אז אסור לקרוא לו מושחת: גלגול שלישי לניסים ואטורי.
0.
זה היה צפוי. פסק הדין בערעור על הערעור קבע סופית (אלא אם יבקשו דיון נוסף) שאסור לקרוא לניסיםם ואטורי "המושחת באדם" ו"חסר השכלה המתגאה באפסותו". עכשיו כולם יודעים שזה לא בסדר (רע"א 65005-03-26 ואטורי נ' הררי). מאירועי הפרקים הקודמים, כמובן: מוטי הררי קורא לניסים ואטורי "המושחת באדם" ו"חסר השכלה המתגאה באפסותו" וניסים ואטורי תובע. בית משפט השלום מנפק לואטורי פיצוי בגובה של 10,000 ש"ח, תוך קביעה שהמילים הן תיאור עובדתי ולא דעה. הררי מערער לבית המשפט המחוזי, וזה, בפסק דין עם נימוקים קצת עלובים קובע שמדובר בהבעת דעה. למה? כי "נראה בעיניו". וזו הבעיה. ואטורי מערער לבית המשפט העליון וזה מחזיר את התוצאה המקורית: אסור לקרוא לו מושחת וחסר השכלה המתגאה באפסותו. הבעיה היא לא הנימוק של בית המשפט העליון, שהציג בערך את אותה הביקורת שאני הצגתי בזמן אמת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אלא הבעיה היא התוצאה.
1.
בואו נבין מה קרה כאן. בית המשפט העליון לא אמור להתערב בערעורים אלא במקרים חריגים. כלומר כאשר בית המשפט לערעור טעה בצורה כל כך יסודית. השופט אלכס שטיין קובע שהמסקנה כי האמירה היא אמירה עובדתית היתה מושתתת על קביעה עובדתית של בית משפט השלום ולא על מסקנה משפטית ולכן, קבלת הערעור בבית המשפט המחוזי היתה שגויה כי הוא התערב במקום שהוא לא אמור להתערב. כלומר, בית משפט השלום צדק. הערעור טעה בכך שהתערב בצדקה הזו, ועקב כך שהוא טעה, זה בסדר להתערב במסקנות שלו כי זו הבעיה כאן. אם לא הצלחתם להבין את זה, אז לא נורא. זה בסדר. זו בדיוק הבעיה. בית המשפט העליון בעצם קיצץ בכנפיים של בית המשפט המחוזי וביקש ממנו, בעדינות, לא לקבל ערעורים כל כך מהר. הוא לא קבע שהקביעות של בית המשפט המחוזי היו חריגות, אלא שההתערבות לא היתה נחוצה ולכן הוא מבטל את פסק הדין בערעור.
2.
וזו בעיה. זו בעיה כי בית המשפט המחוזי טעה לא בתוצאה שלו, אלא בנימוקים שלו. אם אני הייתי יושב בבית המשפט המחוזי, אני חושב שהדבר הראשון שהייתי עושה הוא לקבוע לא רק שמדובר בדעה, אלא שאם מדובר על עובדה הרי שהררי הוכיח אותה. מה קרה כאן? הררי קרא לואטורי מושחת, בין היתר, על סמך כך שואטורי שהיה בעל רשיון קבלן העמיד את רשיון הקבלן שלו לאחר. בית משפט השלום פסק שזה לא מספיק כדי לקבל את הגנת "אמת דיברתי", וזה מה לעשות בגלל שבתי המשפט מציפים רף בלתי אפשרי. כלומר, כדי להוכיח שואטורי היה מושחת לא מספיק להביא אירוע שחיתות אחד אלא צריך להביא רצף של כאלה. וכמה הרף הזה בלתי אפשרי? תסתכלו על הלינק הקודם. כדי לזכות בהגנת "אמת דיברתי" על הביטוי סאדיסט לא היה מספיק להראות אלימות מצד אותו אדם, שהוכחה בצילום וידאו אלא היה צריך להראות שהוא נהנה מזה. טוב לכם כבר?
3.
אז מה קרה כאן? שלוש ערכאות דנו בתיק שבו טוקבקיסט מצוי כתב מה שהוא חושב על פוליטיקאי שסיים את דרכו לעת עתה. עשרות שעות עבודה של שופטים, מאות שעות עבודה של עורכי דין, והכל כדי להעביר 10,000 שקלים מכיס אחד לכיס השני. אפילו לא רבע ממשכורתו של ח"כ ואטורי, ורבע מהקנס שהוא קיבל על כך שהוא עשה את המעשים שלדברי הררי הביאו לשחיתות. תיק שהיה צריך להשמע במקרה הטוב בבית המשפט לתביעות קטנות. ולמה? כדי שהאדם הבא שיקרא לואטורי מושחת יקבל אזהרה וירוץ למחוק.
