בחודשים האחרונים מתנהל קרב עיקש במערכת המשפט, שר המשפטים דניאל פרידמן מנסה לחולל רפורמות שישנו את מדינת ישראל וישפיעו על הדרך בה מתנהלים משפטים. מנגד, עומדים לא מעט בכירים לשעבר במערכת כמו אהרן ברק וטוענים כי ללא הסמכות של הרשות השופטת לפסול החלטות שלטוניות (לרבות חוקים) יעלמו זכויות האדם. דמיינו לכם, אבל, תרחיש פיקטיבי לחלוטין: הכנסת מעבירה ברוב דחוק של 34 חברי כנסת מול 25 חברי כנסת את חוק יסוד: ביקורת שיפוטית, אותו חוק קובע כי לבג"צ אין סמכות לפסול חוקים (בין אם על ידי מנגנון של השבת חוק או על ידי שלילת הביקורת) וכן כי אין לעתור לבג"צ על נושאים שהתקבלו תוך שיקולים תקציביים [לדוגמא בג"צ 366/03 עמותת מחוייבות נ' שר האוצר(בג"צ קיום בכבוד), בג"צ 8379/06 ווסר אדוארדו נ' שר הבטחון (מיגון שדרות), ועוד].
אחד העותרים הציבוריים, עמותה כלשהיא למדיניות פתוחה או משהו דומה, תחליט לעתור לבג"צ כנגד החוק (והנה לקחתי למספר מרצים למשפט חוקתי שאלה נהדרת למועד ב') ובג"צ יאלץ לדון בסוגיה האם הוא מוסמך לפסול את החוק שקובע שהוא לא מסוגל לפסול חוקים. מיטב שופטי בית המשפט העליון, בפורום של אחד-עשר שופטים, בדומה לבג"צ ההתנתקות, ישובו ויעמדו על הזכויות החוקתיות, לרבות זכות הגישה לערכאות, זכות הקניין וזכות הביטוי; אולם, לראשונה בחייהם הם יאלצו לעמוד בניגוד עניינים מוחלט.
בקצרה: חלק משופטי בג"צ יקבעו כי לבית המשפט ישנה סמכות טבועה, בדומה להחלטות בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, ועל כן החוק אינו יכול לשלול אותה כיוון שהחוק לא נתן אותה, לכן החוק אינו תקף ואין צורך למחקו מספר החוקים. קבוצה אחרת תטען כי לא זכותו של בג"צ נפגעה, אלא זכות הציבור ולכן עקב הפגיעה המאסיבית בזכויות לקניין וכבוד יבוטל החוק שכן הוא פוגע במידה שעולה על הנדרש בזכויות חוקתיות. קבוצה שלישית, שככל הנראה תורכב משופט מיעוט אחד, תמנע מהתערבות בחוק הכנסת ותטען כי כאשר יבוא עניין קונקרטי ולא רק סוגיה תיאורטית, אז בית המשפט יבחר להפעיל את סמכותו האגבית: בית המשפט אינו עוסק בסוגיות תיאורטיות גרידא
לא משנה מה תהיה החלטת בג"צ לאחר אותה עתירה, היא תפגע ביציבות המערכת השלטונית: היא תגרום לפוליטיזציה של בית המשפט ולהעדפה של המחוקק לפגוע בסמכויות בצורת מדרון חלקלק אט אט במקום במכה אחת, פגיעה שיכול שתתקבל בצורה יפה. מצד שני, מחוקק ששולל את סמכויות השיפוט מבית המשפט (וראוי לציין ששיפוט הוא לא רק שיפוט תיאורטי) יכול לשלול את זכות הבחירה מהרשות הבוחרת ואת זכות החקיקה מהכנסת.
הכנסת אינה הגוף שמעוניין לבלום את החלטות בג"צ. הכנסת היא גוף שלטוני שמקבל החלטות קונצנזואליות. הבעיה הינה הצעות החוק הממשלתיות שמקעקעות את סמכות הכנסת לדון בחוקים ומונעות דיון מקיף בועדות. דווקא הממשלה תהיה זו שתרוויח מהאיסור על התערבות; הכנסת לא תפסיד דבר, אלא להפך: המיעוט בכנסת יוכל להמשיך לפנות לבג"צ בכל עת שהממשלה מיישמת את עקרון עריצות הרוב.
תשכחו מהקרב בין דניאל פרידמן לדורית ביניש הקרב האמיתי הוא על הזכות שלכם לקבל משפט צדק; התערבות בתי המשפט בהחלטות שלטוניות היא זו שמאפשרת את החיים במדינה: מחוקק שיודע שאין ביקורת שיפוטית על חוקיו יגדיל את ההתערבות הממשלתית ויפקיע זכויות אדם; בית משפט שמפעיל את סמכותו במקרים קיצוניים בלבד בהם מופקעות זכויות האדם הבסיסיות מעמיד מראה מול המחוקק ומזהיר אותו פן יקבל חוקים בלתי סבירים. סמכות בית המשפט נועדה להרתיע את המחוקק, לא למנוע ממנו לעבוד. מחוקק שאינו ירא בג"צ לא יחוקק פשוט חוקים טובים.
(התחיל בתור טוקבק אצל האני זוביידה)
לקריאה נוספת:
אבן שהוא לא יכול להרים [1]
ארל מאוקספורד מתהפך בקברו
קצת על ביניש ופרידמן (והרבה על מערכת המשפט
ישנם שני צדדים למטבע. מה יקרה כאשר חלק מהאנשים יחשבו כי בית משפט מפעיל את סמכותו לא רק במקרים קיצוניים?
[חלק מהאנשים המיוצגים בכנסת וגורמים לה לחוקק חוקים].
כאשר בית המשפט יפעיל את סמכותו בצורה קיצונית? אני בספק אם אפשר להגן יותר מדי על זכויות אזרח
מהכרתך את בתי המשפט בישראל, האם מעולם לא התקבלו החלטות שנראו לך כפוגעות בזכויות האזרח? האם לעולם יפסוק בית המשפט כפי שאתה חושב שהוא אמור?
החלטה של בית המשפט לפגוע בזכויות אזרח או החלטה שלא לבטל חוק שפוגע בזכויות אזרח?
זו בדיוק השאלה – כשיש חוק שיכול להיות שפוגע בזכויות אזרח, מה תהיה ההחלטה הנכונה?
ברור שיש כאן מעגל. הרי במידה והכנסת מחוקקת חוק שבית המשפט אינו יכול לבטל חוקים. האם בית המשפט יכול לבטלו? כנראה שכן. אין מי שיבטל את פסיקתו אלא רק באמצעות מהפכה.
תגובה לקטע
======
יהונתן,
ניתוח מבריק. תודה רבה.
סוף סוף, אני מחכה שתכתוב על זה משהו כבר.
1. בייניש ניסחה משהו חמוד שהלך בערך ככה: מי שקורא על מלחמת בייניש-פרידמן בעיתונים עוד עלול לחשוב שמדובר בטלנובלה ולא במלחמה על זכויות האזרח במדינה.
2. מישהו זוכר בכלל איך התחילו ה"בעיות" עם הרשות השופטת? זה התחיל בכלל מדרעי! זו פשוט דוגמא נפלאה לאפקט הדומינו.
3. פרידמן מעביר ביקורת על הביקורת מצד הרשות השופטת שמסוקרת בעיתונים, שמסוקרת בעיתונים (לא, זו לא שגיאה, תקראו את המשפט הזה שוב).
4. בין השאר הוא טוען שלא ראוי ששופטים יתראיינו בכלל בכלי התקשורת בנושאים הקשורים לכנסת.
5. הממשלה תהתה בקול לפני כמה זמן מי מינה את בייניש להיות ראש הרשות השופטת. השופטים שאלו בתגובה, אם לא היא אז מי? פרידמן? הוא בממשלה, וזו תהיה פגיעה חמורה בעקרון הפרדת הרשויות! אני דווקא חושבת שאפשר לתת לפרידמן לנהל את הרשות שופטת, אם הוא יסכים להתפטר לצורך כך מהממשלה. אולי זה יפטור אותנו, סוף סוף, מלהיות חייבים להקשיב לו.
פשוט מאד.
מה שחסר כאן זאת חוקה.
יהונתן,
במנותק מהקשרו, חוק שמגביל את זכויותיו של בית המשפט אכן נשמע רע. אולם אם כן נביט על ההקשר נראה שבשנים האחרונות בית המשט העליון הגזים בשימוש בסמכויותיו עד שהגענו למצב בו לא עוברת החלטה ממשלתית בלי שמוגשת נגדה עתירה לבג"ץ. כאשר בית המשפט העליון חושב שהוא הסמכות הביצועית העליונה במדינה, ולא הממשלה, יש צורך לחוקק חוק שיסדיר את היחסים בין הרשויות. לדוגמא ראה את פס"ד הגדר (בית סוריק) בו לקח על עצמו בג"ץ להחליט היכן תמוקם גדר בטחונית שעליה החליטה הממשלה.
האלטרנטיבה השניה להגזמה של בג"ץ היתה שיקום ראש ממשלה ויודיע כי אינו מתכוון לקיים את פסק הדין של בג"ץ כי האחרון חרג מסמכויותיו. אפשרות זו תפגע בשלטון החוק הרבה יותר מההצעה של פרידמן. יש צורך "להרגיע" את בג"ץ.
אבל הם יכולים לדון בחוק לפני שהוא פורסם ברשומות, לא?
כלומר, הכנסת תשמור על הממשלה, בית המשפט ישמור על הכנסת, ומי ישמור על השופטים? לא ברור.
יהונתן,
1. אהבתי: "לראשונה בחייהם הם יאלצו לעמוד בניגוד עניינים מוחלט". אם את עצמך לא הצחקת, אז אותי כן :-) לעניין הזה, נראה לי שתאהב את הקטע / סיפור / מונולוג משפטי הזה.
2. חוק יסוד – כבוד האדם וחירותו עבר גם הוא עם מספר מאוד זעום של חברי כנסת שהיו נוכחים במליאה. זה יהיה קצת צבוע מצידנו לומר שזה בסדר כשמדובר בחוק יסוד ש"אנחנו אוהבים וחושבים שהוא מועיל", אבל כשמדובר בחוק יסוד ש"גורם לנו לצמרמורת לא נעימה בגב" אנחנו נאמר שזה מסוכן להעביר חוקים חשובים עם מספר נמוך של חברי כנסת. יש דרגות שונות של שחיתות, כמו שיש דרגות שונות של צביעות. שופטי בית-המשפט העליון מגדירים בכל פעם מחדש דרגה נוספת ומקורית של צביעות.
אז מי אמר שאין מקוריות בפסקי-דין והצהרות של בית-המשפט העליון?
דותן