כניסה ויציאה מהקהילה

כניסה וולונטרית

כמעט ואין חסמים לכניסה לקהילת הבלוגרים בישראל. על מנת להיות בלוגר בישראל יש צורך בבלוג. פתיחתו של בלוג יכול שתהיה בחינם ויכול שתהיה תמורת כסף. כל אדם שמעוניין בבלוג בחינם יכול לפתוח אחד באחת מהפלטפורמות הפתוחות לציבור (ישראבלוג, תפוז, קפה דה-מרקר, גלובס ובלוגלי) או לשלם על אחסון בשרת עצמאי (כ20$ לשנה).

עד שנת 2005 היתה בישראל פלטפורמת בלוגים אחת רצינית (בעלת יותר ממספר מצומצם של משתמשים) בעברית – ישראבלוג. בשנת 2005 החלה קהילת תפוז אנשים לפתוח את מערכת הבלוגים שלה תוך שהיא מציעה את השירותים המתקדמים שישראבלוג גבתה בעבורם תשלום, בחינם (Vaisman, 2006). ויסמן מדווחת ש"יריב [חבוט, מנהל ישראבלוג] חשף שאחוז משלמי הפרו שלו נשאר יציב כבר 3 שנים והקמתה של תפוז עם מערכת סטטיסטיקות בחינם לא הזיזה למשלמי הפרו.".

ויסמן עוד טוענת ש"[למרות ש]אפשר לנטרל את המשתנה של עצלות המעבר כי תפוז הציעו גיבוי מלא לבלוג בזמנו, אז ניתן בהחלט לשער שהפער באפשרויות הטכניות היה סיבה מרכזית להעדר נדידה. המשמעות של זה היא שניתן במידה רבה לקבוע את האופי, התרבות והקהל של יישום/אתר כבר בשלב האיפיון והעיצוב שלו. מי שפעיל בתחום הזה די מבין את זה אבל אני מדברת גם על מחשבה יותר "מקלוהנית", להשלכות של ההשלכות והאפשרויות של השימוש והשיבוש כתוצאה מכל החלטה טכנית. […] אנשי "רשימות" וקונספציה, יודעים את הכלל הזה במודע או שלא במודע ולכן גם אם הם היו נותנים לכל אחד לפתוח בלוג, לא היו פקצות ברשימות כי היה להן משעמם במערכת הניהול. כמו כן, ברשימות קשה מאד להגיע למאות תגובות כי קשה יותר לנהל שיחות ממושכות בגלל שהתגובות לא בצורת עץ אלא משורשרות לינארית. זו דוגמא קלאסית לבחירה טכנית/עיצובית שיש לה משמעות תרבותית קריטית לאופי האתר. באינטרנט, הטכנולוגיה היא כמו עפרון תוחם שפתיים לתרבות."

בצורה דומה, בלוגלי, אתר הבלוגים החדש שנפתח בסוף 2006 החל להצמיח קהילה משלו. עידית כותבת בבלוגה לאחר שבלוגלי הוגדר כאתר של "המסקרנים" כי להערכתה הכותבים בבלוגלי הם אכן לא המוערכים שבכותבים אוטומאטית כיוון שאין הם משתייכים לקהילה העסקית (כמו דה-מרקר וגלובס) או לקהילה האקדמית (כמו רשימות) והיא בטוחה שהם לא פקצות וכן היא מגדירה את הקהילה בבלוגלי כ"חנונים, אבל לא האליטה של החנונים"; יוחאי עילם הגדיר את הקהילה בבלוגלי כ"חבר'ה" ואמר "כנראה שכשהמצב כל כך מדכא, אני מעדיף לברוח מהפוליטיקה. בנוסף, השיחות בתגובות מהנות, כנראה בזכות איכותם של המשתתפים, תחומי הענין המשותפים שלהם, וטווח הגילאים התואם. בלוג החבר'ה המקורי הוא הגלוב של יובל דרור ושלושת שותפיו. יש שם המון פוסטים מענינים ודיונים ערים בתגובות. לי אין שם את תחשות הנוחות שיש לי אצל מרג'. החבר'ה שם יותר סגורים לטעמי.".

אלעד זלומונס, ממקימי בלוגלי, התייחס לתחושת הקהילתיות בבלוגלי ואמר "מדי פעם אני נדרש לשאלה כיצד לפתח את הקהילה בבלוגלי. לאחר שעולים מספר רעיונות חוזרים לשאלה הבסיסית: “האם אנחנו בכלל רוצים קהילה בבלוגלי?“. האם זהו אוסף בלוגים שמאוחסנים במקום אחד סטייל וורדפרס.קום? או האם אנחנו רוצים לראות קהילה וחיי שיתוף סטייל ישראבלוג ותפוז? לשאלה הזו עדין אין לי תשובה ברורה אבל כבר יש עובדות בשטח".

כללי כניסה

שמידט (Schmidt, ibid) טוען כי הבלוגוספרה מפתחת קהילה על ידי קישור. ישנם יחסי לינקים ויחסים סוציאליים בין בלוגרים. עצם הוספת בלוג לבלוגרול, שליחת טראקבק או תגובה בבלוג הופכת את היחסים בין שני הבלוגרים ליחסים של לינקים שיכולים להתפתח ליחסי חברות בין בלוגרים. המלצה על פוסטים של בלוגר אחר או הצברתם באגרגטור מאפשרת להראות מה חשוב לבלוגר, ולפתח קשרים חברתיים גם כן.

כדי להיות חלק מקהילת הבלוגרים העצמאיים, שלא יושבים על פלטפורמה דרוש לא מעט. בכדי שבלוגר יהיה חלק מהקהילה עליו לקבל קישור לפחות מבלוג אחד וגם להכנס לאחד מהאגרגטורים הפופולריים. על מנת לקבל קישור או להכנס לאגרגטור דרוש בדרך כלל סגנון כתיבה איכותי או ייחודי וכן סיקור של נושא מעניין יחסית. כלומר, בחירת הפלטפורמה בה יפורסם הבלוג אמנם לא מהווה חסם, אבל מכניס את הבלוגר לאחת ממספר קהילות, כשישנן גם 'קהילות' אחרות, בדמות של בלוגי נושא: קבוצת 'העונג' מכילה אוסף בלוגים בתחום המוסיקה, פוליטינט מרכז כתיבה בנושאי פוליטיקה, וקבוצת ישראלוונטי מנסה לאגד כתיבה של בלוגרים שאינם מאוגדים בפלטפורמה מסוימת.

שרון גפן טוענת (גפן, 2007) כי הבלוגרים העצמאיים בישראל עומדים בהגדרת קהילה מקוונת. הם אתרים הנגישים באמצעות דפדפן ולא דורשים תוכנה נוספת, הם מגדירים את קשריהם באמצעות בלוגרולים, והקשרים החברתיים זמינים לכל באמצעות מנגנונים כמו Technorati; הבלוגים בישראל, בין אם עצמאיים או תלויים בפלטפורמה, הם קהילה לכל דבר.

מרגע שבלוגר פותח את הבלוג שלו, הוא יכול להשתמש בלא מעט כלים על מנת להפיץ את הבלוג, ובדרך כלל ישתמש בהם באם הוא רוצה לצבור פופולריות. בלוגים בפלטפורמות יופיעו בעמוד הראשי של אותה פלטפורמה תחת "עודכנו לאחרונה" וכך ימשכו קוראים נוספים הכותבים בדרך כלל באותה פלטפורמה. כמו כן, ישנם לא מעט אתרים המרכזים תוכן מבלוגים ומנהלים רשימות מומלצים. באמצעות טכנולוגית RSS יכולים האתרים לדעת מתי עודכנו בלוגים לאחרונה ולהפנות אליהם את הקוראים יחד עם תקציר של התוכן באותו בלוג.

כמו כן, בלוגרים נותנים אחד לשני הפניות בבלוג שלהם על מנת לעודד קוראים ברשימת "קריאה מומלצת" הנקראת "Blogroll" (בלוגרול) וכן בקישורים בתוך הבלוג לפוסטים רלוונטיים אצל בלוגרים אחרים.

בלוגרים שזוכים לקוראים רבים וכן למספר רב של הפניות נקראים בדרך כלל "אלפא-בלוגרים" או A-List Bloggers; בישראל יש מספר מצומצם ולא מוגדר של אלפא-בלוגרים אשר מתאפיינים לא רק ביכולות כתיבה בשפה גבוה ומקצועית, אלא גם במספר קוראים גבוה מאוד (נכון לתחילת 2007 מדובר על כ-1,000 קוראים ליום לכל אלפא-בלוגר).

לפי מחקר שנערך על ידי חנן כהן קהילת קוראי הבלוגים גדולה בערך פי שתיים וחצי מקהילת הכותבים. מדובר על מספר הקוראים של הבלוגים המופיעים בוובסטר, שהוגדר כמרכז הבלוגים המעניינים, כשכהן טוען כי בחירת האתרים נעשית בצורה מסוימת: "אני בוחר אתרים שבהם יש השקעת מחשבה בכתיבה, לא רק 'מה קורה בחיים שלי' אלא הסתכלות רחבה על העולם. בתחומים שונים כמו טכנולוגיה, אמנות מוזיקה או קולנוע, כל דבר שיכול לתרום לקורא. אני לא משלב באינדקס בלוגים מסחריים, ומתייחס רק לכתיבה עצמאית אמיתית, כלומר, כתיבה ללא עורך וכזו שאינה מונעת מאינטרסים זרים או מכל אינטרס שאינו אישי של הכותב" (…) (מאז עריכת המחקר על ידי כהן וובסטר נסגר ופינה מקום למספר מתחרים בשוק)