0.
הפוסט הזה התחיל כמשהו הרבה יותר אישי; הוא נכתב לפני כמה שבועות וישב שם בטיוטא, מחכה לתזמון מתישהוא במאי 2008, אחרי שהכעס והאכזבה ישקעו. עכשיו, ובמיוחד לקראת ההרצאה שאעביר מחרתיים בבר-אילן, הוא הופך להיות רלוונטי מתמיד. אני מבקש מראש, אם תגיבו בפוסט הזה, אנא אל תתייחסו אליי אישית אלא לתופעה; אני מודיע שאני (בניגוד לבדרך כלל) לא אהסס למחוק תגובות, במיוחד כדי להמחיש את התופעה. אנא, שקלו מילים.
1.
אני ניצב בפני שתי שאלות קשות; שאף תשובה ואף מעשה או מחדל לא יניבו את התוצאה הנכונה. שתי שאלות שהתשובה להן חייבת להיות זהה. הן קשורות להיות האינטרנט מבוססת בעיקרה במרחב הפרטי אבל קשורות גם ליחסים בינאישיים, שבסך הכל האינטרנט "הזו" באה לרגלץ. השאלה האמיתית שעולה כאן היא האם להשתמש בזכות חוקית שלי כדי לשפר את מצבי תוך שאני גורם נזק לאחרים כאשר ברור שהפעולה שהאחרים אינה גורמת לי נזק כספי, אלא רק מועקה נפשית. השאלה האמיתית, אבל, כמו שהתברר לי, היא מדוע באינטרנט זה שונה מהחיים האמיתיים?
2.
הבעיה הראשונה פשוטה יחסית. זכויות הקניין הרוחני שלי הופרו; בנקודת זמן מסוימת נלקחו תמונות שצילמתי ושחררתי תחת רשיון קריאטיב קומונס ופורסמו בעמוד של אחר. אם היתה זו הפרה רגילה, של אדם זר לחלוטין, של אדם שאין לי יריבות איתו, הייתי ישר מגיב בקלות – או שהייתי מתעלם או שהייתי שולח לו מייל שאומר לו "חבר, אולי תוודא שאתה משחרר את התמונות תחת הרשיון הזה?". הפעם מדובר במקרה אחר, אותן תמונות הן של מישהי שיצאה איתי תקופה מסוימת, והמפרסם הוא ככל הנראה מעריץ שלה או חבר. אותו חבר לקח מעמוד הפליקר שלי תמונות, הפר את זכויות היוצרים שלי והרים אלבום עבורה באינטרנט : מבלי לשאול אותי, מבלי לתת קרדיט, אני נפגעתי פעמיים. לא רק שהוא ככל הנראה זכה בבחורה, הוא גם זכה בקניין הרוחני. כלומר, ההתקטננות שלי על הזכויות שמגיעות לי, שהופרו במקרה הזה, היא התקטננות על נושא אחר לגמרי. אני יכול לתבוע אותו, אני יכול לקחת את הכסף המלוכלך ולקבל אותו ככופר על זה שאני הפסדתי. האפשרות האחרת, להתעלם, כבר לא קיימת מרגע שכתבתי את הפוסט הזה.
3.
הבעיה השניה היא טרול בבלוג הזה. כבר זמן לא מועט שיש בבלוג טרול שכל מלאכתו היא להציק, לעורר דיון לא פורה ולהכפיש אותי אישית. אני מנסה להתעלם, לא עונה לתגובותיו ולא רוצה להתייחס אליו. אני לא מוחק את ההודעות למרות שזכותי לעשות כן, ואני מסרב להתכתב איתו. תנאי השימוש בבלוג נותנים לי את הזכות למחוק בכל מקרה כל תגובה. הם גם נותנים לי את הזכות לחייב את אותו טרול לשלם על כל תגובה אם הוא רוצה להגיב עוד פעם; מצד שני, ולמרות שהבלוג הוא הטריטוריה האישית שלי, קשה לי להביא עצמי למצב בו אני גורם לטרול נזק וסבל. כלומר, הוא מסכן דיו שכל תענוגותיו בחיים הן להגיב כאן ולנסות להכפיש אותי, האם את זה ראוי שנקח לו?
4.
הבעיה היא שמרגע שהעלתי את הנושאים למח שלי, מרגע שהתחלתי לחשוב עליהם, אני לא יכול להפסיק. אני יודע שמותר לי לעשות מה שאני רוצה בקניין שלי. אני יודע שמותר לי לגרום להם להפסיק עם הפגיעות האלו; אבל אני חושש שאם זה יקרה אני בעצם הפסדתי מראש. בעצם, אני כבר הפסדתי. עכשיו נותר גם להם להפסיד; האם אני כזה?
5.
גוגל עוברת תהליך דומה בימים אלו, והיא לא מרגישה כל כך רע עם עצמה. במהלך זריז מצאה כי יש לה מתחרים, שירות בשם PayPerPost שמציע תשלום לבלוגרים כנגד כתיבת פוסטים ממומנים. בלוגרים רבים נרשמו לשירות וככל הנראה הפחיתו את הכנסתה של גוגל משירות הAdWords והAdSense הרווחיים עד מאוד. עם או בלי קשר להפחתת ההכנסות גוגל החליטה להקטין את הPageRank של אותם אתרים, לכאורה עקב 'מכירת לינקים אסורה' : כלומר גוגל טוענת שהתשלום לבלוגרים הוא לא בדיוק עבור הפוסט, אלא עבור הקישור שניתן מאותו פוסט שמכיל דפים דינאמיים, טקסטים מתעדכנים ועוד, כך שבפועל הדירוג של אתרים כאלו עולה. (ועל צביעותה של גוגל ניתן לקרוא כאן)
6.
| בעצם, עיקר הטענה שלי היא שאין כאן סכסוך משפטי, אלא יש כפיות טובה מצד אלו שמבקשים מגוגל אובייקטיביות, כאשר ברור שמדובר בחסד של מנוע החיפוש. לגוגל יש את מלוא הזכות לקבוע בעצמה את מנגון הPageRank. אותו מנגנון לא נועד לשקף אובייקטיביות כלשהיא ולא נועד לקבוע עמדה ממשית אלא לשקף אך ורק את רצונה של גוגל לקדם עמוד מסוים בתוצאות החיפוש שלה. מבחינה משפטית כשם שהאלגוריתם הינו קניינה הבלעדי של גוגל כך גם השימוש בו ושינויו. כלומר, לא ניתן לכפות על גוגל לשנות את האלגוריתם שלה ולאפשר ל'מתחרים' בשוק החיפוש להנות מאותה תוצאה שגוגל נהנת (ויש המבקרים וטוענים שלPayPerPost באמת לא היתה השפעה כאן). גוגל אינה אלא חברה פרטית, מטרתה ברורה לכולנו. |
מנכ"ל גוגל ישראל, מר מאיר ברנד נאם בכנס של הליגה נגד השמצה והבהיר כי גוגל אינה אלא שיקוף של המציאות האובייקטיבית בשטח, וכל התאמה שנעשית בתוצאות חיפוש מגיעה אך ורק כדי לאזן את התכנים. |
7.
בדיוק כמו שאני קובע את מדיניות השיח בבלוג שלי, על ידי עשיה או אי עשיה כאשר ישנם תכנים שגורמים לי להרגיש שלא בנח, כך גם לגוגל יש את הזכות לעשות זאת. גוגל לא צריכה לאנדקס את כל המידע ברשת וגוגל אינה צריכה לשקף את המציאות בצורה אובייקטיבית. לגוגל יש חובה אחת – כספם של בעלי המניות.
8.
מצד שני, גוגל הינה מונופול בתחום מנועי החיפוש; האתר זוכה לחשיפה מרשימה ומריץ יותר חיפושים מכל מנוע חיפוש אחר. בתור ספק שירות חיפוש מונופוליסטי יש להסתכל עליו בעין שונה מאשר כל אתר אינטרנט פרטי. כאשר גוגל מהווה, עבור רוב הציבור לפחות, את השער לאינטרנט והדרך היחידה למצוא חומרים יש להכפיף אותו לכללים מתחום המשפט הציבורי.
9.
מאמר מסקרן של ג'ניפר צ'אנדלר דן בזכות להגיע אל קהל (SSRN – עשוי לדרוש הרשמה, קובץ PDF). המאמר סוקר בצורה ארוכה וממצה את ההלכות בכל הקשור לזכות להתבטא במרחב וירטואלי, אך הוא אינו מצליח (או אפילו לא מנסה) לענות על הטענה כי לגוגל, כחברה עצמאית, יש את הזכות לקבוע את המדיניות. אולם, צ'אנדלר מזכירה מקרה שסותר את טענתה: כאשר גוגל נדרשה, בעת בקשה לצו מניעה זמני, לחדול מלהפלות אתר מסוים בתוצאות החיפוש לאחר שזה מכר לינקים ממונים, בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה זמני (יותר מאוחר התביעה נמחקה); (Search King v. Google). בין היתר אחת מטענות בית המשפט היתה כי לגוגל ישנה זכות ביטוי המוגנת על ידי החוקה לקבוע את האלגוריתמים שלה לבד. בין היתר, בית המשפט התייחס (אך לא פסק סופית כיוון שמדובר בבקשה לצו מניעה זמני) לכך שלגוגל אין כל מחויבות כלפי Search King וכן קבע כי הנזק שיגרם לה אינו בהכרח קשור לפעולותיה של גוגל.
Image CC-BY-NC Chris.Thomson
10.
אחת הבעיות עם האינטרנט, כפי שאסביר ביום שלישי, היא שבפועל אין מרחב ציבורי; רשויות השלטון לא מקצות לציבור מרחב לנהל בו את השיח במקום בו הן יכולות להכתיב את הכללים. זו אחת הבעיות הגדולות ברשת הפרועה: אין מקום שהוא שלך כמו שאין מקום שהוא לא שלך נוצרים יצרי-כלאיים קטנים כאלו שאינם מסוגלים באמת להיות שטחים פרטיים או ציבוריים.
11.
אם נחזור לסעיף 0', אז אני רק רוצה להודיע שכל תגובה שלא תמצא חן בעיני בפוסט הזה תטיל מחויבות לתשלום של 5 ש"ח על המגיב. אם אתם לא רוצים להכנס להסכם הזה, פשוט אל תגיבו. אגב, אותה מדיניות בדיוק לגבי טראקבקים.. האם בקשה כזו היא בקשה לגיטימית? על זה אני מוכן לדבר…
ברשותך, או שלא ברשותך, אני הולכת להתעלם לחלוטין מגוגל בעניין הזה, ולדבר, כהרגלי, על עצמי ועל בני אדם באינטרנט. כי הדילמות האישיות שאתה מעלה כאן הן כל כך בסיסיות בקיומנו המקוון שאנחנו כבר כמעט לא חושבים עליהן.
הבעיה, ואולי הגדולה של האינטרנט הארור הזה, היא שהכל כל כך קל. יותר מדי קל אפילו. ראינו – לקחנו. קראנו – הגבנו. המרחק הזה מהאנשים, שמייצרת עבורנו אותה תקשורת-מתווכת-מחשב, גורם לנו לפעמים לשכוח את אותם אנשים שבצד השני. וכהרגלנו, אנחנו במרכז רוב הזמן. הם סתם פיקסלים. זה קר להפליא.
מצד שני, המדיום הזה הופך את אותם אנשים בדיוק לנגישים עבורנו בצורה שלפעמים ממש מפחידה אותי. ולא משנה אם זה הטרול הקבוע שלך, סלבריטי מזוייף, או סתם אנשים שהכרנו ברשת.
הנה, במקום שני סנט שלי, קבל עכשיו 5 שקלים
קח 5 ש"ח, יש תעריפי חבר?
ולשאלתך אני אענה בשאלה: אתה מוכן להפיץ את האלגוריתם שלך? משהו בסגנון מכונת מצבים המכסה את כל המקרים של פוסט שלא מוצא חן בעיניך.
לדעתי, אתה יכול לגבות כסף עבור כל הטוקבקים רק אם תדאג לתהליך של שקיפות ותחשוף את הקריטריונים, הסיבה אגב היא טובתך, המצב הנוכחי הוא שזה כמו מכרז, אם טוקבקיסט עובר סף מסויים שלא מוצא חן בעיניך אזי היה יכול כבר גם להשמיץ אותך באותו המחיר (בדיוק כמו הבידינג בגוגל), אם אתה לא חושף את האלגוריתם אזי יש לו אינטרס תמיד להשמיץ אותך כדי לגרום לך נזק תמורת הנזק שאתה גורם לו. איך גלשתי לתורת המשחקים?
רונה,
כן. אני מוכן להפיץ את האלגוריתם שלי: תגובות שלא מדברות על האישיות שלי, התנהגות שלי או משמיצות אותי וקוראות לי בכינויי גנאי. [כמובן מבלי לשים לב לדינים]
אני לא חושב שהמשמיץ הרלוונטי אולם יהיה זה שיהיה שחקן רציונאלי, אחרת הוא לא היה ממשיך לחזור לכאן ולהטריל.
1. את הפרנויה שלי לגבי העובדה שגוגל היא כלי בידי חברה להשיא רווחים, ותו לא. ושאינטרנט שנשלט על ידי מבנה תאגידי הוא סכנה לזכויות אדם רשמתי רק כשהתחלתי לחשוב על בלוג: http://effifuks.blogli.co.il/archives/71
2. לגבי העובדה שאין לך מקום פרטי ברשת האינטרנט, אתה כמעט צודק. מה הוא הבלוג הזה? הדבר היחידי שהוא בבעלותך. לא?
אפי,
אני כבר לא בטוח שהבלוג הוא "מקום פרטי" שלי. נכון, אני האדם היחיד (למעט רשויות החוק ועוד חבר שיש לו את הססמא למקרה שאמות) שיכול לסגור אותו. אבל ככה? לא נראה לי שהוא פרטי. אני לא יכול להיות וודאי ב100% שאם אני אסנן למישהו טוקבק כאן אני לא אחטוף תביעה על עוולה חוקתית של מניעת חופש ביטוי או שאני אבצע "מניעת גישה לעסק" לבלוג של מישהו.
אל תשכח שבמקרה של גוגל זה רק יותר קיצוני, אבל זה אותו סימפטום של הבעיה.
[ושש תגובות בלי לדון לרצות למחוק אף אחת מהן]
ככה אני אוהב אותך ג'וני. תקיף, אמיץ ולא שם *** על כולם.
מצו"ב פרטי כרטיס האשראי שלי.
טוב, זה סתם קל מדי. כל עוד האלגוריתם היה ערטליאי, זו היתה שאלה הרבה יותר מעניינת ואפילו היתה ריזיקה מסויימת בלהגיב. באסה.
אבל לפחות יצא לשרון פה סלוגן נהדר: "אנחנו לא רק פיקסלים… אנחנו גם בני אדם!" מעולה! נפלא, שבא לבכות!
טוב, אני רואה שבכ"ז צללתם לתוך העניין: ואני לתומי חשבתי שסתם מדובר על הזכות לפרטיות מול הזכות להשמיץ. אז הנה ההבדלים בינך לבין גוגל:
1. אתה לא משיא רווחים באופן ישיר מהבלוג הזה, גוגל כן (זאת אומרת, לא מהבלוג הזה, אלא ממנוע החיפוש).
2. הדירוג בגוגל הוא בחינם ועל כן היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה עם האלגוריתם שלה, כולל לא לחשוף אותו, לשנות אותו מעת לעת וכו', אם היתה גובה עליו כסף היא היתה מחוייבת להבהיר את השירות. השירות שאתה נותן באתר זה הוא נכון לעכשיו בחינם אבל אם יהיו לך לקוחות שישלמו תמורת הזכות להשמיץ אותך לא ממש תוכל להגביל אותם אח"כ.
3. לדעתי, המחוייבות של גוגל היא כלפי הלקוחות שלה (גם אם הם לא משלמים לה) והם הגולשים, לא האתרים, ולכן היא יכולה להחליט לא להעביר תנועה לאתרים מסויימים כל עוד היא לא פוגעת בציבור הגולשים, היא גם יכולה לטעון שהדירוג שלה הוא נכון כלפי הגולשים וזה אמנם היה הטיעון שלה – קישורים לדפים דינמיים וכו'. אתה אמנם טוען שאתה קונס, אך בפועל מספק למעשה שטח תגובה בבלוג שלך תמורת תשלום, כולמר, אתה לא חוסם. לכן אתה לא מפריע ולא גורם נזק לאיש.
4. גוגל יכולה להחליט להפיל עסקים ואולי לגרום לזה לקרות איכשהו, אתה עוד לא ממש שם, אבל היי, מי יודע?
5. אתה לא חברת ענק שיכולה לזכור סוללת עורכי דין אבל איכשהו נראה לי שאם יקרה לך משהו תקום לך סוללת עורכי דין.
בקיצור, איכשהו על פי כל אלה הטלתי מטבע ויצא שמותר לך לגבות כסף. עזוב אותך מטיעונים, לך על המזל.
ראשית כמבקר מזדמן צר לי לשמוע כי גם במקום היפה הזה ישנם טרולים, עצוב שזה המצב אם כי תמיד הנחת עבודה לגבי מניעיהם (קנאה וכו') יכולים להרגיע את הנפש הדואבת.
ברשותך אתיחס לנושא שעלה אולי קצת בעקיפין, גניבת הזכויות. למרות ההרצאות החשובות שלך בנושא המנסות להעלות למודעות זכויות יסוד בסיסיות, ישנה גישה (ששרון מתיחסת אליה כמובן בצורה שלילית, ובצדק) שהפכה לנורמה של התיחסות לקנין המגיע לנט כהפקר.
אני תוהה האם אין בתפיסה המוטעת הרווחת הנ"ל להפוך פרסום תמונה בנט הארור (כלשונה) להשארת חפץ ברחוב. דיי ברור כי השארת חפץ ברחוב בצורה שמשדרת כי אין לנו בו חפץ, מאפשרת לעוברים והחרשים עם החצקונים להעבירם לרשותם דה פקטו. האם אין בפרסום תמונה במצב הזכויות הנוכחי ברשת משום הפקרתה?
רונה,
הבעיה היא שאת סותרת את עצמך. אם האלגוריתם הוא קניין של גוגל, אז אין שום זכות להתערב בו, אפילו אם הוא יכול להפיל אתרים אחרים בתוצאה, לא?
זה בדיוק מה שאמרתי. איפה הסתירה?
כאן.
אם המחויבות שלה היא לגולשים, היא צריכה להביא להם את האינטרנט כמו שהיא; כלומר, גם יש אתר שהוא פופולארי, גם אם הוא מוטה בגלל כסף, הוא עדיין צריך להשיג את אותו הייצוג, לא?
אני לא זוכרת שגוגל התחייבה כלפי הלקוחות שהמוצר שלה ישקף את האינטרנט. אגב, הדרך היחידה שאני רואה לשקף את האינטרנט כפי שהוא היא שדפי התוצאה ישתנו כל הזמן באופן רנדומי – מה שמעלה אגב את זמן החישוב בגלל שהוא מוריד את ה-caching, שני אלה כבר פוגעים בחווית המשתמש. באותו אופן גוגל לא תוכל לתעדף דפים קבועים על גבי דפים שאינם זמניים, או להעדיף אתרים ללא פופ-אפים וכך בעצם להכריח אתרים לתת לגולש (הלקוח של גוגל) מוצר איכותי. גם הדירוג על פי סבירות מילות החיפוש שלי חייב להעלם כדי לשקף תמונה מלאה של האינטרנט. למעשה זה מוציא את כל העוקץ מהמוצר שלהם ויפגע במשתמש. המשתמש אגב, הוא לא לקוח משלם ולכן אין לו קניין על השירות שהוא מקבל, ולפי תרחיש האימים שיצרתי פה, טוב שכך! אגב, איך אני נהייתי זו שמצדדת בגוגל? מה לי ולשחק את הדביל'ז אדבוקט? אוף!
אם את לא חושבת כך, תחזרי לצפות בוידיאו במסגרת.
תהפריד בין שיקוף המציאות ושיקוף האינטרנט.
מרגע שהחיפוש הוא בהתאם (כאמור בסרטון) למילות החיפוש, לקשר ביניהן ולקרבה שלהן, אתה כבר מקבל שברים של המציאות (באנגלית זה נשמע יותר טוב). בשיקוף האינטרנט, מספר הדפים שיימצאו בחיפוש הוא כמספר הדפים ברשת וכולם דורגו, ללא ניתוח רלוונטיות. בקיצור, בוא נפסיק להתבחבש, אני כותבת לך משהו שעושה את זה תוך שבוע אם אתה אומר לי שיש למוצר כזה ביקוש, אנחנו משיקים אותו, עושים מיליארדים ולא מבינים איך אף אחד לא עשה את זה לפנינו.
יאללה, מה אתה אומר?
יכול להיות שזה יעניין אותך http://scalzi.com/whatever/?page_id=84
רונה,
האינטרנט היא חלק מהמציאות; היא משקפת אותה בשיח, ברצונות ובחרדות של אנשים.
אני אומר שאם תוכלי לתת חיפוש שנותן תוצאות יותר רלוונטיות מגוגל, ככל הנראה את בדרך למיליארדים.
ג',
תודה.
לחטוף תביעה על פגיעה בחופש הביטוי של מגיב בבלוג שלך שמכיל כללים שמסדירים בידיוק את הנושא הזה? עכשיו אתה סתם קפריזי….אולי יותר מזה.
תגובה לקטע
======
האם עצם העובדה שאני מגיב כרגע, קובעת כי "חתמתי" על ה"חוזה" המופיע בכתב אדום בסעיף 11? האם בית משפט יאכוף הסכם שמעין זה?
סוגיה מעניינת.
אפי,
שים לב לתביעה שהוגשה נגד ynet על צנזור טוקבקים למרות שלynet יש כללי שימוש נאותים שמסבירים את אותה סוגיה גם כן. [התביעה נדחתה יותר מאוחר כיוון שבעל הדין לא היה נכון, משום מה התובע לא המשיך בתביעה נגד בעל הדין הנכון].
אסף,
חזרה על השאלה בסעיף 11 היא בדיוק לא מה שביקשתי. ביקשתי תשובות.
השיח בנושא הזכיר לי את זעקת האמנים נגד גלגל"צ. אמנים טובים ורבים שטענו בתכיפות כי הפלייליסט בלגל"צ פוגע בהם. ואכן המצב בארץ הוא שרבים מהתושבים (ואולי אף מרביתם) נחשפים למוזיקה מרדיו בכלל וגלג"צ בפרט ואם אתה לא שם מאוד קשה לך להיות קיים. למרות זאת גלגל"צ אינה מחוייבת (לא לציבור המאזינים ולא לאמנים השונים) בטעם מוזיקלי, אני אפילו לא בטוח שהיא מחוייבת למסור דיווחי תנועה. אולי זה לא צודק, לא מוסרי ולא נחמד אך לגלגל"צ הזכות המלאה לא להשמיע אמנים ואף להחרים חלק מהם (כדוגמת היהודים). עד שלא יהיו חוקים אשר יחולו על כל גוף שהו המספק שירותים לאחוז מסוים (גדול) מהציבור (עד כה לא חשבתי על זה, אבל אולי יש כאלה?) גלג"צ זכאים (וזה יהיה לגיטימי מצידם) לעשות ככל העולה על רוחם, כמו גוגל וכמותך. לדעתי.
נו יהונתן, מה עלה בגורל אותה התביעה?
אה, לא ראיתי שרשמת. היא נמחקה "על הנייר" בכלל הטענה שאמרת. אבל בפועל, ברור לך שהוא לא היה מצליח לעשות שום דבר. בינינו, אתה סתם מתרפק על התביעה הזו.
אפי,
אני מניח שאותה תביעה היתה נמחקת בהסכמה בפשרה תוך התחייבות של ynet לא לצנזר יותר תגובות שלו כדי למנוע מבוכה. אני חושב שיש מקום לתביעה לפי חוק החוזים האחידים במקרה כזה בטענה לקיפוח, אני לא בטוח שהמקרה של אותו עו"ד היה המקרה הנכון.
ניר,
ברור לי שהם זכאים; השאלה היא למה אף אחד לא עושה משהו בנידון? כאילו, בעוד שמנסים להטיל הגבלות אינסופיות על האינטרנט ומנסים לחוקק חוקי צנזורה וחוקי האזנה, אף אחד לא חשב לעצור לרגע ולהגיד – יש כאן בעיה שייחודית למרחב האינטרנטי, אולי נתחיל בלטפל בה?
אחת מהבעיות בכל הדיון הזה, הוא ההנחה שישנם מעשים שהם מוסריים מול מעשים לא מוסריים. אני, מצידי, תמיד מסתכל על מוסריות כניצבת על פס שבצידו האחד, גוגל מנצלת את כוח המחשוב האדיר שלה לגרום נזק בילתי הפיך לבלוגים שעושים שימוש בpayperpost (נניח bruteforce לסיסמת האדמין) ובצד השני גוגל שמייצרת את האלגוריתם הטוב ביותר לאיתור אתרים, ומקווה לטוב (אם ניקח את המקרה של גוגל, אבל ההערה הזו רלוונטית לכל שאר החלקים שסיפרת עליהם).
אני לא חושב שאדם חייב לעשות תמיד את המעשה הכי מוסרי, לאור ערך כלשהו (חופש הביטוי, למשל, במקרה של הטרול). גם בגלל שלרוב עקרונות הם עיוורים לנסיבות, ולא פחות מזה, בגלל שאף אחד לא לשמור על האינטרס שלך כמוך.
בהחלט חשוב לשמור את עצמך בצד הנכון של הסקאלה, כדי שתוכל להסתכל על עצמך במראה. אבל עצם העובדה שאתה, ולהבדיל גוגל, לא בוחרים את הדרך הטובה ביותר, אלא רק דרך נכונה מספיק, לא הופכת אף אחד מכם לנבל.
השאלה היא האם הבעיה בכלל דורשת טיפול, ואילו דרכים יש לטפל בו. אם אני מבין נכון כוונתך היא להגביל באופן מסויים את פעולתו של מונופול, גם אם הוא אינו עסקי ולאו דווקא כלכלי. רוב גדול מאזינים לגלג"צ והם מונופול בתחום? החוק יקבע מה עליהם לשדר ומה לא. רוב גדול משתמשים במנוע החיפוש גוגל והוא מונופול? החוק יקבע כייצד הוא יפעל. פייסבוק הוא מונופול מבין הרשתות החברתיות? החוק יקבע אלו אפליקציות מיותרות ואילו מתנות טיפשיות יחולקו לאילו משתמשים משועממים. וכן הלאה וכן הלאה.
אני קורא אצלך מספר חודשים ועד כמה שזכור לי אתה מאמין גדול בכוחות השוק ותומך נלהב בהתערבות מינימלית ככל האפשר ע"י החוק \ ממשל. האם אתה טוען שבמקרים של מונופול על שירות מסויים (גם אם אינו רווחי) יש צורך בהתערבות חקיקקית?
גוגל הוא כלי לאיתור מידע. העניין עם האתרים שמכרו קישורים וקיבלו על כך מכה הוא לגיטימי לחלוטין לדעתי. הם כבר מזמן אומרים דבר מאוד פשוט, הם קיימים לשם איתור מידע, אתה לא חייב להתאים את האתר שלך כדי שהם יוכלו לפענח אותו, אבל אם אתה רוצה שהם יפענחו אותו – תכתוב ותתנהג עפ"י קריטריונים שונים.
ניר,
א. אני לא "מהמאמינים הגדולים", אני אפילו בעד התערבות בחלק מהמקרים. אני מאמין שבמקרה כזה פיקוח על גוגל עשוי להיות בלתי נמנע כמו במקרה ש"דפי זהב" כשהיו מדריך הטלפון היחיד צריכים להיות מפוקחים על ידי מישהו כדי לוודא שהם לא מעלימים אנשים אחרים (לדוגמא עם דפוס למדריכים)
א"ז,
אני חושב שצריך להבדיל בין עיצוב לבין ברירת אד הומנים שגוגל עושים. אותה פעולה של הדחקת אתרים כיוון שהם מנסים בפועל להציג מתחרים של גוגל היא התנהגות פסולה בדיוק כמו שהיית מוריד ערים מסוימות מהמפה.
אני בעמדת מיעוט כנראה אבל אני חושבת שהעו"ד שתבע את ynet העלה נק' מעניינת. ynet יכולים אולי לחייב טוקבקיסטים לשפות אותם במקרה של דיבה, אם תביעה כזו תופנה אל ynet מצד אותו צד מושמץ, גם המשמיץ חשוף מצידו לתביעה כזו. אבל לא חייבים לצנזר את הדברים. אחרי הכל, במשפט דיבה כנ"לל אולי יכול היה להביא הוכחות לכך ש"צ'רלטון – גוף ששם לעצמו כמטרה לעשוק את צופי הספורט בישראל מכספם" וגם לזכות. אבל מעצם הצנזורה הציבור לא זוכה לשמוע את הדברים.
רונה,
יכול להיות שהיתה לו נקודה מ עניינת, אבל לא זכות תביעה: זו בערך הבעיה שלי איתו. אבל צריך להיות מצב בו אותו עו"ד יכול לתבוע כאשר 'סתם' מוחקים טוקבק. אני באמת חושב שאולי היה ראוי שימשיך בתביעה.
ניר, הטענות נגד גלגל"צ עולות, בין השאר, ביחס לעובדה שלא מדובר בגוף פרטי אלא ציבורי. זו תחנה שממומנת מכספי מדינה ולכן לא יכולה לעשות "ככל העולה על רוחה"
למה אין לו זכות תביעה אם יש לו הוכחות שהדברים שכתב, בוטים ככל שיהיו הם נכונים?
כי אין לו שום זכות לפרסם טוקבקים בynet. הזכות שלו כפופה לתקנון של ynet שאומר שהם יכולים לפסול מכל סיבה שהיא, אפילו אם הדברים הם אמת וכתובים בצורה יפה.
זאת אומרת שאתה כן מכפיף את הטוקבק לתקנון האתר. אתה מתחיל לבלבל אותי.
כן,
אני מכפיף את הטוקבק לתקנון, שאומר שלynet יש את הזכות למנוע מכל אחד לפרסם, מכל סיבה שהיא.
לי צלצל עניין הטראקבק כסוגייה מעניינת. האם יש לך הזכות להגביל אותי בקישור אליך?
אתה ודאי יכול למחוק מהאתר שלך את הקישור חזרה, אבל הלינק עצמו ודאי לא בתחום שיפוטך..לא? (ופתאום אני חושב על האפשרות לעשות google bomb לא כדי לקדם אתר – אלא כדי דווקא להוריד לו Pagerank ע"י הפצצה מאסיבית של קישורים מחוות לינקים..)
שי,
אתה רואה: אני טוען שאתה יכול לכתוב על הפוסט ולא לקשר, וככה למנוע טראקבק, לא?
שי, יאו, איזה וונדליסט אתה!
דרך אגב, העניין עם אלינה דיין ממש מרתיח, וזו ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה בעיתונות הכתובה. במקרה של אילנה דיין אם אכן התבטאה בחריפות נגד פרידמן, לא להציג את עמדתה במלואה, גורם לא רק לה נזק, אלא גם לזכות הציבור לדעת. נראה ש'ידיעות' שכחו שהם פועלים בשם הזכות הזו, ושזו לא חוכמה לנפנף בזכות הזו רק בעת שימוש בצילומי פפראצי.
רונה,
"העיתונות המודפסת".
גם באינטרנט זה כתוב.
לא, זה מוקלד. או סרוק. ונה נה בננה!