האם משה קצב ישב בכלא לבסוף?

בפרשת פ 4596/01 מדינת ישראל נ' גהאד (בן איסמעיל) אבו עראם התבקש בית המשפט (כב' השופטת מיכל אגמון-גונן) לאשר עסקת טיעון בה יורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בקטינה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, (קטעים הושמטו מהציטוט)"בתאריך 29.8.01 בשעה 17:00 או בסמוך לכך(…), ראה הנאשם את הקטינה, שהייתה אז בת 11, ממתינה למעלית. הנאשם פנה לקטינה וביקש ממנה מים. הנאשם והקטינה נכנסו לדירה והיא הביאה לנאשם מים. לאחר שהנאשם ביקש את הסכמתה של הקטינה, הוא נשק לה על לחיה. משפנתה הקטינה ללכת תפס הנאשם את ידה בחוזקה, והחל לנשק את ידה, מספר פעמים, בכתף, במרפק ובכף היד והוריד לה את כתפיית הגופיה אותה לבשה."

בית המשפט נדרש לאשר את עסקת הטיעון על ידי הפרקליטות, לפיה יגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל ושנה על תנאי בגין העבירה הזו (ועבירה בה הודה כבר של שהיה שלא כדין בישראל). בית המשפט קבע כי הסדר הטיעון שהובא בפניו מקל עם הנאשם יתר על המידה, ובנסיבות המתוארות כלל לא היה מקום להגיע להסדר טיעון עם הנאשם.

כב' השופטת אגמון-גונן אמרה:

בענייננו, כאמור, היו בידי התביעה ראיות מספיקות להוכחת אשמתו של הנאשם גם ללא הודאתו בביצוע העבירה. סיכויי הזיכוי של הנאשם בענייננו ואלמלא הסדר הטיעון היו קלושים, אם בכלל. על כן, הנאשם בעצם כמעט ולא נדרש לוויתור בהסכמתו להודות במסגרת הסדר הטיעון, שכן ממילא ניתן היה להרשיע אותו במסגרת ההליך הפלילי הרגיל.

כיום, לבתי המשפט יש את הסמכות לדחות הסדרי טיעון עם נאשמים (ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 543, ע"פ 442/91 אסיס נ' מדינת ישראל, תק-על 91(2), 2425) כאשר הסדרים אלו פוגעים בחברה ככלל.

"בית-המשפט הדן בתיק אינו צד להסדר הטיעון ואף אינו נוטל חלק במשא ומתן לגיבושו. הסדר טיעון לעניין העונש בא לידי מימוש כאשר הנאשם מקיים את חלקו ומודה בעובדות המוסכמות, והתביעה מצידה מקיימת את חלקה כאשר היא טוענת בבית-המשפט גם את נימוקי הקולה שלטובת הנאשם, הכל על-פי ההסכם שבין שני הצדדים. מעצם טיבו של הסדר הטיעון נובע כי הנאשם, שוויתר על זכותו לניהול הליך אשר בו נטל ההוכחה על התביעה, מצפה ומקווה לקבל מידי בית-המשפט את התוצאה המבוקשת – הקלה בעונש. מדובר בציפייה או בתקווה של הנאשם המבוססת על ההסכם שנערך בינו לבין התביעה לעניין העונש שזו תבקש, אולם על-פי שיטתנו, בית-המשפט אינו מחוייב על-פי אותו הסכם." (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל)

באותו התיק, בו הואשם אבו-עראם בנשיקה על לחיה של הקטינה, וחיבוקה וליטופה ללא הסכמתה, קבעה כב' השופטת כי ההסדר אליו הפרקליטות ואבו-עראם אינו ראוי ופסלה הסדר זה. בציטוטים סלקטיביים ניתן לראות את גישת בית המשפט:

"ביזוי והשפלה של כבוד אדם עומדים בניגוד לתפיסות היסוד החוקתיות של החברה הישראלית על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן עלינו לשקול לחומרה התנהגות זו. ההלכה הפסוקה אמרה את דברה גם לעניין חומרתן של עבירות הפוגעות בצנעת גופה של האישה ובכבודה כאדם וכאישה. (…) השיקול העיקרי שיש לשקול בעבירות מהסוג שבפנינו הנו שיקול ההרתעה. (…) עידוד קורבנות של עבירות מסוג זה להתלונן, בעיקר כאשר מדובר בקטינים או בחסרי ישע, גם הוא שיקול חשוב ביותר. שכן, עצם הגילוי של המעשים כרוך בביזוי והשפלה עבור הקורבנות, והם יעדיפו לעיתים קרובות להימנע מהשפלה זו ואף להמשיך ולסבול ממעשים כאלו, אלא אם ידעו שמבצע המעשים צפוי לעונש משמעותי אשר ירחיק מהם את הסכנה למשך זמן."

היום, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע כי במסגרת הסדר טיעון שנחתם עם פרקליטי הנשיא משה קצב, זה יודה כי ביצע מעשה מגונה שלא בהסכמה והטריד עד. בגין מעשים אלו יענש קצב במאסר על תנאי וקנס כספי. הסדר זה חורה לי מכמה סיבות עיקריות, והראשית שבהם היא כי בית המשפט כלל לא חייב לקבל את הסדר הטיעון. אם נשליך ממקרה אבו-עראם נוכל לראות כי באותו מקרה הואשם אבו-עראם בנסיבות דומות ובית המשפט לא הסכים לקבל את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל (ועוד מאסר על תנאי).

כמו כן, חורה לי על כך שהעניין מסתיים בתיקו עלוב בו משה קצב לא יכול להאבק על חפותו (אם הוא באמת מאמין בה) ולזכות את שמו מעלילות השווא שלטענתו הואשם בהן. ציטוט סלקטיבי מדבריו של קצב באותו נאום זעם מ24 בינואר 2007, "לא פגעתי בשום גבר ובשום אישה. (…) אני אוכיח את חפותי!". מיותר לציין כי בעת חתימתו על הסדר טיעון מצהיר קצב כי הוא לא חף מפשע וכי פגע באישה אחת לפחות.

לכשיגיע הסדר הטיעון של קצב לבית המשפט לאישור (ואני לא בטוח כלל שהסדר הטיעון יעמוד בכלל במבחני סבירות של בית המשפט הגבוה לצדק, לכשיבחן) יאלץ בית המשפט לשקול לא מעט שיקולים שקשורים למדיניות ענישה ואותם ציטוטים שמביאה כב' השופטת אגמון גונן לבטח יעמדו מנגד עינו. מצד אחד יבוא פרקליט מפרקליטות המדינה ויציין כי העונש ראוי וקשה היה להרשיע את קצב בהתחשב באופי הראיות; מצד שני יבוא פרקליטו של קצב ויטען כי הסדר הטיעון חסך אי נעימות למתלוננות, אפשר לנהל את ההליכים תוך חסכון בכספי ציבור ומצד שני פוגע במרשו וגורם לו להצטייר כמי שהטריד מינית. קצב ימשיך לטעון שהסכים להסדר הטיעון רק כדי לסיים עם הפרשיה כעת ולא לגרור אותה לאורך שנים.

החלטתה של הפרקליטות להסדר הטיעון היא ההחלטה הגרועה ביותר שיכולה היתה להתקבל. הוסרה המסכת העובדתית של א' מבית הנשיא, אותה מתלוננת מפורסמת שכל אחד למד להכיר, הוסרו סעיפי אינוס וסעיפים אחרים מהותיים וכתב האישום הפך להיות מסמך חסר כל משמעות, מהעבירות המיוחסות לקצב לא בטוח כלל שאף יצמח קלון, שכן הן לא חמורות בהרבה מהעבירות בהן הורשע חיים רמון (ראו גם את דעתה של אורית קמיר על הקלון של רמון, שאני לא בטוח שאני מסכים עמה).

לקריאה נוספת:
The Tipping Point והמדרון החלקלק, 15.03.2007

נושאים: חוק   תגיות:

9 תגובות ל-“האם משה קצב ישב בכלא לבסוף?

  1. אתה שוכח שהגב' אגמון היא שופטת מרדנית ידועה והנאשם היה ערבי.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=448276

    "המקומונים הירושלמיים מלאים בעלילותיה של השופטת אגמון-גונן, שעצמאותה מוציאה את הממסד מדעתו. לא רק הנהלת בתי המשפט. גם נציגי הפרקליטות והמשטרה, לפי דיווח של מאיר ברדוגו ב"כל העיר", מרבים להתלונן עליה בפני נשיא בית משפט השלום בירושלים, אמנון כהן. "הגענו למצב אבסורדי", מצוטט איש משטרה, "שאנחנו מבררים מתי היא תורנית כדי לא לבצע מעצרים חשובים כשהיא שופטת; יש לה יד קלה בשחרור חשודים"."

  2. לא שוכח, ראה כאן:

    אותה מערכת לוקחת את ההחלטה שניתנה לפני כחצי שנה על ידי מיכל אגמון גונן (אותה שופטת שביטלה בהינף יד את תקנות סדר הדין האזרחי לדיון מקוצר כי הן אינן חוקתיות לדעתה) ומפרש אותה בכדי להבהיר מה המצב באמת – האינטרנט היא לא הפקר. ()

    מיכל אגמון גונן היא לא מהשופטות המדהימות שיש, אבל ההחלטה שלה לפסול הסדר טיעון היא לא חריגה במשפט; לקחתי את החלטתה כי היא היתה דומה מאוד לנסיבות (ערבי, נשיא, כולם שווים בפני החוק).

    הנה עוד מספר דוגמאות בהן נדחה הסדר טיעון 1, 2

    במקרה השני, בית המשפט דחה פעמיים (ערעור ורשות ערעור שהוגשה לעליון) הסדר טיעון על גניבה מרכב בו העונש היה 5 חודשי מאסר בפועל (הנאשם היה רוסי, למען ההגינות), חמשת החודשים הוחלפו ב12 חודשים.

  3. מה אתה טוען? שבידך ראיות לכך שניתן להרשיע את קצב באינוס.

    מה דעתך על הטענה כי היועץ מזוז הכניס את האישום באונס לטיוטת כתב האישום רק בכדי ללחוץ על קצב להסכים לעסקת טיעון פחותה?

  4. אלעד,
    המצב אותו אתה מתאר הוא מצב לגיטימי (למחצה) בתביעה אזרחית, בה מנפחים לעיתים עורכי דין מסוימים את סכום התביעה על מנת להתפשר על סכום נמוך יותר. אולם, כאשר מדובר במשפט פלילי בו המדינה מאשימה אדם יש לה חובות כלפיו (וכלפי הציבור) בצורה חמורה יותר.

    המדינה לא יכולה לשקר, היא לא יכולה לומר "יש לי עדויות להרשיע בX" כשאין לה.

    אם מזוז הכניס אינוס לכתב האישום כדי להסירו, אז ראוי שהוא יתפטר גם כן.

  5. אבל כתב האישום עם סעיף האונס לא הוגש מעולם. למעשה, היה כאן רק איום בהגשת כתב אישום על אונס. בית המשפט לא יכול להעניש על סעיף שהנאשם לא הואשם בו כלל. המקסימום שאפשר הוא לתת עונש גבוה יותר מהנאמר בעסקה על הסעיפים שכן מופיעים בכתב האישום.

  6. ר"ש,
    גם אם לא הוגש כתב אישום והיה איום, העובדה ששוטר יגיד לך "אם לא תעשה ככה וככה אני אעצור אותך על …" היא זלזול בשלטון החוק.

    לגבי הסיפא של המשפט, בית המשפט יכול להרשיע בסעיפים אחרים אם הוא מצא כי מתקיימים יסודות העבירה (ס. 184 לחוק סדר הדין הפלילי – "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום.")

    כלומר אפשר להרשיע את קצב ולשלוח אותו ללא מעט שנים בכלא עדיין אם הוא יואשם בעבירות האלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *