שני ראשי רשויות החליטו כי הם לא יקבלו לעבודה אזרחים (למעט ערבים) שלא שירתו בצה"ל. למרות ההחלטה הזו, יש (עדיין) חוק במדינה. חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה קובע כי : "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים (…) מעביד לא ידרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו, ולא יעשה שימוש בפרופיל הצבאי שלו, אם הגיע לידיו, בכל ענין [רלוונטי – י.ק.]"
תיאורטית, לא מופיע בסעיף שאסור להפלות על רקע שירות צבאי או אי שירות, אלא כי (א) אסור להפלות עקב שירות מילואים ו(ב) אסור לדרוש את הפרופיל הצבאי. האם הסעיף הזה יתפוס בבית משפט כאשר יסרבו להעסיק משתמט? אני לא בטוח, אבל אני מאמין שפרשנות נכונה של הסעיף תקבע שאפליה גורפת על סמך השתייכות לקבוצה כלשהיא נוגדת את רוח החוק בכל מקרה; (וראו גם). יש לא מעט סיבות לאי-שירות בצבא, וכיוון ש(א)למעסיק אסור לשאול מהי הסיבה לאי-שירות בצבא שכן אסור לו לשאול מהו הפרופיל הצבאי), ו(ב) אסור לו להפלות עקב אותו פרופיל צבאי, אין כל דרך לחסום את מי שלא שירת בצבא מלהיות מועסק.
מעניין לראות מה יהיה הפתרון היצירתי שיאמרו ראשי הרשויות לכשיצטרכו להעיד על כך בבתי משפט.
אבל בישראל המיליטריסטית הכל יכול להיות.
זה נכון שיש הרבה סיבות לאי שירות צבאי, ולא כולן קשורות להשתמטות מהשירות. יש לעיתים סיבות בריאותיות ואף מתחום הבריאות הנפשית לאי שירות בצבא. השאלה – האם החוק היבש ייקח לתשומת ליבו גם סיבות אלה וידע לבדוק כל מקרה לגופו?
גיא,
להערכתי, החוק היבש גיבש סטנדרט כלשהוא – אסור להכנס לצנעת חייו של אדם (פרופיל רפואי הוא כמו מידע רפואי, תחשוב שישאלו את המועמד לעבודה האםיש לו מחלות מין?); ולכן כל נושא שאינו קשור ישירות לעבודה מוצא החוצה (לדוגמא, נטיה מינית, העדפה פוליטית) ולכן גם השתמטות או בחירה ביחידה קרבית היא בחירה שקשורה לחייו של אדם, לאמונתו ולמערכת הערכים שהוא חי על פיה.
חבר סיפר לי פעם שהוא ראה בקורות חיים של אדם פירוט ב"שירות צבאי": "שירתתי בלבנון ביחידה לוחמת, הרגתי שני מחבלים". אני בחיים לא הייתי מקבל לעבודה מישהו שמדבר ככה (ללא קשר לאם הוא הרג מחבלים או לא, צורת ההתבטאות אינה ראויה לטעמי ומעידה על אינטלקט לקוי); מצד שני, אנשים אחרים היו תופסים ממנו יותר. לכן, אולי, ראוי להוציא את הסעיפים האלו משיקול דעתו של הבוס שבוחר עובדים, לא?
לא מפתיע ששני ראשי הרשויות נמצאים בפריפריה.
מאחר שאני שמעולם לא התביישתי בבורותי, אני חייבת לשאול האם יש אמת היסטורית כלשהי בציטוט הזה של בוחבוט:
"פעם, אם לא היית בצה"ל לא היית מוציא רישיון נהיגה או לא מתקבל לעבודה, וכך צריך להיות גם היום."
אם אני הייתי ראש רשות והייתי נדרש להעיד על כך בבית משפט הייתי טוען כי לטעמי הצבא משפיע ומעצב את האישיות של החייל, תורם לתהליך ההתבגרות שלו ומעיד באופן מסוים על יכולתו לתרום תרומה כמעט ללא קבלת תמורה. הייתי טוען שכפי שעל אדם לעבור בחינות בגרות ופסיכומטרי כדי להוכיח יכולת אקדמית לצורך קבלה לאוניברסיטה, על אדם לשרת בצבא כדי להוכיח בגרות ורצון לתרום למדינה.
ברור שעל הטיעון הזה אפשר להתווכח, אך אני מאמין (ואתה לבטח תדע לתקן אותי) שלמעביד קיים החופש לגבש דיעה על עובד פוטנציאלי, גם אם היא דיעה שגויה.
שרון,
תיאורטית, אי אפשר למנוע ממישהו להעסיק אדם אם הוא לא היה בצבא; כמו לגבי רשיון נהיגה. זו אפליה מוחלטת.
ניר,
לא משנה מה היית טוען, היית צריך להראות שאתה, בתור מעסיק _ציבורי_ (ולא פרטי, שים לב להבדל) מוצא את ההבדל הזה עקרוני למרות שהחוק קובע שלא. כלומר, בעוד שיכולת אקדמית נבחנת באמצעות בחינה פסיכומטרית, אני לא רואה "מבחן מיליטריסטי" שיקבע כשירות לעבודה ברשות מקומית (כלומר, העובדים במחלקת הגינון של העירייה לא נדרשים לסכל בצורה ממוקדת גללים)
יהונתן, דוקא לגבי ההערה האחרונה שלך – אולי זה דווקא הגיוני שטענות האפליה יהיו יותר רלוונטיות למגזר הפרטי, כשהכסף המושקע במשכורות בא מתוך כיס של משקיע פרטי, אבל האם אפשר לדרוש מראשי ראשויות, שמשלמים לאמנים שמופיעים בעיר עצמה (או ביישוב עצמו) מכספי תושבי אותה עיר (ארנונה) סכומים לא מבוטלים? כמו שאמרת – הופעה על בימת יום העצמאות אינה דורשת מיומנות של סיכול ממוקד והאמנים כבר הפגינו את יכולתם להופיע על במה בין אם הצבא החליט שהם לא מתאימים לו ובין אם הם החליטו שהם לא מתאימים לצבא. אולי בכל זאת הופעה שלהם על בימת יום העצמאות תיחשב כ"שירות" ותיעשה בהתנדבות בעוד אמנים שכן שירתו בצבא (שירות מלא) יקבלו תשלום מכספי משלם המיסים כי הם "את השירות שלהם כבר עשו".
ובלי קשר – עמדתי האישית דווקא נוגדת את רעיון האפליה ולאו דווקא מהסיבות של "החוק היבש". אם זה מתחיל בכל שאמנים שלא שירתו בצה"ל יוחרמו על ידי מי שלא יהיה בגלל אי-שירותם, מה יהיה השלב הבא? ספריהם של סופרים ומשוררים שלא שירתו בצה"ל לא ימכרו בעיר או בישוב מסויים? פרס לא יוכל למלא את תפקידו כנציג המדינה, על אף שהוא הנציג של המדינה? מי שלא שירת בצה"ל ישלם מס "אי-שירות בצה"ל" כדי לכסות את עלותם של המשרתים בצה"ל?
כמו שאני רואה את זה, במקום להתמקד באילו שלא שירתו בצה"ל ע"י עונשים, צריך דווקא להתמקד באלו שכן שירתו ע"י "בונוסים". אף על פי שגם "בונוס" מהווה אפליה בין מי ששירת למי שלא (גם אם לא באשמתו וגם עקב נכות או לא יודע מה) עדיין יש צורך לעודד את השירות בצה"ל, כך שמי שלא יכול לשרת יודע מראש שהוא לא מפסיד כלום מזה – אבל גם לא מרוויח את מה שהרוויח זה ששירת.
לא שאלתי לגבי האם ניתן או לא ניתן לעשות זאת (ברור לי שהחוק אוסר זאת ושזה בזיון מוחלט אפילו לחשוב על אפליה מבחילה שכזו).
שאלתי פשוט האם האיש מדבר שטויות מבחינה היסטורית, או שמא אכן היה נהוג כך במדינתנו הנאורה, וכולם חוץ ממני ידעו זאת (כי כאמור – אני מעדיפה לצפות בערוץ E! ולא בחדשות)
(באופן דומה להצעתו של בוחבוט, אולי מוטב גם למנוע מאנשים שסיימו תיכון במקרה הטוב לכהן במשרות ציבוריות חשובות?)
רון,
אני מצטער שאני לא מבין את הלוגיקה שלך. למה שאדם פרטי יתן שירות של הופעה על במה ביום העצמאות כשהוא יכול לגבות עליה כסף, ובמיוחד כשאין חובה חוקית שהוא יעשה כן.
אני חושב שמדינת ישראל היא מדינת חוק, ורשויות צריכות להיות כפופות לאותו חוק. לדוגמא, אם אזרח השתמט מהצבא, יש ענישה פלילית. אם הוא שוחרר מהצבא מנסיבות רפואיות או עקב אי התאמה, זה דבר אחר לגמרי. לכן, צריך להבדיל.
בונוס הוא עוד יותר גרוע כי הוא מפלה גם בין אלו שלא יכלו לשרת בצה"ל. אם אמן מסוים, נניח, הוא עיוור ומוכשר כשד, אבל לא יכול לשרת עקב העיוורון שלו, האם אתה רואה סיבה שהוא לא יקבל את הבונוס?
טוב, נו – שיהיה רון…
הלוגיקה (התיאורטית!) שלי אומרת: למה שאדם פרטי ייתן שירות אבטחה למתנחלים כשהוא יכול לגבות עליה כסף? אז זהו – שהוא כן צריך לשמור על המתנחלים האלו (גם אם דיעותיו לא תומכות בדיעותיהם). מאותה סיבה – זה ששוחרר מצה"ל (ע"י צה"ל) יכול לתת הופעות ביום העצמאות (ולא סתם הזכרתי את היום הזה. מבחינתי יום העצמאות הוא יום הצדעה לצה"ל) בהתנדבות.
אגב, בלי שום קשר, לפי מה שאני יודע האמנים האלה דווקא כן מתנדבים (ללא קשר אם הם שירתו או לא) בבתי-חולים לילדים וכד'.
ובונוס, מבחינתי, לא מהווה אפליה. לדוגמא: נגיד שאני אוכל במסעדה ומקבל שירות ע"י מלצר, משלם על הארוחה והולך. למחרת אני מגיע לאותה מסעדה, מקבל שירות ממלצר אחר, אוכל את אותה ארוחה ומשלם על הארוחה את אותו הסכום כמו ביום לפני – אבל הפעם מוסיף גם טיפ למלצר – המלצר הראשון לא יפגע מזה (וזה לא חייב להיות קשור בכלל לטיב השירות. אני יכול לתת טיפ למלצרית רק כי היא בחורה – וזו לא אפליה על רקע מגדרי. אני יכול לתת לה טיפ שמן יותר רק כי היא בלונדינית – זה בונוס עבורה ולא עונש עבור המלצר מיום קודם, שלא אשם בזה שהוא לא מלצרית בלונדינית). שני המלצרים נותנים את אותו השירות באותה מסעדה על אותה ארוחה ומקבלים (תיאוריתית) את אותו שכר. הטיפ הוא בונוס והוא לאו דווקא נקבע עפ"י איכות השירות של המלצר (שיכול פשוט ליפול על לקוח נדיב שבמקרה ישב בשולחן ששייך לו ולא למלצר אחר).
זמר עיוור וזמר רואה יכולים לשיר שניהם בצורה מוכשרת, אבל אם אחד מהם מוותר על השירה למשך מספר שנים ומשקיע את זמנו בלשמור על הזמר העיוור (תוך כדי שהעיוור שר באותו זמן ומקבל על זה כסף), לדעתי מגיע לו לקבל את אותו "טיפ" לאחר שחרורו ("טיפ" שלא פוגע בזמר העיוור, שממשיך לשיר ולקבל את אותו כסף – בלי להיענש על זה שהוא לא שירת). ה"טיפ" הזה לא חייב להיות כספי – הוא יכול להיות העדפה של זמר אחד על פני זמר אחר ביום העצמאות (ושוב – לא סתם אני מזכיר את היום הזה). זה לא עונש לזמר העיוור – זה בונוס לזמר שויתר על התחביב שלו לתקופת השירות (ושוב – ללא קשר לזה שהעיוור לא אשם במגבלה שלו – אבל בכל זאת הוא הרוויח מהמגבלה הזו בזמן שהשני יכל להרוויח את אותו הסכום אבל לא הרוויח כי הוא "נדפק" ונולד רואה).
זה לא שאני חושבת שלא צריך ךהעסיק משטמתים אבל יש הגיון די ברור בלתת הזדמנות ברורה לאלו ששירתו בצהל- לא רק מסיבות אידאולוגיות כאלו ואחרות אלה גם בגלל השנים שבהם למשטמתים היתה הזדמנות לללמוד, לטיל, לעבוד, לחסוך וכו בעוד לאלו ששירתו בצהל – כי בין אם אתה אידאליסט כזה או אחר- אין ברירה- לא הייתה אותה הזדמנות, בדיוק כמו שיש מקומות שמעסיקים אנשים "בעלי צבע" בארהב ודרום אפריקה במחשבה תחילה שלא היו להם בעבר אותם ההזדמנויות. אפלייה מתקנת מסוג שונה. נקודה אחרת ואישית יותר- קצת מעצבן אותי היחס השונה למשתמתים מלחרדים. לשניהם יש אידאולוגיה- וההבדלים לא מעניינים אותי, באיזשהוא מקום אנשים שהיו אמורים ואפילו לא ניסו לתת לצבא צ'אנס הרבה יותר מעצבנים…אולי פשוט התרגלתי לחרדים
בועז \ רון, הלוגיקה התיאורטית שלך בדיוק מתארת אפליה. אתן גילוי נאות ואציין שלא שירתתי בצבא מסיבות רפאויות שהן ממש לא עניינך.
ועכשיו למשפט שאני רוצה שתקרא ותגיד לי אם אתה באמת מאמין בו: "ללא קשר לזה שהעיוור לא אשם במגבלה שלו – אבל בכל זאת הוא הרוויח מהמגבלה הזו בזמן שהשני יכל להרוויח את אותו הסכום אבל לא הרוויח כי הוא "נדפק" ונולד רואה"
אם אתה חושב שפטור משירות צבאי בן שלוש שנים, מפצה על חיים שלמים מלאים בקשיים פיזיים, בירוקרטים, נפשיים וחברתיים, כתוצאה מעוורון (או כל מוגבלות רפואית אחרת לצורך העניין), באמת שאתה אדם חשוך ולא תהיה דרך לשכנע אותך. חלק מהקשיים הללו בחייהם של אנשים מוגבלים, אגב, נובעים בדיוק מהגישה שלך.
במקום ה"התנדבות בכפיה" המוזרה שאתה מציע, אם הצבא הוא "צבא העם", יועיל ויגייס מהעם גם אנשים נכים ומוגבלים בגיוס חובה, וישלב אותם בתפקידים שהם מסוגלים לעשות (וישנם מתנדבים רבים בצבא שמוכחים שישנם תפקידים כאלה).
משבחר הצבא לשחרר אנשים בגלל מגבלה רפואית, בגלל שהם אמרו שהם דתיים, בגלל שהם התחתנו, או בגלל שהם אומרים שלא בא להם להתגייס ולצבא אין כוח להילחם בהם ולאכוף את חוק הגיוס, לא לצבא ולא לחברה ולא לראשי רשויות ובטח לא לך קיימת שום זכות לשפוט אותם.
בועז (סליחה על הבלבול)
ההצעה שלך ל"טיפ" היא לא נכונה.
א. אתה לא יכול להכריח אנשים להתנדב. להתנדב בא מלשון נ.ד.ב, נדיבות ואדיבות, כמו גם נדבה. לכן הפועל הצבאי "לנדב" הוא מצחיק בדיוק כמו חיוב בהתנדבות.
ב. אם אתה חושב שיום העצמאות הוא יום הצדעה לצה"ל, מצב המדינה שלנו רע מאוד. יום העצמאות חוגג את שחרור המדינה מכבלים; הצבא הוא אחד הכבלים שהמדינה עוד צריכה להשתחרר ממנו, שכן מדינה שכופה את ריבונותה באלימות לא תהיה מדינה לאורך זמן.
ג. גם אם אתה חושב שלתת טיפ למלצרית רק כי היא בלונדינית ולא כי היא ביצעה את עבודתה יותר טוב זה דבר ראוי, אני הייתי עדיין הייתי קורא לזה אפליה. אתה מפלה כשאתה בוחר באדם מסוים על סמך שיקול לא רלוונטי.
ד. הטיפ שלך כן פוגע בזמר העיוור כיוון שמי שמשלם עליו הוא הציבור כולו. אם ה"טיפ" שלך הוא היכולת להיות מועסק בשירות המדינה אז אתה מפלה בצורה מוחלטת, ואם ה"טיפ" שלך הוא לקבל גמול כספי כלשהוא, אז אתה משלם על אותו גמול מהכיס של כלל האוכלוסיה ולכן מחצין את העלות על כולנו לבסוף.
יהונתן, אהוד,
אני לא מכריח אנשים להתנדב. אני גם לא מציע שהשירות בצה"ל יהיה בהתנדבות. מה שאני אומר זה שהעיוור ישלם למדינה כמו שהרואה משלם למדינה (ולא רק בכסף).
צה"ל מגייס גם בעלי בעיות בריאותיות וגם עיוורים, אבל בשביל זה הם צריכים לשרת בצה"ל בהתנדבות (כמו השירות בצנחנים). אני חושב שיש הרבה תפקידים מיותרים בצה"ל, אבל אני גם חושב שמי שרוצה לשרת בצה"ל – צה"ל צריך לאפשר לו את זה.
אני לא מציע "התנדבות בכפיה". מי שלא רוצה שלא יתנדב. מי שלא מתנדב לא אמור להפגע מזה. מי שכן מתנדב אמור לקבל יותר. מה שראשי הראשויות עושים הוא פסול כי הם פוגעים באלו שלא עשו שירות צבאי וזו אכן אפליה (בלי שום קשר לחוק, יהיה אשר יהיה).
כמו שכתבתי בתגובה הראשונה (אהוד, אתה מוזמן לקרוא אותה), אני לא בעד האפליה הזו. למעשה, אהוד, אני חושב שברגע שזה מתחיל במה שראשי הראשויות עושים זה עלול בסופו של דבר לפגוע גם באנשים כמוך. זה שאני חושב ככה לא אומר שכולם חושבים כמוני. לאנשים מסוימים מסביבי יש בעיה עם כאלו שלא משרתים בצבא ואני לא רוצה להתעלם מהדיעה של אלו שמסביבי.
החלוקה הזו, או הקיטרוג הזה, הוא זה שפוגע בחברה. זו חלוקה בין יהודים לערבים (גם אם אתה דרוזי ואיבדת בן שמת בקרב – אתה ערבי ומגיע לך פחות). זה מגיע לחלוקה של ישראלים ורוסים (גם אם איבדת אח שנהרג תוך כדי הגנה על אזרחים שביקרו בקניון – אתה רוסי ומגיע לך פחות). זה מגיע לכאלו ששירתו בצה"ל וכאלו שלא ולספירה של כמה נשים מופיעות על שערי עיתונים לעומת כמה גברים. וזה עוד יגיע רחוק יותר. היום זה ה"משתמטים" שעושקים אותנו ומחר אלו יהיו האתיופים ש"בכלל עשינו להם טובה והצלנו אותם מרעב" שחיים על חשבוננו.
יהונתן – סעיף ב' שלך העציב אותי, סעיף ג' דווקא הצחיק אותי. אני לא מסכים עם שתי הטענות האלו שלך.
התגובה הזו היתה ארוכה הרבה יותר, אבל זה בלוג שלך ולא שלי והחלטתי לצנזר.
בכל זאת – בסעיף ג' כתבת שהיית קורא לזה אפליה. האם, על פי חוק, יש הבדל בין "העדפה" ל"אפליה"?
לדוגמא: אני מראיין 150 אנשים ל-10 משרות פנויות, כאשר ל-2 משרות מתוך ה-10 אני קובע מראש – עוד לפני שלב הראיונות שבמידה ויהיה נכה מתאים אני אעדיף אותו ובמקרה ויהיה אתיופי מתאים אני אעדיף אותו כאשר שאר 8 המשרות הן ללא העדפה מיוחדת, האם למעשה, במידה ויש 2 מועמדים מתאימים שהזכרתי, פגעתי ב-2 מתוך ה-150 שהיו יכולים לקבל משרות אבל לא קובלו רק כי הם לא נכים או לא אתיופים?
דוגמא נוספת: לגבי הטיפ של המלצרית – נגיד שאני לא נותן טיפ עפ"י איכות השירות או עפ"י מראה חיצוני – נגיד שאני נותן טיפ למלצר רק כי הוא סטודנט, האם למעשה היפלתי לרעה מלצר אחר שהוא לא סטודנט (ולצורך הדיון – אני אפילו לא נותן לו טיפ בכלל)?
בועז,
א. אתה מציע התנדבות בכפיה אם בפועל אתה לוקח את אלו שמזלם לא שפר להם בחיים והוביל לכך שהם לא יוכלו להתגייס לצבא, ואז אתה אומר להם – גם עבודה אני לא אוכל לספק לכם, כי אני מעדיף את אלו שמצבם היה יותר טוב ויכלו להתגייס (לא יותר הגיוני להעדיף את אלו שלא התגייסו כדי לתגמל אותם בחיים?)
ב. עצוב לי שאתה חושב שצבא הוא המייצג של המדינה וכפיית ריבונות באלימות ולא בהסכמה היא הדרך.
ג. זה לא מצחיק, זה אפליה. יש הבדל בין העדפה לאפליה. העדפה הוא כאשר השיקול הוא רלוונטי – לדוגמא, אני מעדיף את אהוד על בועז כי יכולת הכתיבה שלו עילאית; אני מפלה בין בועז לאהוד כי אהוד לא עשה צבא.
ד. כאשר אתה מבצע "העדפה מתקנת", זו אפליה לכל דבר כיוון שאתה לוקח שיקול לא רלוונטי ומשתמש בו. הדבר הנכון לעשות הוא לקבוע כי לא תתייחס בפועל לתכונות שאתה, כמו כולם, כושל בהם.
לדוגמת הסטודנט, כן – אתה תפלה; אבל בפועל אי אפשר לקחת ממך את האפליה כיוון שאתה אדם פרטי. לרשות מקומית לעומת זאת, אסור לעשות את זה כי היא גוף ממשלתי.
לרמן, תסלח לי אולי שאני מפגרת כזו (בכל זאת, פריפריה) אבל לא הבנתי את התגובה שלך.
יהונתן, אתה חוזר לנקודה הראשונה שהזכרתי – מילא אני, כאדם פרטי, מפלה עם כספי הפרטי, אבל זה שגוף ממשלתי משתמש בכספי הציבור לתשלום לעובדים – לא הגיוני יותר שהוא יקשיב למה שהמשלמים של אותה רשות אומרים?
האם בחור צעיר ובריא שעושה צבא אינו מופלה לרעה מחמת בריאותו לעומת אדם שאינו כשיר לעשות צבא (שלא לדבר על אדם ששוחרר מצפונית)?
אנשי מכירות בדר"כ נוסעים ממקום למקום ברכב (בין אם פרטי או רכב חברה). כמובן שהם יכולים לנסוע גם בתחבורה ציבורית (מוניות, אוטובוסים, רכבות וכד'). סוכן מכירות שנוסע ברכב מספיק לעשות יותר ביקורים מאשר אחד שנוסע בתחבורה ציבורית – האם אני מפלה לרעה כשאני דורש רשיון נהיגה מאיש מכירות שרוצה לעבוד אצלי? האם נושא רשיון הנהיגה שונה אם אנשי המכירות מגיעים לחברה ציבורית או לחברה פרטית (לחברה פרטית מותר להפלות מי שאין לו רשיון נהיגה אבל לחברה ציבורית אסור?). אני מבין שבחוק היבש אין איזכור לרשיון נהיגה ("מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים") – האם זו הסיבה שמותר לי לא לקבל איש מכירות ללא רשיון נהיגה וזה לא נקרא אפליה?
כמו שאמר אוהד, מי שצה"ל שיחרר – זו בעיה של צה"ל ולא של המשוחרר. כמו שגם אני הזכרתי קודם, זה שהרשויות לא מקבלות עובדים שצה"ל שיחרר לעבודה – גם זה שגוי ביסודו.
לפי מה שהבנתי ממך, העיריה שלי מפלה לרעה את מי שלא משרת בצבא (תיק הגב שניתן ע"י העיריה למתגייסים החדשים, לא ניתן למי שלא מתגייס). עד היום חשבתי שזה בונוס למתגייסים החדשים, עכשיו אני מבין ממך שזו אפליה (שזה כמו להעניש את מי שלא התגייס).
יוסיפון, איך זה שלא השתמטת מהצבא עכשיו כשאני חושבת על זה? להתגייס לא היה קצת לבגוד בעקרונות שלך?
בועז.
1. אנשים התאגדו יחדיו על מנת למסד את האלימות. קראו לזה מדינה, האנשים נתנו למדינה את הסמכות לחוקק חוקים וככזו הם קבעו שהחוקים מבטאים את רצונם, לכן, על רשות ממשלתית להקשיב למשלמי המסים ומקימה, ולפעול לפי החוק.
2. לא, דרישה לרשיון נהיגה, כשהדבר מתחייב מאופי התפקיד אינה אפליה.
3. תיק הגב הוא מתנה, הוא לא בונוס והוא לא טיפ. הוא ניתן בצורת שירותי פרסום; ולאחרונה כשבדקתי הוא לא ניתן בלשכות הגיוס וכנגד צו, אלא לכל מחזור י"ב.
Vicki:
I'm sorry, Lisa, but giving everyone an equal part when they're clearly
not equal is called what, again, class?
Class:
Communism!
מתוך הפרק Last Tap Dance in Springfield במשפחת סימספון. ליסה לא יודעת לרקוד סטפס, אז היא מקבלת את התפקיד העלוב של משיכת הוילון, ודם את זה היא עושה לא טוב.
יהונתן, אני מסוגל לקבל שפה כדרישה לקבלה לעבודה (אם יש חובה בידיעת שפה עברית, ערבית, אנגלית וכד'). מי שלא מדבר שפה מסויימת אז הגיוני שהוא לא יתקבל לעבודה עפ"י דרישות או אופי התפקיד. אבל כשמדובר ברשיון נהיגה – הרי יש אלטרנטיבות אחרות מצד העובד, ואם העובד עצמו מוכן לנסוע בתחבורה ציבורית ללקוחות והמעסיק לא מקבל אותו בכל זאת רק בגלל שאין לו רשיון נהיגה, האם עדיין זו לא אפליה (המעסיק כמובן יעדיף סוכן מכירות בעל רשיון – היות וכך הסוכן יבקר יותר לקוחות באותו יום, ועדיין איכות העבודה פר לקוח לא תשתנה כלל בין אם מדובר בסוכן בעל רשיון נהיגה או לא).
"היות וכך הסוכן יבקר יותר לקוחות באותו יום"
טעם רלוונטי להעסקה.
"היות והוא לא שירת בצבא"
טעם לא רלוונטי להעסקה.
העלמה עפרונית, "צבא העם" שלנו הפך לצבא הפריפריה (יש אפילו ספר כזה של יגיל לוי), כאשר רוב הקרביים בגדודים הרגילים בימינו משתייכים לשכבות שנחשבות פריפריאליות והמגמה הולכת ומתחזקת. על הצבא להתאים את עצמו לחברה (שהפכה אינדיבידואלית בהרבה לעומת הדור הקודם), ולא לדרוש מהחברה להיות מותאמת לצרכיו.
אני מצטערת, אבל עדיין לא מבינה את הקשר בין התגובה הראשונה שלך, לתגובת ההסבר שלך (ובה עצמה – את הקשר בין חלקה הראשון לשני).
ההצעה של מר אלדר ושאר ראשי הראשויות אינה חוקית. השאלה היא האם מדינה יכולה לסבול שראשי ראשויות יעלו הצעות לא חוקיות לסדר היום הציבורי.
לטעמי מישהו צריך לתבוע את עדי אלדר על עצם הצעת "החרמת" אמנים שלא שירתו בצה"ל.
ובנוסף, לסלקו מתפקידו הציבורי – הוא אינו ראוי להיות איש ציבור. רק כשהוא ירגיש איום על תפקידו הוא יבין שהרחיק לכת, בהצעות הפופליסטיות שלו.
הגיע הזמן ששומרי החופש וזכויות הפרט יפסיקו להתגונן ויתחילו להילחם נגד העריצים האלו.