אני רק רוצה להגיד שהתביעה של ויאקום נגד יוטיוב היתה צפויה מאוד.

כך שבכל מקרה גוגל תצא עם ידה על העליונה – היא בדיוק החברה שהיתה יכולה לרכוש את יוטיוב מבלי להסתבך, כי הבריון השכונתי חזק מספיק כדי לאמץ את הבן הסורר של חברות המדיה. הלבנת זכויות יוצרים מתרחשת בפועל, ואין כל סיבה להימנע מלהכיר בה סוף סוף ולמצוא דרכים לחיות איתה ואולי גם למצוא מודל עסקי שיתלבש עליה.
אגב, במידה ויוטיוב כן תיתבע, התובעים יצטרכו להוכיח שגוגל עצמה ידעה על הפרת זכויות היוצרים ביוטיוב בעת הרכישה וכי השתתפה בה באופן פעיל, וכל זאת רק כדי להטיל עליה אחריות כבעלת מניות, עוד סיבה מדוע להערכתי לא יהיה מיזוג מלא בין החברות, אלא הקבלה בתוכן כמו שעשתה יאהו עם אתר הצילומים פליקר שרכשה. (…, 10.10.2006)

אבל זה לא הכל, הנה תרגום של פרק מעבודה סמינריונית על האחריות השילוחית של ספקי תוכן לתוכן גולשים שאני מעצל להגיש בחודשים האחרונים על הנושא, אגב (מבוסס חלקית על דברים שכבר נכתבו וקראתם, וחלקית לא)

יוטיוב הוא אחד משירותי הרשת המשפיעים ביותר בימים אלו. הוא מאפשר למשתמים להעלות את סרטיהם (או סרטוניהם) ולחלוק אותם עם משתמשים אחרים וגולשים אקראים. יוטיוב הוא גם חלק מההייפ הנוכחי של שירותי ווב 2.0. שירותים אלו הוגדרו על ידי טים או'ריילי במאמר מהפכני ששינה את תפיסת השירותים והמוצרים באינטרנט לאחר מהפכת המידע והפס הרחב. בכלליות, העיסוק העיקרי של שירותי ווב 2.0 הוא תוכן מבוסס גולשים וכן אספקה של שירותי תכנה מסורתיים בבסיס רשתי (Web-based applications)

ההבדל המשמעותי בשירותי ווב 2.0 בתחום התוכן הוא הזמינות של התוכן והאפשרות לחלוק אותו עם אחרים. אם עד כה אתרים הכילו תוכן שנוצר ושומש על ידי בעל האתר (או עובדיו) כשהוא מקשר לחומר רלוונטי או מעניין, בפלטפורמת הווב 2.0 בעלי האתר אינם בני האנוש אשר מחזיקים בתוכן (או בעלים של התוכן), אלא נותנים למשתמים את האמצעים להשתתף במהפכת יצירת המידע וחלוקתו לאורך הרשת.

מתוך 20 האתרים המובילים היום בתעבורה על פי אלקסה (למרות בעיית האמינות) בשפה האנגלית, 6 נחשבים אתרי ווב 2.0: מייספייס, לייב.קום, יוטיוב, בלוגר, אורקוט וקרייגסליסט. אתרים אחרים הם מנועי חיפוש: גוגל, גוגל.UK ואליבאבא ופורטלים מרכזיים שמשלבים תוכן גולשים: יאהו! וMSN, וכמה הם אתרי מסחר: אמזון ואיביי. מתוך אלו, מייספייס מדורג מספר 4 בתעבורה ויוטיוב מספר 8 (נכון לאוגוסט 2006, כיום יוטיוב מספר 4 ומייספייס מספר 5). השינוי מתעבורה בשנתיים האחרונות מדגיש את הגידול בפופולריות בשירותים מבוססי תוכן גולשים, כשרגע מעט יותר מ50% מבני הנוער מחזיקים עמוד באחת מהרשתות החברתיות. טק-קראנצ' מדווח שיוטיוב משרת כ-100,000,000 (מאה מיליון) סרטים ביום.

אולם, למרות הפופולריות הגדלה של יוטיוב, דומה כי זהו אתר אינטרנט שנועד להשאר למרות כל התביעות שיעמדו מולו.  יוטיוב הוא מכבסת זכויות יוצרים לא קטנה ו"ערוצי התקשורת יודעים כבר היום שהם צריכים את ההפרות הקטנות האלו, הקטעים המזעריים ולא משמעותיים, שמספקים הרבה יותר. וואלה, ynet ואפילו אתרים בינלאומיים כמו digg מקשרים לקטעים מדי יום." (…)

יש לא מעט סיבות מדוע תדחה תביעתה של ויאקום נגד יוטיוב, בין היתר בגלל שיוטיוב עשו כמיטב יכולתם על מנת למנוע את ההפרות הגלויות בצורה בוטה (בניגוד לאחרים) ומנעו את האפשרות, להערכתי, להיות אלו שחבים בפיצויים לחברה שתתבע אותם בכלל.

בכלליות, על מנת להקטין את מספר הפרות זכויות היוצרים, יוטיוב החליטה להמנע מלאפשר העלאה של סרטים ארוכים מעשר דקות. החלטה זו התקבלה לאחר שנבדקו רוב הסרטונים הארוכים וכשהתגלה כי חלק ניכר מהם מפרים זכויות יוצרים. למרות שהנושא בעייתי, כמה מהפרקים והסרטים יכולים להיות מחולקים למקטעים של עשר דקות. שיטה זו מראה שבניגוד למקרה של גרוקסטר, יוטיוב לא מעודד משתמשים לחלוק תוכן מוגן בזכויות יוצרים – דבר שיאפשר לאתר הגנה בבית משפט.

כמו כן, בניגוד לקבצים ברשתות שיתוף הקבצים, משתמשים שמעלים את הקבצים לאתרי שיתוף הוידיאו מפרים רק בעותק אחד. בעוד שברשתות P2P יש לא מעט העתקים של אותו קובץ (באמצעות אותו CRC או HASH) שיכול שיועתק מאותם מקורות. לכן, חסימת HASH או CRC מסוים על פי בקשת ספק התוכן אפשרית בצורה מסוימת, בעוד שחסימת משתמשים מלהעלות את קבציהם האישיים (שקודדו בבית) היא בעייתית טכנולוגית. כלומר, בעוד שברשת שיתוף קבצים ניתן (תיאורטית) לחסום קובץ ספציפי, אבל לא קידוד ספציפי של קובץ.

כמו כן, יוטיוב לא יכולה לחסום מילים מסוימות, כיוון שהדבר פוגע בזכות לשימוש הוגן, ביקורת, פרודיה או מחקר.

התעלמות מהעלות של סינון כל התוכן בצורה ידנית והזמן שצורך לעשות כן היא בעייתית כמו כן. אפילו אם יוטיוב תבקר את כל התוכן בצורה ידנית, חומר רב יזוהה בצורה שגויה. לא כל היצירות שמועלות ומוגנות בזכויות יוצרים הם פרקים של סאות'פארק או סימפסוסנס. חלק מהם הם קטעים של שתי דקות שעשוים להיות מועלים בניגוד להסכמת בעל זכויות היוצרים (לדוגמא וידיאו של חתונה) ועשוים להטיל את אותה אחריות כמו העלאת פרק של פאמילי-גאי. מצד שני, לא כל החומר שנראה מוגן בזכויות יוצרים עשוי להיות כזה. אנשים קופצים ורוקדים על מכונות כושר עשוי להיות קליפ שהועלה ביושר על ידי הלהקה ולא מחווה.

עוד סיבה שתגרום לדחיית התביעה, לדעתי, היא שיתוף הפעולה של יוטיוב עם בעלי זכויות היוצרים. זוהי הסיבה העיקרית להלבנת זכויות היוצרים של יוטיוב. החייתו של פרק פיילוט אבוד, לדוגמא, והעלאה של פרומואים לתוכניות חדשות מראים שיוטיום חולקת את הפלטפורמה עם בעלי זכויות יוצרים משמעותית לא רק כדי לכבס את הזכויות הקיימות אלא כדי למנף תכנים שכבר קיימים על ידי הוספת ספריות מדיה שתצור רווחים לחברות המדיה

המסקנה המשפטית היא לא רק שיוטיוב לא תהיה חייבת בדין כאן, אלא גם שהרווח החברתי והאתי מגישה כזו כלפי יוטיוב כמובילה בתחום הוידיאו ברשת תדחה כל תביעה בסגנון התביעה של ויאקום. יוטיוב נוטה להסיר יצירות בעת שמקבלת פניות הודעה והסרה מבעלי זכויות היוצרים ועובדת בשיתוף פעולה הדוק עמם. ון לומאן טוען שחלק מהיצירות המוגנות הן בעייתיות כיוון שהן יצירות נגזרות ומשולבות בתוך יצירות מקוריות. הקיום של יצירות מפרות לכאורה הוא בעייתי ויקבל התייחסות במקרים אחרים (על ידי רישוי או הסרה) או שיטופל על ידי כך שלבעלי זכויות היוצרים תהיה הזכות לפירות היצירות הנגזרות.

הבעייתיות בתיק של יוטיוב מראה שהתביעה אינה באה במקום הנכון ולא נגד היריב הנכון. ויאקום מנסה להשתמש, להערכתי, בתביעה כאמצעי לקבלת יתרון במשא ומתן מול יוטיוב על טיפול בכל נושא זכויות היוצרים. אם נשים לב לשינוי המינורי בלבד במניית גוגל היום (-2.58%) ניתן לחזות שגם משתמשי גוגל וגם משקיעיה לא נלחצים מהתביעה ויודעים שבמקרה הרע ביותר הם ידרשו לשלם עוד כמה מאות אלפי דולרים בהוצאות משפטיות ויקבלו סיקור תקשורתי הולם.

Technorati Tags: Google, Youtube, Lawsuit, Viacom, Fair Use, Comment, Share, Media, Web 2.0