אפשר למצוא רק משומר. האם זה משפיע על טעם הפיצה? בהחלט. לא הייתם רוצים לטעום פיצה כמו שתכננו אותה?

4. זיהום. (כל הפסקה הזו נכונה בהנחה שאתם לא אוכלים בשר. אם אתם אוכלים בשר, אז הדבר הכי טוב שאפשר לעשות לסביבה זה להפחית את התצרוכת שלכם). המחיר של שינוע פירות וירקות הוא משמעותי בטביעת האצבע הפייל וחממתית שלהם. לא סתם מתפתחת תרבות של "Farm to Table" במסעדות ויש אפילו מסעדה ברמת השרון שמגדלת את המזון של עצמה. כלומר, אפשר להקטין את עלויות השינוע לסביבה, לייצר מצב שבו הגידול ימנע זיהום ויפחית אותו. עוד נושא שהגעתי אליו הוא הבזבוז של המזון. 40% מהמזון שנקנה נזרק לפח. זה אומר שההוצאה על מזון יכולה לרדת ב-40%. בסרט Just Eat It היוצר מצליח לעבור שנה בה הוא רק חי על מזון שנזרק על ידי אחרים. זה לא להיט, אבל אפשרי. אבל ההפחתה הכי טובה של הזריקה היא לגדל לבד את המזון. אם עבדת חודשיים לגדל ראש של חסה אז הסיכוי שתזרוק אותו הוא אפס.

יותר מזה, בגידול ביתי אין אריזות פלסטיק שמגיעות ביחד עם הירקות, אין נסיעה לסופרמרקט, אין קניה של קילו עגבניות כשאתה צריך רק אחת או חמישים גזרים כשצריך שניים. אתה מגדל ואוכל מה שיש.

5. המשפט. למשפט יש כאן בעיות. אחת מהן היא תמריצים. זוכרים? התפקיד של המשפט הוא להכווין התנהגות. המשפט הישראלי לא יכול לתמרץ טכנולוגיות שיקדמו חקלאות אורבנית וגידולים ביתיים. למה? קודם כל בגלל הלובי החקלאי. אותם אנשים שלא רוצים שתביאו עגבניות מטורקיה ומבקשים מכסי מגן בטוח שלא ירצו שתגדלו את הירקות שלכם לבד.

בפרק של סאות'פארק מ-2019, מציגים את ראנדי מארש, האב של סטן, כמגדל מריחואנה שמגלה פתאום שכל הלקוחות שלו התחילו לגדל בבית את הסמים שלהם. מארש פונה ללוביזם ומנסה למנוע את הגידול הביתי כי זה פוגע בעסקים שלו.  כמה פוגע?  צפו בעצמכם.

 

אז איך המשפט יכול לשנות כאן? קודם כל בעולמות של תמריצים. אם ראינו שאפשר לייצר 50% מהירקות שמשפחה בחמישון התחתון צורכת לבד בבית, אפשר להכיר בהוצאה על הגידול הזה כהוצאה מוכרת בדיוק כמו בהשקעה בנפט או בחקלאות. במצב כזה, משפחה שתקנה ציוד גידול הידרופוני תוכל לקזז אותו מההכנסות ואולי אפילו לקבל מס הכנסה שלילי על ההוצאה. אפשר גם לאפשר למכור את העודפים בלי רישוי ובלי מיסוי (עד תקרה מסוימת). אפשר לתת פטור מארנונה למגורים על המטר שמושקע בדירה לחקלאות אורבנית. כל אחד מהדברים האלה ישפר את המצב (נכון, משפחות בחמישון תחתון כנראה לא משלמות מס הכנסה ויש סיכוי שהן פטורות מארנונה, לכן צריך לתמרץ אחרת).

עוד תמריץ הוא גידול על ידי רשויות מקומיות. חשבו על מצב שבו במקום לזרוע פרחים יפים בצומת הרשות המקומית תשתול עגבניות. כל אחד יכול לקטוף, לשמור את הזרעים, לגדל בבית. ההשקעה בטיפוח של הפרחים היפים בצומת היא זהה להשקעה בירקות. אז למה לא לטעת עצי פרי לאורך השדרות. עיריית רמת השרון, לדוגמא, החליטה להרכיב עצי פרי לאורך השדרות ולאפשר לציבור התושבים להנות מהפירות. ההחלטה יכולה לאפשר הקטנת הוצאה.

 

6. משפט, טכנולוגיה, מוסר. טכנולוגיה היא לא רק סייבר וקריפטו. טכנולוגיה היא גם לשפר את המשאבים המוגבלים שלנו לייצר יותר. אחד היתרונות של טכנולוגיה הוא הנדסה גנטית שמאפשרת לגדל יותר בכל מטר מרובע. זה חלק משמעותי מהפתרון שיש לנו שבו האוכלוסיה גדלה, וכמות האדמה הפנויה קטנה. במקביל, חייבים לפתור את הבעיה שבה המרחב הציבורי הופך לבנוי מאספלט ובטון, ומאפשר את ההתחממות. יש פתרונות של "קירות ירוקים" בהם קירות בניין מצופים בצמחיה כדי לאפשר אוויר נקי יותר. ישנה חקלאות אורבנית וישנן לא מעט טכנולוגיות אחרות שישפרו את המצב. במקביל, תנועות של לקטות, כלומר לאסוף מהטבע חלק מהתזונה, צומחים. נכון, זה לא יספיק לכל התזונה, אבל כן יעזור מאוד להגדיל גם את המגוון וגם את הבריאות.

לגדל ירקות זה כמו להדפיס את הכסף של עצמך. אתה הופך אור שמש ואדמה למוצר שאתה עד עכשיו הוצאת עליו כסף. זו פעילות שמפחיתה את ההוצאה הפרטית ומייצרת לך ערך. אם נשווה את גידול הירקות לכריית ביטקוין בבית לרגע: מי שבתחילת הרשת התקין את התוכנה והצליח לכרות ביטקוין הדפיס עבור עצמו כסף. כלומר, הוא הפעיל את החשמל שלו בייצור של ערך, שנתפס כבעל ערך חברתית. להבדיל, לירקות יש ערך אינהרנטי: אפשר לאכול אותם. מצד שני, לא צריך רק מחשב אלא גם זמן. אבל, בואו נניח לרגע שמשפחה שמשקיעה בציוד 500 שקלים חוסכת כל חודש 100 שקלים על ירקות (נניח, לצורך העניין שהיא מגדלת את הירקות היקרים ביותר, שהיא היתה צורכת) ושמה את אותם 100 שקלים שהיא חסכה בחסכון עתיר סיכון כמו שוק המניות, או אפילו משקיעה את הכסף בקניית ציוד נוסף, הרי שהיא היתה מייצרת לה דרך לצאת ממעגל העוני. היא אכן הדפיסה את הכסף של עצמה. וזה מה שאנחנו רוצים שטכנולוגיה תעשה לנו.