חוק לא נבחן כאשר לרוב הציבור נֹח להפר אותו. חוק אמיתי, וההסכמה של הציבור לחוק (או לכל נורמה), נבחנת במצבים קשים, במצבים בהם באמת מתקיים הצווי הקטגורי של קאנט, שקובע שכלל הוא נכון וצודק גם אם מחליפים את מקומם של השחקנים בו. בהגדרה זו חוק חייב להיות כללי דיו כדי להיות נכון תמיד, ושכל צד ידע שלא משנה באיזה צד של החוק הוא עומד, הוא מסכים עם כך שהאיסור המוגדר ישאר על כנו.

עד היום רוב גדול של משתמשי המחשבים תמכו בשיתוף קבצים בצורה פעילה (על ידי הורדת קבצים), בין היתר בגלל שהם נהנו מהתענוג הגדול של קבלת תוכן בחינם ללא כל עלות מצידם. התמיכה הגורפת בשיתוף הקבצים הולידה 'תנועות אידיאולוגיות' רחבות כמו תנועת הקוד החופשי וקריאטיב קומונס. שתי קבוצות אלו נחשבות טיפה "קומוניסטיות" בהתייחסות שלהן לקניין, אולם התומכים שלהם טענו תמיד שהמדיניות שלהם מקלה על היצירה החופשית ומאפשרת תרבות אמיתית.

עד כה, אולם, רוב התוכן הפופולרי היה מבוסס זכויות יוצרים (גם אם שוחרר והולבן), ובכדי להשיג אותו היה צורך לגנוב אותו מבעליו באמצעים כאלו ואחרים. הריכוזיות של יצירת התוכן על ידי פחות מאחוז מהמשתתפים ב"משחק" מצד אחד, והרצון של כולם להיות חלק ממהפכת התוכן שנצרכת על ידי כולם מצד שני, הביאה לכך שאותם 99% הולידו עוד אחוז מסוים של יוצרים אמיתיים (ויש מחקרים הטוענים שמספרים אלו מתקרבים ל50%: 1 2 3), אידיאולוגים. אותם יוצרים פרסמו את יצירותיהם תחת רשיונות CC וGPL, אותם יוצרים קראו לאחרים לשתף ונהנו כשאלו לקחו את התכנים שלהם ועשו משהו אחר.

(cc) Cosmic_Kitty

והנה, צצה לה פתאום אבן הבוחן האמיתית. דווקא מחוץ לעולם המציאות, וגם מחוץ לעולם הקיברנטי, נוצר עולם אחר, עולמם של אנשי לינדן, הSecond Life. סקנד לייף הוא משחק רשת פופולרי מרובה משתתפים שמדמה עולם אמיתי. באותו העולם כל האזרחים חיים בדמוקרטורה בה הם יוצרים, תורמים, מרוויחים כסף ואף משתפים בחוויות.

עולם זה עודד את היצירה הפרטית על ידי כך שתגמל את היוצרים באמצעות מתן היכולת למכור את יצירותיהם עד רמה בה חלק מהם התפטרו מעבודתם והחלו לעבוד בחיים השניים. כך אמנים רבים יכלו לצור ולקבל תגמול ברמה כה גבוהה שחלק מהמדינות כבר החלו לדבר על היכולת למסות את אותה ההכנסה.

דווקא בעולם הזה, בו כל השחקנים משתייכים הן לצרכנים והן לספקים של תוכן, ניתן לבחון מה קורה כאשר פתאום מתחילה גניבה המונית של קניין רוחני. דווקא בעולם הזה ניתן לראות להיכן 98 האחוזים שלא יוצרים בעולם האמיתי היו מעדיפים ללכת מבחינת הכלל הראוי, ולא בעולם האמיתי בו הם מצליחים לקבל את כל התוכן מבלי לשלם עבורו.

לפני מספר ימים התגלה כי קבוצת "האקרים" פיתחה מכשיר ייעודי לסקנד לייף שמאפשר העתקה מיידית של עצמים. כמו בסיפורו של MCM – החזיר והקופסא, בו החזיר מגלה קופסא שיכולה לשכפל כל מוצר שיוכנס פנימה, ומגלה את נפלאות החלוקה והקניין הרוחני החופשי, כך גם בחיים השניים. אותה קופסא שמשכפלת הגיעה לעולם הוירטואלי ועוררה לא מעט מדונים. הבלוג הרשמי של סקנד לייף טוען כי דווקא הDMCA, חוק זכויות היוצרים האמריקאי, לוקה בחסר בכל הנוגע בטיפול כאן, וכי היוצרים, שמהווים חלק ניכר מהמשתתפים במשחק, מעוניינים בהגבלה על זכויות השימוש.

יוצרים, הא? (cc) Pathfinder_Linden

עוד מובא בבלוג הרשמי הסבר כי יתווסף בקרוב אפשרות להגדרת זכויות היוצרים על עצמים, לבחור האם להשתמש ברשיונות Creative Commons או להגביל שימוש (וללא הסבר האם יוטמעו מערכות נז"ק וירטואליות או לא).

ההשלכות הכלכליות, עם זאת, לא יאחרו לבוא. משחק EverQuest 2 נפל בעבר בעקבות היכולת לשכפל קניין ללא עלות, ועלינו לשאול האם סקנד לייף יחזיק את המהפכה. בעולם בו ניתן לשכפל כל קניין ואין כל חשיבות לעלות היצירה שלו ניתן לחשוב על שתי השלכות: במשק פתוח, בו ניתן למכור סחורה מחוץ לו, ברור שמדובר בנכס ייצוא מניב שרק יעלה את ערך המטבע; אבל מה קורה במשק סגור? מספיק שנוצר עותק אחד של אותה יצירה והיא כבר חסרת יכולת להמכר. פתאום, מה שהיה נראה כל כך טבעי לאוכלוסיית הגולשים שנהנתה לשתף קבצים כבר אינו לגיטימי והם קוראים להפסיקו.

האם העובדה שהקניין שלהם בסכנה גורם לזעקת החמס שלהם והאם זה מעיד על צביעות בקהילה? רוב הסיכויים שכן. למעט מספר אידיאולוגים שאכן יוצרים ותורמים לקהילת הקוד החופשי (שמהווים מסה קריטית דיו ליצירה ותמיכה), רוב המשתמשים בשירותי קוד פתוח הם כבר לא חנוני על ומתכנתים. הפופולריות העצומה של דפדפן הקוד הפתוח פיירפוקס, לדוגמא, מראה כי על מספר מועט של מפתחים ישנם מיליונים של טרמפיסטים.

(cc) Cosmic_Litty

אולם, קיומם של הטרמפיסטים לא מונע מהמתכנתים האידיאולוגים (וגם אלו שלא כל כך אידיאולוגים) להמשיך לתכנת. אותם מעטי מועטים של יוצרים, שמהווים ככל הנראה אחוז בודד מהאוכלוסיה (ואולי טיפה פחות מכמות המתכנתים המקצועיים בעולם) עדיין ימשיכו לתכנת, ולאו דווקא כדי להפיץ את האידיאולוגיה שלהם. אותם מעטי מעטים מפיצים את התוכנות כיוון שאין להם כל בעיה עם העובדה שמה שהם כתבו יפורסם, הם לאו דווקא רוצים את הרווח, אם כי את הרווחה.

האם זה אומר שהRIAA ואלי"ס צודקים? שבאמת החוק הנכון הוא זה שמגביל את חירות הגולשים להשתמש בקניינם של אחרים גם אם לא מדובר למטרות רווח? הרי רוב היוצרים מתנגדים לשימוש, וכל צרכן שהופך ליוצר פתאום מתקומם נגד ההעתקה (כשהיא העתקה ממנו).

אני לא משוכנע, אולם, שבטענה זו יש ממש.

דווקא העולם הוירטואלי יכול להיות במה מעניינת לבחינת הנושא בלי לגרום נזק כלכלי אמיתי. יש לבדוק מה קורה לרווחת הפרטים (לאחר האינפלציה המטורפת בשער הלינדן) לאחר אותה רפורמה בדיני זכויות היוצרים בסקנד לייף. האם לכל פרט יהיה יותר רכוש והוא יהיה מאושר יותר? ובמקביל, גם לאחר הפיחות בשער הלינדן, האם תמשיך היצירה באותו היקף כלכלי? האם הפחתת היצירה, לרמה של יצירות אלטרואיסטיות ואגוצנטריות בלבד תגרום לכך שאנשים יוותרו על המשחק וינסחו יחדיו רפורמה בדיני זכויות היוצרים?

ואולי העולם הוירטואלי יוכיח את מה הוא עושה בצורה הטובה ביותר – מין וירטואלי. כבר עכשיו חלק ניכר מכלכלת סקנד לייף מבוסס על שירותי מין. את אותם שירותים (עדיין) לא ניתן באמת להחליף בבינה מלאכותית ולספק את אותם הריגושים (למרות שלדעתי אי אפשר גם להגדיר אותם כתחליף מין, אלא דווקא כתחליף לריגוש). לכן, ללא קשר לכמות היצירה והגניבה שקיימת, מין תמיד יהיה ותמיד ירכש בכסף טוב, בצורה מובטחת כנגד שער הדולר. מה שיובל לתעשיה מופקרת מצד אחד, אך קיימת מצד שני.

(cc) Cosmic_Kitty

מה שברור לי הוא שהכניסה של "קופסת קסמים" לעולם הוירטואלי היתה עניין של זמן, ומכשנכנסה, היא כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה.

אני עוד אעקוב אחרי הפרשיה, ואתם?

Technorati Tags: Linden, Second Life, Inflation, Copyright, File Sharing, Hipocracy, Creative Commons, FSF, Kant, סקנד לייף, צביעות, זכויות יוצרים, העתקה, שיתוף קבצים, חלוקת עושר, ציווי קטגורי, קוד פתוח, תוכנה חופשית