תקציר לשרון ואחרים: הMPAA הפרה את זכויות היוצרים של מספר מתכנתים בעת שחרור חבילה לזיהוי פיראטיות לשימוש של אוניברסיטאות. האם בכך היא הודתה שזה בסדר להיות פיראט או שהיא פשוט חשפה את האינטרס האמיתי שלה, להגן על הקניין הרוחני שלה בלבד?

0.
אתר סלאשדוט, שמצטייר כמקור החדשות הרלוונטי ביותר לחנונים בעשור האחרון, מדווח (בצורה הרבה יותר טובה מהמקור המאוזכר) שהתאחדות הסרטים של ארצות הברית (MPAA) הפרה את זכויות היוצרים (ורשיון התוכנה) של מת'יו גארט (בין היתר). ההתאחדות הסירה את התוכנה המפרה משרתיה לאחר שגארט הודיע לספק האחסון של ההתאחדות כי אלו מאחסנים יצירות המפרות זכויות יוצרים.

1.
קונטקסט לרגע: לפני כשבועיים שחררה התאחדות הסרטים של ארצות הברית ערכה שניתן להריץ מכונן CD-ROM ללא כל התקנה. אותה ערכה מאפשרת למנהלי רשתות באוניברסיטה לבחון את תעבורת הרשת ולזהות האם תעבורת שיתוף קבצים מועברת. אותה ערכה מבוססת בין היתר על מערכת ההפעלה xubunutu ששוחררה תחת רשיון הGPL (רשיון קוד פתוח) וניתנת לשימוש כמעט בכל רשת ביתית ועסקית, אך בעלת חור אבטחה שמאפשר גישה מרחוק למערכת ומאפשרת צפיה בנתונים אלו באמצעות גוגל. רשיון הGPL, כזכור, מאפשר שימוש חופשי והפצה חופשית של התוכנה כל עוד משוחרר גם המקור שלה.

2.
התאחדות הסרטים בפועל הפרה רשיון שימוש בתוכנה, ולכן הסירה את אותה התוכנה. חשוב להבין שכשג'יימי ת'ומאס נתבעה על ידי תעשיית המוסיקה, היתה זו תביעה על הפרה של מספר שירים בודד בלבד. במקרה של הפצת xubuntu, מדובר בחבילה של מאות יצירות מוגנות, שיוצריהן הואילו בטובם לשחרר תחת רשיון GPL ולאפשר לציבור להנות מהן כל עוד אלו עומדים בקריטריונים ספציפיים. ההפרה של התאחדות הסרטים היתה יכולה לעלות להם במיליונים.

3.
אבל האם יש כאן מעבר לשגיאה משפטית מינורית? האם יש כאן הבנה כללית של הציבור שקוד פתוח הוא הבסיס להתפתחות הטכנולוגית יחד עם הבנה שכל פיתוח שעשוי לגרום נזק לציבור (ואולי תועלת לתאגידים הגדולים) לא יכול שיהיה מבוסס על הידע הציבורי כיוון שכל מערכת כזו לעולם לא תהיה בבעלות של מי שמעוניין להשתמש בה, והוא יהיה כפוף להגבלות אחרות?

4.
הקוד הפתוח הוא תנועה פוליטית יותר מכל. שימוש במערכות קוד פתוח, כמו שרתי לינוקס ומערכות וורדפרס אומר כי אתה מעוניין בשליטה מלאה במוצרים שלך; אתה מעוניין בחירות לשנות אותם ולהתאים אותם בדיוק כשם שאתה מעוניין בחירות לשייף את שולחן העבודה שלך ולחבר לו מטריה. אתה מעוניין במערכות שיעבדו "עבורך" ויהיו "בבעלותך" ככל שניתן במסגרת קניין רוחני.

5.
[והנה יהונתן חוזר לת'מה המיותרת של הבלוג הזה] האם יש הבדל בין המעשה של התאחדות הסרטים האמריקאית לבין לקיחת החוק לידיים של משטרת ישראל שנחשפה בשבוע שעבר? לא ממש. בשני המקרים, ומקרים דומים שמתרחשים כמעט מדי יום, המדינה עוברת על החוק כדי להגן עליו. זו התנהגות של מי שלא מעוניין בשלטון חוק, אלא מעוניין בשלטונו בלבד. התאחדות הסרטים מגנה על הקניין הרוחני של יוצרי הסרטים בלבד, לא על קניין רוחני : וכאן מתחילה (ומסתיימת) הבעיה.

6.
הבעיה לא תסתיים כאן. כדי לשנות את התפיסה מהראש דרושה רפורמה לא רק בקניין הרוחני, אלא גם בדיני ההגבלים העסקיים כך שתביעות נגד התאחדות הסרטים על התנהגות מונופוליסטית לא ידחו כמו שנדחו אתמול בטענות שונות. רק לשם הבנה, LimeWire היתה, לטענתה, מעוניינת לסנן את השירים המוגנים בזכויות יוצרים אולם התאחדות המוסיקה בארצות הברית לא היתה מעוניינת לספק לה את הHASH של אותם קבצים ולמנוע את השימוש בקבצים פיראטיים.

7.
אולי זה הכל?