גם לריבונות יש מחיר

Sealand, Photo by: Octal, (cc)
השבוע עלה לכותרות סיפור מעניין. אתר המפיץ תכנים בצורה ספק-חוקית (ספק לא חוקית) מעוניין לרכוש אדמה ריבונית משל עצמו על מנת לפעול מתוכה. אתר The Pirate Bay פועל משוודיה ומספק קישורים לטורנטים (שהם עצמם רק קישור להורדה של קובץ לא חוקי לכאורה) ועקב רצונו להמנע מהתמודדות עם בעיות החקיקה הוא מעוניין לרכוש מדינה משל עצמו בו יוכל לקבוע את החוק.

אותו אתר פנה למדינת סילנד, אסדה שממוקמת ליד בריטניה, ומנסה להתמודד על רכישתה. הרכישה תזכה את האתר ביכולת לקבוע את החוקים להם הוא כפוף. עם זאת, יווצרו לא מעט בעיות טכניות (האם מישהו יסכים למתוח סיב אופטי לחיבור האסדה לאינטרנט בלב ים?) ובעיות משפטיות.

אני לא מעוניין להתייחס לסוגיות שעולות כמו ההצעה (המיותרת) ליתן חסינות דיפלומטית לאזרחי סילנד הנמצאים במדינותיהם (מפרץ הפיראטים הציע לספק אזרחות למי שיתרום למטרה) או לאפשר כל מיני חוקים מיותרים, ואפילו לא מעניין לגלות מה יהיו ההשלכות הכלכליות על חוקיות שיתוף הקבצים באותה מדינה (והאם ניתן יהיה לבקש להסגיר אזרחי סילנד בגין שיתוף קבצים). מה שכן מעניין כאן הוא תחילת קריסתה של המדינה המודרנית והתחלת המירוץ לתחתית של הרגולציה.

בזמנו כתבתי כאן על תחרות בין רגולטורים ותום עידן המדינה הסוברנית, בעיקר בגלל השפעתו של פרופ' אוריאל פרוקצ'יה על מחשבתי הפוליטית. דווקא כאן, כשתאגיד מחליט שהוא מעוניין לרכוש רגולטור, צצה בעיה רצינית. נניח שלא היה מדובר על אתר פיראטים, אלא דווקא על תאגיד ענק כגוגל (או כל חברה אחרת), שמחליט שהוא מעוניין, אמנם, להיות מונפק בבורסה בניו-יורק, אבל הוא מעוניין להיות כפוף לחוקים המהותיים ויפעל משם. כמו כן, אותה גוגל תקנה חסינות דיפלומטית לעובדיה בארצות הברית, שיוגדרו כדיפלומטים של המדינה.

עכשיו, נניח שעוד מדינה תרכש על ידי תאגיד אחר, נניח IBM, וגם עובדיה יהיו בעלי חסינות דיפלומטית וכפופים אך ורק למשפט מדינת IBM. עכשיו מה יקרה כאן? התאגידים הגדולים, שלרובם יש כח של מדינה, יוכלו גם לתת לעובדיהן חסינות מהדין הארצי, ולא רק זאת, אלא שיהיו תחת אותו איזור גיאוגראפי אנשים שונים שכפופים לחוק שונה (חלק מההשלכות של האינטרנט היא הפוכה, שלאנשים מאיזור גיאוגרפי שונה יש חוק אחד, חוק האתר אליו הם גולשים, ולכן הם לא כפופים (מעשית בלבד) לדין המדינתי).

נניח שתאגוד המדינות יושלם, ויוותרו שני סוגים של אזרחים: הדיפלומטים שכפופים לדיני התאגיד ופשוטי העם שכפופים לLex Loci. בעצם האזרחים, באמצעות החסינות הדיפלומטית, יוכלו לבחור בפני מי הם יתנו את הדין: מעביד אכזר או מדינה דורסנית. ההפרטה של המדינה בפועל תביא למצב מעניין, בו אינטרסים כלכליים בלבד בוחרים את החוק הרלוונטי. המצב קיים כבר היום, כאשר מדינות בוחרות להעביר את מפעליהם למדינות שנותנות חוקי העסקה קלים יותר, אבל כאן יהיה בפועל דרך יותר קלה לעשות זאת מבלי לעזוב את הטריטוריה.

עכשיו, מה יהיה עם האזרח? זה שמעוניין רק לחיות בשקט? הוא יכול לבחור היכן לעבוד לפי החוקים (בעולם הפרטי) אליהם יהיה כפוף. דא עקא, שאחת הבעיות היא שאותו מעסיק גם יהיה זה שקובע את חוקי התעסוקה וגם המעסיק היחיד במשק. כך יכול שיווצר מצב שבאותה גוגל או IBM המנקים, שמועסקים על ידי עובדי קבלן, יזכו לזכויות סוציאליות טובות יותר מאשר המתכנת.

מצד שני, חוסר היכולת לרכוש סמכות שיפוט מקומית תהא בעייתית ביותר, במיוחד כיוון שאזרחים יאלצו להביא את סכסוכיהם בפני בתי משפט בינלאומיים כיוון שמדובר בסכסוך בינמדינתי (נניח, סכסוך בין גוגל לIBM שהיה מגיע לבית משפט אמריקאי, או אפילו ישראלי, יאלץ להגיע לבית משפט בהאג כיוון שמדובר בסכסוך בין שתי מדינות). וכל אדם תמיד יוכל לטעון שמה שעשה היה חוקי במדינתו.

אז מה יהיה מחיר הריבונות של סילנד? האם ילחצו התאגידים האמריקאים על הסרתה מרשימת המדינות המוכרות ויבקשו לחסום כל תעבורת אינטרנט ממנה? (השלכה אפשרית) האם תתבע המדינה בבית הדין בהאג על הפרה מתמשכת של הדין הבינלאומי וגניבה מרובה? (לא סביר) האם תוכל סילנד להתקיים ככלכלה עצמאית? (לא סביר). לסילנד, כמדינה, אין כל פעילות יצרנית, ולכן דינה לחיות מתרומות או לא לחיות בכלל. סביר להניח שתוך מספר שנים, גם אם יצליחו הפיראטים במזימתם, המדינה תכשל כלכלית – לא יהיה מזון, לא תהיה תרבות ולא יהיה חשמל

Technorati Tags: , , ,

תגובה אחת ל-“גם לריבונות יש מחיר

לא ניתן להגיב