כל קוד מחשב הוא ידע, הוא מלמד את החומרה הטיפשה כיצד לנהוג במקרה ספציפי וכיצד להתאים אותה לסטנדרטים מסוימים. קוד מחשב יוצק תוכן לתוך המחשב כמו שקריאת ספר יוצקת תוכן לתוך האדם. הקוד יכול לשנות, לשפר או להזיק. הקוד גם יכול לא לעשות כלום. ההבדל העיקרי, אמנם, בין קוד המחשב לספר הוא שהמחשב חסר את הביקורתיות שקיימת אצל האדם.
אולי הסממן היחיד שיש לביקורתיות במחשבים הוא הזודנה (רוגלה, רושעה, וירוס וכדומה). הזודנה אומרת למחשב להפעיל שיקול דעת סלקטיבי ולא להתייחס לתוכנות האנטי-וירוס. הזודנה מאפשרת לראשונה למחשב לקחת את עצמו בידיים ולא לעשות את מה שהאדם הכתיב לו, אלא לעשות משהו ש-אדם (ספציפי) הכתיב וכעת מהווה את
רצון המחשב.
אם קוד מחשב הוא ידע, ואם המחשב הוא בסך הכל חומר, אז נכס וירטואלי הוא לא יותר מדמות בספר או מציור שכולנו יכולים להנות ממנו. הרי גם אם דמות מסוימת בספר השפיעה על כולנו, זה לא פוגע בהשפעה האישית של הדמות על אדם מסוים. אבל האם אני הייתי יכול למכור את רסקולניקוב החוצה מתוך ספרי? להעלות אותו למכירה כך שממחר בעותק שלי של "החטא וענשו" לא יהיה יותר רסקולניקוב? האם הייתי יכול להעביר את חוויותי מרסקולניקוב אל האדם הקונה?
לא ממש. בכדי להעביר למישהו את רסקולניקוב הייתי צריך למכור את העותק המוחשי של החטא ועונשו, כמו שהייתי צריך למכור את העותק המוחשי של קופסת ההפצה של חלונות, כמו שאני צריך, בכדי באמת לעמוד בסטנדרט הזה, למכור את המחשב עצמו בשביל למכור את הדמות הוירטואלית.
ומדוע כל זה מעניין בכלל? סלאשדוט דיווחו בשבוע שעבר שeBay, זירת המסחר האלקטרוני הגדולה בעולם, חדלה מלאפשר למכור נכסים וירטואליים. נכסים וירטואלים הם בעיקר מוצרים שניתן להשתמש בהם רק בתוך משחקי מחשב (עוד על נכסים וירטואליים והעולם האמיתי). הבעיה האמיתית כאן היא לא רק שנאסר על אנשים לסחור במוצרים לא מוחשיים (למעט הפטור לסקנד-לייף) אלא ההתייחסות לוירטואליות של נכסים אלו כאלמנט מהותי שמונע את הסחירות בהם.
מה, בסך הכל, כל כך וירטואלי בנכסים האלו? כל אחד מהנכסים האלו לא ניתן לחישה – למעט דרך מנוע התוכנה לא ניתן להרגיש את הנכסים האלו באף אחד מחושינו. האלמנט המוחשי כאן נעלם לגמרי. כל אחד מנכסים אלו ניתן (בצורה כלשהי, חוקית או לא חוקית) לשכפול בלי לפגוע (עד גבול מסוים) בחווית המשחק. העובדה שמישהו מוכר את חרבו בזירת מסחר אלקטרונית כלשהי לא גורמת לכך שמישהו אחר לא יוכל להנות ממנה גם כן; הבעיה מתחילה ברגע שלכולם יהיה חרב, ואז ערכה של החרב יהיה אפס, מה שיגרום לכך שלא ניתן יהיה לסחור בחרב, אולם – לא רק חרב אלא גם זהב; וכאשר הזהב לא שווה כלום, האם ניתן לרכוש בכלל מזון באותו משחק?
eBay מתווה כאן מדיניות – אם אי אפשר להרגיש את זה, ואם הסחירות של המוצר בעייתית (וקיים מיסוי), הם לא רוצים להסתבך עם רשויות החוק ולכן הם אוסרים את מכירת המוצר. אבל מה ההבדל בין נכס וירטואלי בעולם וירטואלי לבין נכס וירטואלי בעולם אמיתי? הרי נכס וירטואלי בעולם אמיתי גם בעייתי מבחינה משפטית, וכמו שניתן (תיאורטית) להחזיר לחנות שיר וירטואלי, אז ניתן להחזיר תוכנה.
תוכנה היא גם כן נכס וירטואלי, היא לא קיימת במציאות אלא דורשת את המחשב בכדי לרוץ. תוכנה אינה מוצר בצורה מובהקת, והיא אינה כשירה להגדרת פטנט. תוכנה אינה, גם, יכולה לרוץ ללא המחשב אשר היא עובדת בתוכו. תוכנה אינה ניתנת לחישה (עדיין) אלא יוצקת תוכן לתוך החומרה הקיימת. תוכנה, על כן, היא מוצר וירטואלי לא פחות מאשר החרב בסקנד לייף. התוכנה אינה בינה, היא מאפשרת בינה. התוכנה אינה גרפיקה, היא מאפשרת גרפיקה, התוכנה אינה תמונה, היא מאפשרת תמונה.
כששייקספיר אמר "That which we call a rose by any other name would smell as sweet" הדבר היה נכון לעולם הלא וירטואלי. בעולם וירטואלי קובץ הjpg אינו תמונה אלא קובץ הוראות שמסביר למחשב כיצד לייצר את התמונה. התמונה נוצרת מחדש על כל מחשב, וגם כאשר מועברת ממחשב למחשב היא מהודרת בצורה שונה. כל מחשב יכול שיתאים את התמונה לרזולוציה, שיציג אותה בצבעים שונים בהתאם למסך. כל תמונה אינה עותק מדויק, אלא הוראות מדויקות שנכון לעכשיו המחשב מפרש בצורה זהה.
אם אין הבדל בין קובץ מידע לקובץ תוכנה, אז eBay, שרוצה להמנע ממכירת מוצרים וירטואלים, צריכה להמנע ממכירת תוכנה גם כן. כמובן שיש בעייתיות מסוימת במכירת תוכנה בזירות מסחר. לדוגמא, מכירה זו בeBay היא של דיסק של חלונות XP ללא רישוי התוכנה עצמו (המספר הסידורי), כלומר ללא הזכות להשתמש בתוכנה; אם כן, למה דרוש אותו דיסק?
למרות כל המאמצים של מפתחי הקניין הרוחני, אנו יכולים לראות שדווקא הרציונאל הוא ששולט כאן – אם אנחנו לא יכולים להרגיש את זה, לא נרגיש בנֹח למכור את זה. מוצרים שלא ניתן להרגיש קשה יותר למכור, ולכן מנסים להדגיש את הפן החשוב – הקופסא של ויסטה. הקופסא היא החלק המוחשי, החלק שבלעדיו אין תוכנה, לא? הדיסק הוא רק חלק קטן ממה ששילמת עליו. אם אתה מקבל את הקופסא המהודרת, עם הוראות הפ(ע)לה והוראות שימוש אתה יכול להיות בטוח שמדובר במוצר שאתה יכול לסחור בו, לא?
אבל זה לא הגיוני. אני יכול לשחק עם אותה דמות ממחשבים מרובים, לא?
אז מה מבדיל דמות וירטואלית מתוכנה? כלום. אותה דמות וירטואלית יכולה לרוץ על מחשבים שונים כמו שתוכנה יכולה לרוץ על מחשבים שונים. ומה בעצם הבעיה האמיתית כאן – שפתאום אין כל הצדקה, למעט החקיקה, לכך שמי שמחזיק בידו את התוכנה לא יוכל לעשות בה כל שיחפוץ, לרבות שיכפולה והפצתה.
סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט, אומר שחלונות ויסטה לא תהיה מערכת ההפעלה האחרונה. אני חושש, מהסיבות שמובאות כאן, שהוא טועה. כבר היום מערכות המחשב הופכות להיות בלתי תלויות במערכות ההפעלה ודווקא קוד התוכנה מאבד חשיבות ליישומיות של החומרה. אין בעצם כל הבדל בין מערכת ההפעלה חלונות לבין החולצות שמאיה הופנר מוכרת בסקנד לייף. שתיהן יוצקות תוכן לתוך מערכת שמיועדת לקבל תוכן. שתיהן מכניסות כסף ושתיהן ניתנות לשכפול בלי לפגוע בזכות של המשתמש. אבל יותר מזה, שתיהן דורשות סביבת משתמש כלשהי.
בניגוד לחלונות שדורשת מעבדי x86, ובניגוד למק או.אס שדורשת מעבדי PPC או x86, ואפילו בניגוד ללינוקס שדורשת מעבדים כלשהם (ורצה על פלייסטייישן, סלולרי, מחשבי כף יד ואפילו נגני MP3), מערכת ההפעלה של העתיד תהיה מערכת שאינה תלוית חומרה כדי להתאים לכל פלטפורמה ולהעברות בין פלטפורמות. בלי היכולת להריץ את אותה התוכנה על פלטפורמות שונות נעלמת האפשרות לקבל את התוכנה כמוצר "מוחשי".
דמיינו שתופרת הפיקסלים היתה יכולה להעביר את חולצה מתוך סקנד לייף אל וורלד אוף וורקרפט, ולמכור שם את אותה חולצה, היה נוצר מסחר בינלאומי בין עולמות וירטואליים והסחורה היתה הופכת לכמעט מוחשית. היה ניתן לחוש אותה בצורה כלשהי, והיה אפילו ניתן להדפיס אותה בCafePress. אדר שלו, לדוגמא, חילקה חולצות של BoingBoing בעולם הוירטואלי, בעוד שבעולם האמיתי צריך היה להזמין אותן בתשלום.
עד אז, ככל הנראה, הנכסים ישארו וירטואליים, הן התוכנה והן החולצה, ואין הבדל בינם.
Technorati Tags: ebay, virtual goods, second life, taxation, vista
דיי, אני פשוט לא יכולה לראות את זה יותר אול אובר הרשת. כל אתרי העולם שמתים על מילת הבאז סקנדלייף רצים לפרסם ש-eBay מפסיקה את מכירות הסחורה הוירטואלית ב-SL. תרשה לי לציין כי מדובר בחרטא. אין בשום פנים ואופן תופעה של סחר בחפצים מ-SL באיביי. יש שני אתרים פופולריים אחרים, SLexchange ו-SLboutique, שעושים את העבודה הזו, ומשלמים שם בלינדן ולא בדולר. יש לנו איביי משלנו.
תיקנתי כבר את ניק דאגלס מ-Valleywag בעניין:
http://valleywag.com/tech/ebay/ebay-doesnt-want-your-virtual-goods-231969.php#c901218
מבין השורות עולה שהוא כתב את הפוסט ללא היכרות עם סקנד לייף.
רק דני טרדימן מ-CNET, שמסתובב בעצמו ב-SL כבר 3 שנים, דייק ואמר שהידיעה מתייחסת לעולמות וירטואליים אחרים.
בסקנד לייף הסחר בחפצים וירטואליים חוקי. לכן אין צורך לעשות אותו באיביי, כמו בוורלד אוף וורקרפט. אם תחפש באיביי, תמצא רק פריטים בודדים מ-SL.
אדר,
זו הסיבה שכתבתי שבאיביי אין בעיה לסחור בחפצי סקנד לייף (ואפילו שמתי קישור לידיעה בCNET שמדברת בדיוק על זה)
אבל השאלה היא לא אם זה חוקי או לא, אלא אם את יכולה להרגיש את החפצים?
ה"פטור" כביכול לא רלוונטי בכלל. פרט למקרים בודדים ולא רלוונטיים, לא קיימת תופעה של שימוש באיביי לסחר בחפצים מסקנד לייף.
אנחנו מנהלים את הויכוח הזה במקביל בשלוש פלטפורמות שונות, אז הנה עוד פעם: אז מכירה של לינדן דולר או של בניינים בסקנד לייף לא קיימת באיביי? אני חושש שגם אם היא קיימת במובן מצומצם, היא עדיין קיימת – לא מדובר בדברים לא רלוונטיים ובודדים. את ה50,000 דולר הוא מוכר ב200$ אמיתי, זה יפה כבר.
אם תחשוב על כך,גוף האדם פועל בדיוק כמו המחשב.ראיה:העיניים קולטות אותות המועברים למוח דרך מערכת עצבית המתרגמת אותם לתמונות .כל יצור חי רואה תמונות שונות בגלל ההבדלים במבנה המערכות הגופניות.המחשב קולט בחיישניו אותות ומעבירן לתכנה המתרגמת אותם לתמונות.כך לגבי כל יתר ביצועי מערכת החושים.המחשב הוא השלכה מכנית של גוף האדם.
כאשר האדם רואה את המונה ליזה התמונה נחקקת בזכרונות(התכנה)אך היא רק שיקוף של הציור האוטנטי.הציור האוטנטי מוגן בזכויות
כיוון שהוא נעשה לא וירטואלית אלא בחומרים קיימים פיזית.
אין זכויות לוירטואליות.
הערה קצת קטנונית אבל בתור מישהי מהתחום נורא מפריע לי בעין המשפט הזה "תוכנה אינה מוצר בצורה מובהקת, והיא אינה כשירה להגדרת פטנט"
כפי שוודאי ידוע לך היטב תוכנה מוגדרת בחוק כיצירה ספרותית ולכן "מוגנת" במסגרת דיני זכויות יוצרים. לא הבנתי למה התכוונת ב"כשירה להגדרת פטנט". הייתי מחליפה 'הגדרה' ב'הגנה' או משמיטה אותה לגמרי.
ההחלטה בעניין תמיר היא חשובה ומעניינת, אבל לאו דווקא (או במידה פחותה) לדיון ב(אי-)פטנטביליות תוכנה, שרבות ומגוונות הדרכים לעקוף אותה, אלא בגיבוש עמדה רשמית בנושא של שיטה עסקית כמו גם לעניין אמצאות היברידיות בכלל. אגב גם בארה"ב שיטה עסקית לא נחשבה מאז ומתמיד כשירת פטנט; ולמעשה פסק הדין שהפך את הקערה על פיה נגע, מעניין לציין, לאמצאה היברידית גם כן, שחציה שיטה עסקית וחציה תוכנה ליישומה. ואת הרסיסים אנחנו ממשיכים לאסוף עד היום.
Hey, as you knew beforehand what are Ramo's trail results, expecting to hear your commnets
Sharper,
יש בעיה עם תוכנה – קוד התוכנה מוגדר כיצירה ספרותית, התוכנה היא יצירה נגזרת על התוכנה. והעובדה שהיא מוגנת כיום על זכויות יוצרים היא לא כזו.
הקוד עצמו ראוי שיוגן בזכויות יוצרים, אבל היישום המקומפל? אני לא יודע אם ראוי… זו יצירה עצמאית שלא ניתן לפגוע בה ובשלמותה, ואפשר לשחרר אותה לחופשי.
לגבי איפטנטביליות של תוכנה, זה משהו אחר. אנחנו לא רוצים לתת הגנה כפולה – אם תוכנה זכאית כבר להגנת זכויות יוצרים, האם ראוי לתת לה גם פטנט? התוכנה היא יישום של רעיון. לרעיון חייב להיות איזהשהוא יישום בחיים המציאותים. התוכנה עצמה מצויה בתוך המחשב עצמו. קשה לדמיין תוכנה שתצא מגבולות המחשב ללא חומרה מתאימה, ולכן אין כל צורך להגן עליה בפטנט.
מה דעתך, במקום זודנה, "חומרע"
זוהי תרומתי לדיון המלומד.
הגר,
חומרע זה נחמד, אבל זה מדבר על האלמנט החמרי, כשתכנה מדברת על תוכן, לא?
נו, ידעתי שאסור לי להתערב כשהמבוגרים מדברים :-)
אתה מתעקש לגרור את הדיון לכיוון הפילוסופי (זכותך) … בעוד שלהערתי תכלית טכנית בלבד ומעולם לא היו לה יומרות מעבר לכך. על מה ראוי שיהיה ומה לא אפשר רק לתהות, בינתיים נצמדים למה שיש וזה מה שקבע המחוקק (סעיף 2א לפקודה): "לעניין זכויות יוצרים, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית כמשמעותה בחוק זכויות יוצרים, 1911… בין שהיא תוכנית מקור ובין שהיא קוד יעד." כלומר גם הsources, גם הobjects גם הexecutables, כל הג'אז הזה, הוא מבחינתו חומר קריאה לשירותים [למשל].
למה הגנת זכויות יוצרים, לדידם של ערימת המבקשים שנחה אצלי על השולחן וכנראה חולקים עליך, לא "מחזיקה מים" במקרה של תוכנה? כי תיאורטית אין הגבלה על מימושים שונים לאותו תיפקוד. הדרישה היחידה לזכות יוצר היא מקוריות, לא במובן של עודף ייחוד אינדיבידואליסטי אלא במובן שלא העתקת – המקור הוא אתה.
למה בכל זאת אנחנו מאשרים פטנטים שהם דה פקטו על תוכנה כעניין שבשגרה? כי כאמור, אין שום סיבה שלא, כל עוד עורך הפטנטים עשה עבודה סבירה ואין ידע קודם שמפריע. לעיתים, כמה ציני, זו אך סמנטיקה שהופכת את הלא קביל לקביל ולהיפך, או כמו שאמרו חז"לנו: חיים ומוות ביד הלשון.
Sharper,
האם כשאני כותב הצגה, כמה שהיא חדשנית או לא חדשנית, יש הבדל בין הזכות שלי להמחיז אותה, הזכות להוציאה לתיאטראות או הזכות לכתוב ספר?
האם הפרה של הזכויות בהצגה הן הפרות שונות? זה בית משפט עשוי להחליט לכאן או לכאן, אבל האם יצירות שונות הופרו? לא נראה לי. אותה יצירה יכול שתופר מספר פעמים.
לעניין אישור הפטנטים, אני לא חושב שראוי לספק הגנה שהיא מעבר לזכויות היוצרים, דרוש תהליך בחיים האמיתיים בשביל לתת את ההגנה, לא? איך תוכנה היא "תהליך טכנולוגי" בדיוק? היא תהליך חישובי, בשביל להיות טכנולוגי היא צריכה להיות בעלת יישום בחיים האמיתיים, אם היא מכניסה רוח לחומר אז החומר היה יכול לעשות זאת קודם ולכן אין חדשנות.