[זהירות – רשומה לא קוהרנטית] [את בדיחת הקרש הזו סיפרתי עשרות פעמים כבר, כנראה גם בבלוג] בשנת 2004 למדנו אצל דר' דני קורן קורס במנהל ציבורי מעשי; במסגרת הקורס למדנו רבות על כיצד פועלות רשויות השלטון וכיצד מתקבלות החלטות במדינה. הקורס היה בשעות הבוקר המוקדמות ועקב כך לא מעט אנשים היו מגיעים באיחור. באחד הבקרים בהם היה שיעור התבשרנו כי באותו בוקר חוסל השייח אחמד יאסין. חיסולו של יאסין לא היה ההייליט של היום, אלא דווקא מה שהתרחש כשתלמיד מאחר הגיע. דר' קורן הקפיד על הקראת שמות בכל שיעור; כך שכשאיחר אחד הסטודנטים, שהיה גם בן מיעוטים, ודר' קורן שאל אותו לשמו, הוא ענה "ר.א., מספר 2 ברשימה". י.ש. חברי הטוב שישב לידי אמר לי "כנראה עוד לא גילו לו שחיסלו את יאסין, עכשיו הוא כבר מס' 1." (לקריאה נוספת על חוויות עם דר' קורן)
על רשימת המבוקשים של ישראל, כמו רשימות מבוקשים אחרות, יש לי לא מעט ביקורת. בין היתר, כי היא מתעדכנת כל הזמן עקב "חיסולם" של מבוקשים. לכן, דווקא הרעיון של חנינה למאה שבעים ושמונה מבוקשים מהרשימה היא מוזרה מאוד. אותם מבוקשים הכוללים את זכריה זביידי, כנראה לא מבטיחה דבר למעט היות הרשימה ארכאית ומיותרת. בעצם הרשימה הפכה להיות מעגלית במקום ישירה.
אם עד עכשיו עצם הזכרת שמך ברשימה הבטיח חיים קצרים ורדיפה על ידי השלטון, כיום הרדיפה תתארך ככל הנראה; זבייבי ושאר חבריו הוזזו לסוף הרשימה, לא הוסרו ממנה. צה"ל וחבריו יחליטו ככל הנראה להמתין עם חיסולו של זביידי עד שזה יעשה משהו אחר שיגרום להם להתעצבן.
| ואגב רשימות גברים מבוקשים, הכפלת הכופר על ראשו של אוסאמה בין לאדן יחד עם שחרור הקלטת החדשה גורם לכך שעוד פעם ירדפו אחריו כמו במערכון הסאות'פארק הקלאסי, כשבפועל, כלום לא יסייע, פשוט אי אפשר למצוע בחור עם מגבת על הראש שנמצא אי שם בעולם. (ראו גם את מערכון פאמילי גאי בנושא) |
| רעיון רשימת המבוקשים משקף לא אחת את הרצון של מדינה להוציא להורג אנשים ללא משפט. זהו רעיון פסול, ומזכיר את הפרסים שהיו בימי המערב הפרוע על ראשיהם של אנשים "מתים או חיים". אוסאמה בין לאדן לא יתפס כיוון שהוא מתחבא בכל העולם, מצד שני, כשמוצע פרס של 50 מיליון דולר על ראשו, אני ומיטב חבריי נשמח להתאגד כדי למצוא אותו בכל חור בעולם. מדינה שיש לה כל כך הרבה כסף כמו ארצות הברית יכולה להרשות לעצמה לנהוג כך (לרשימת המבוקשים). ישראל, מצד שני, לא תציע כסף על ראשו של זביידי או כל אחד אחר כדי למנוע עוד יותר כאוס ברשות. |
אולי הקפיטליזם יכול באמת להחליף את המדינה בצורה של רשימות מבוקשים עם תגמול הוגן שיאפשר לכל אדם להיות אוכף החוק כנגד תמריצים כלכליים.
אפשר לראות בשיטת החיסולים פשרה מאולצת במצב שבו העולם נע מלוחמה בין צבאות סדירים להתארגנות של ארגוני גרילה, שאין מנוס אלא להילחם בה. כשאתה לא יכול להעמיד צבא מול צבא, אך מצד שני גם לא רוצה לפגוע באזרחים תמימים ולא תמיד יכול להעמיד למשפט, כנראה שחיסול נקודתי זה מה שנשאר – על כל המגרעות שבו, שאת חלקן ציינת. העמדה לדין לא בהכרח אפשרית או מתאימה למצב של לוחמה בין "ישויות מדינתיות", ועזה למשל היא היום ישות מדינתית עצמאית(בניגוד לתקופה ששלטנו בה ואז היה קל יותר לעצור ולהביא למשפט). עדיין צריך להקפיד שהשימוש באקט הזה ייעשה במינון הנכון ובנסיבות המתאימות לכך, ואני לא בטוח שזכריא זבידי לצורך העניין צריך היה להיות יעד לחיסול מלכתחילה.
אחלה ההברקה !!
רועי,
"חיסול" הוא רצח ללא משפט ואני מתנגד אליו, הרעיון של להפריט את המדינה ולהביא את אותם מבוקשים כנגד כסף, לעומת זאת, יכול להיות רלוונטי.
קודם כל עושים גם את זה – אלה המשת"פים שמדי פעם אתה רואה שמוצאים להורג. לגבי חיסולים, כל פעם שצבא הורג מישהו במלחמה זה "רצח ללא משפט". לכן אני לא חושב שאפשר להגיד שחיסולים זה אקט שהוא תמיד רע. זו תפיסה פשטנית. מה תעשה כשאתה יודע שחוליה בדרך לירות רקטה על יישוב ישראלי ויש לך הזדמנות ליירט אותו? צריך לבחון את הנסיבות של כל חיסול ולזכור שבזמן שאנחנו יושבים פה במזגן מול המחשב והאינטרנט יש יישובים ישראלים שחוטפים ירי יקטות כמעט מדי יום, והם בתוך הקו הירוק.
הייתי מבחין בין שלושה רבדים: מי שיורה עליך ישירות יש לך זכות להשיב אליו אש בזמן אמת ולחסל אותו לפי כל הכללים שאני מכיר, וגם אין לך אלטרנטיבה טובה (ואם תרצה "מידתית") יותר. ברובד השני יושבים "ראשי כנופיות" למיניהם שעוסקים בתכנון וברובד השלישי מנהיגים פוליטיים ואנשי דת, כמו השיח יאסין. לגבי שני אלה יכול לקום ויכוח, אבל גם שם אני יכול לראות מצבים שמצדיקים שימוש באקט הזה של חיסול ממוקד (למשל, מצב שאדם עסוק מכף רגל ועד ראש בארגון פיגוע בלב אוכלוסייה אזרחית ואין לך אפשרות מעשית סבירה לעצור אותו). לכן אני אומר שבסוף זו שאלה של מינון, והוויכוח צריך להיות ספציפי לגבי כל מקרה.
רועי,
ממש אין לי כח להכנס לשאלה האם בכלל חיילים שלנו צריכים להיות בג'נין, והאם ראוי שהם יהיו שם עם נשק.
אבל כאשר מדינת ישראל מתכננת התנקשות בפעיל כלשהו, לאחר מעשה, הדבר אינו ראוי. (ר' בג"צ החיסולים)