| "אצלנו בקזבלנקה היו נותנים כבוד לבן-אדם, אפילו אם הוא לא בן אדם" (יהורם גאון, קזבלן)
במבצע חשאי ובלתי מוגדר, התגנבו חיילי צה"ל בלייוי רב צבאי וקבעו מזוזה באמצע שטח הקסבה בחברון. לא מדובר בפעולה גרועה מפעולות אחרות שביצע צה"ל לאחרונה כמו רציחתו ללא משפט של מג'אד חראזין, שהיה מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי או כל פעולה אחרת שצה"ל מבצע בשגרה מבלי להוועץ עם הגורמים שמוסמכים לקבל החלטות ובניגוד להחלטת בג"צ. |
לכל אורך הדרך מאז 1967 צה"ל שתק כשהמתנחלים עשו כרצונם בשטחים. המתנחלים שלטו בשפה ושינו את הדרך בה אנו תופשים את המאבק הלאומי. הם גייסו את הממלכתיות לטובתם ואת צה"ל עד שצה"ל עצמו הפך לגוף בעל אינטרסים כבדים שכמעט וביצע הפיכה צבאית. אבל הפיכה צבאית מבוצעת תמיד, כמו כל הפיכה אחרת, בשם השמירה על הדמוקרטיה ושלום האזרחים.
הפיכה צבאית, דה פקטו, מתקיימת במדינה בה הצבא הוא הריבון ולא האזרח. המשתמטים, לדוגמא, הפכו להיות הגיס החמישי החדש למרות שאלו כלל לא משתמטים מהצבא אלא משוחררים כחוק. חשוב להבין שמי ששוחרר על ידי צה"ל אינו משתמט אלא אינו כשיר לשירות, בעוד שמי ש"משתמט" הינו עריק ואמור למצוא עצמו בכלא צבאי.
לא בכדי אסרה מדינת ישראל על חיילי צה"ל להתאגד לועד עובדים; קחו את הדרישות הדרקוניות ביותר של עובדי חברת חשמל ותכפילו אותם פי מאה ותקבלו את דרישות חיילי צה"ל בדרגים הגבוהים. כיום, כשחיילי צה"ל אינם מאוגדים בועד, האינטרסים שלהם מחלחלים עמוק למדינה. מדינת ישראל הפכה למדינה מחרחרת מלחמה בכדי להגדיל את משכורות ותקציבי הבטחון ולשלם שכר שמן לעומדים בראשה. מדינה שיכלה להיות מדינה שוחרת שלום הפכה למדינה הצבאית ביותר בה הצנזורה, חינוך השכבות החלשות, צמצום פערים חברתיים ואפילו הרדיו הממלכתי ביותר מופעלים על ידי אינטרסים של הצבא.
הפיכה צבאית כבר התקיימה בפועל בישראל; אנו אדישים לכך שכשאנו רואים חייל ברחוב אנו לא מרגישים מאוימים, אנו אדישים לכך שקציני צבא עובדים למען הגדלת החיכוך בין מתנחלים לתושבים מוגנים באיזורים המצויים בתפיסה לוחמתית, אנו נכנעים לאמירה לפיה הצבא משולל איטרסים פוליטיים והוא דרג מקצועי למרות שכולנו יודעים שבצבא אין שום דבר מקצועי.
אם נחזור למזוזה, ניתן לראות עם מי ישבו חיילי צה"ל בחברון ושתפו עמם פעולה: "השלוחים בעיר, הרב הראשי של החטיבה הרב אליהו פרץ, ר' ברוך מרזל, בנצי וטרו, ר' שלום אלקובי ממנהלת מערת המכפלה, ר' אשי הורביץ מנהל האירועים בחברון"
לצבא תפקיד אחד ותפקיד אחד בלבד : לשמור על בטחון אזרחי המדינה מפני צבאות זרים וטרור ולהגן על גבולותיה. אין זה מתפקידו של הצבא לסור ולקבוע מזוזה בשטח כבוש ואין זה מתפקידו של הצבא להגן על עבריינים שמסתננים לשטח צבאי סגור ומנסים לקבוע עובדות בשטח.
צבא שעושה מעשים כאלו כבר ביצע הפיכה.
אם אני מתעלם מהפרובוקטיביות שבדבריך ומתייחס לרגע להגדרה המצוצמצת של תפיקדו (היחיד) של הצבא –
1. אני מניח שהדברים מופיעים במפורש בספר החוקים. האם ההגדרה שלך נלקחה משם?
2.לדעתי, בתוך גבולות המדינה מי שמטפר באירועי טרור זה המשטרה ולא הצבא.
3.מההגדרה הבסיסית ניתן לגזור אינסוף פעילויות משנה, והרלוונטיות שלהם היא כבר עניין של טעם.
4.איך תשפוט את נושא ההגנה על גבולות המדינה כאשר אלה עצמם אינם מוסכמים?
1. לצערנו חוק יסוד הצבא רק קובע שלישראל יש רק צבא אחד, הוא צה"ל, ושצבא זה נתון למרות הממשלה.
2. גם וגם; מניעת טרור היא עבודתו של שירות הבטחון ושל צה"ל.
3. לא. לחינוך ילדים בשכונות מצוקה אין כל רלוונטיות לבטחון המדינה (יש רלוונטיות, אבל חינוך ילדים לא חייב להיות מבוצע על ידי אנשים במדים).
4. יש גבולות מוסמכמים, הגבול הבינלאומי שמוגדר בחוק כגבול מדינת ישראל.
בניגוד למה שכתבת – ה"רצח" של חראזין, מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד, לא עומד בשום סתירה להוראת בג"צ. כך לפחות על פי הלינקים שנתת.
חזק ונכון כל כך!
צריך לומר בהזדמנות הזאת מילה טובה לבן כספית שכולם כל כך אוהבים להשמיץ – ככל שאני יודע וזוכר, הוא היה העיתונאי הראשון לתאר בשתי כתבות גדולות ועוקבות – פורסמו כמדומני בראש השנה ויום כיפור תשס"ב – את מיליון הקליעים של אוקטובר. אלה היו כתבות מטלטלות, והתחושה שלי מאז היא שהעיתונאים יודעים מה קורה, אבל איכשהו לא עושים עם זה את הרעש הנדרש.
אורן,
הוראת בג"צ היתה לבחון כל חיסול לגופו. האם חראזין הורשע בביצוע עבירה כלשהיא בישראל? האם הוא זכה למשפט הוגן? האם היתה לו זכות טיעון?
יכול להיות שלא קראתי את הפוסטים שלך הרבה זמן ולכן לא שמתי לב, אבל זה נשמע קודר מתמיד. תחושת אבדון, much?
הוא פשוט סירב להגיע למשפט ולטעון לחפותו, לא?
וברצינות, נראה לי שאתה מחליף בין הוראת בג"צ לנימוקי העותרים.
מתוך הלינק שהבאת: "יחד עם זאת, קבעו השופטים כי אזרחים הנוטלים חלק ישיר במעשי האיבה נגד ישראל ייחשבו כלוחמים בלתי חוקיים."
ככזה הוא לא צריך להיות מורשע בארץ וגם אין לו עומדת לו הזכות למשפט או לטיעון. אבל אני לא משפטן ואולי אני טועה. תקן אותי.
בג"צ קבע, בין היתר, כי יש לבחון כל מקרה לגופו. הוא סירב לטעון כי כל סיכול ממוקד (לקרוא: רצח) הוא בלתי חוקי, אך הוא לא הכשיר אותם.
בין היתר, "בניגוד להוראות בג"צ" אומר שלא נערך מאז פסק הדין שום מסמך ציבורי הקובע מדיניות חיסולים, לא נקבעה מערכת שתקבע מהו חיסול ראוי ומה אינו, צה"ל פשוט צפצף על ההחלטה (באותה צורה שהוא מתעלם מכל החלטה ריבונית כאן).
אבל בג"צ קרא לו לוחם (בלתי חוקי) ולכן הריגתו היא לא יותר רצח מהריגת חיילים בקרב שריון למשל. גם אין מסמך מסודר שקובע מתי מותר לירות על טנק אוייב בעיצומה של מלחמה. אתה גם יודע שמסמך כזה לא ייתכן בצורה מעשית שאינה חותמת גומי.
אתה יכול להחזיק בדעה המוסרית שאסור לנו להרוג מחבלים ללא משפט, אתה יכול גם להחזיק בדעה שאסור להרוג אף אחד גם אחרי משפט אבל אתה לא יכול לרתום את לשון החוק ואת בג"צ למשהו שהם מתחמקים ממנו במפורש. החיסול הזה עומד במבחן בג"צ, הוא פשוט לא עומד במבחן דעותיך הפוליטיות/מוסריות.
אני לא מסכים אתך לגבי הטיעון המוסרי (המובלע) ואני חושב שאתה מפרש באופן שגוי את פסיקת בג"צ.
ציטוטים מאותו בג"צ 769/02 הועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל :
כלומר, הם אזרחים מסוג מסוים, כפי שבית המשפט מסביר:
שים לב לדרישה : נוטל חלק ישיר במעשי האיבה; כלומר, מחזיק נשק ישירות (ולא מעורב בתכנון פיגועים) וכן הפגיעה בו מבוצעת בעת שהוא אוחז את הנשק:
אם כל זה לא מפסיק, אזי פרשנות בג"צ היא: "אכן, אזרח הנוטל נשק (בין בגלוי ובין בסתר) והוא בדרכו אל המקום בו ישתמש בו נגד הצבא, או שהוא במקום הירי עצמו, או שהוא בדרכו חזרה ממקום הירי, הוא אזרח הנוטל "חלק ישיר" במעשי האיבה"
ולבסוף, בג"צ עוד קובע כי:
מספיק או שאני פשוט אדביק את כל פסק הדין כאן?
לא צריך לצטט את כל פסק הדין, מספיק להתמקד בעיקר בדיוק כמו שעשית.
ובכן, תרשה לי לחזור ולצטט מהתגובה האחרונה שלך: "אכן, *אזרח הנוטל נשק (בין בגלוי ובין בסתר)* והוא בדרכו אל המקום בו ישתמש בו נגד הצבא [מתוך אותו בג"צ. א.צ.]"
ואכן, לגבי אותו אזרח-לוחם :"בתחנת הרדיו של של החמאס דיווחו כי המכונית היתה *מלאה בחומרי נפץ*" (מהדיווח על החיסול בYNET).
אה, סליחה, זה היה חומר נפץ לשימוש אזרחי: מחצבות, סלילת כבישים, חיסול שרידי הפתח…
ואני בכלל לא נכנס לפלפול על מעמדה של הרצועה כישות עויינת בה אין לנו שליטה ועל מעמדם של אירגוני המחבלים שם כצבא או מיליציה ולאו דווקא כלוחמים לא חוקיים.
איך עשית את הבולד?!
אורן,
שים לב למשפט האחרון: "אכן, מבין האמצעים הצבאיים, יש לבחור באותו אמצעי שפגיעתו בזכות האדם של הנפגע היא הפחותה. על כן, אם ניתן לעצור טרוריסט הנוטל חלק ישיר במעשי האיבה, לחקור אותו ולהעמידו לדין, יש לנקוט בצעדים אלה."
כלומר, אם ניתן ליישם אמצעי פוגעני פחות לזכותו של אדם לחיים יש לנקוט בו.
את הבולד עשיתי עם תגיות HTML
"הקו הירוק" איננו גבול בינלאומי ע"פ כל חוק. לא בגדה וברצועה. מצד שני ע"פ החוק רמה"ג כפופה לחוקי ישראל. אז איפה עובר הגבול?
לגבי הדיון כאן לעיל נראה לי מוזר מאד שטרוריסט יזכה להגנה (חוקתית) חזקה יותר מחייל סדיר. אם זה אכן כך, בעיני זאת ראיה לתלישות של החוק מהמציאות והוכחה שהחוק דורש שנוי.
כמאל חראזין הוצא להורג ללא משפט. באמת חבל מאוד. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
אדון קלינגר, תשמע משהו. האדון חראזין היה אחראי ישיר לרצח של כמה אנשים טובים במדינה הזו, כולל אחי. אין לי מושג איך הייתה מגיב אם במקום אחי זה היה, חלילה, אחיך שלך. בדבר אחד אני בטוח: לא הייתה מביא את בג"ץ כנימוק לאי-ביצוע הפעולה הזו.
בג"ץ אינו אמור לנהל את משרד הביטחון או את צה"ל. זו שטות גמורה. זה לא קורה בשום מדינה אחרת בעולם.
י,
הקו הירוק הוא לא גבול בינלאומי. הגבול הישראלי הוא היכן שישראל מתחה את קו הריבונות שלה, כלומר בכל מקום בו החוק הישראלי חל.
החוק הישראלי לא חל בשטחים (לעומת זאת ברמת הגולן ובירושלים כן).
עודד,
צר לי. אין לי שום זכות לדון אדם בצערו, אך אני מאמין שכל אדם, יהא זה רוצח, אנס או גנב, זכאי למשפט צדק בטרם יתלה, אחרת מדובר בנקמת דם ולא במשפט.
כאשר איש שמאל משתמש בהקשר לחיסולים במונחים כמו רצח או בכלל בטיעונים מוסריים, מייד סותם "הציבור הרחב" (90% מהאזרחים היהודים או משהו כזה) את אוזניו. זה נהיה דיבור למשוכנעים בלבד.
הכיוון הנכון לדעתי הוא פשוט להוכיח בנתונים מספריים:
עזבו מוסר, זה פשוט לא עובד.
איש צעיר אך חכם כקשיש שלצערי הפסיק לכתוב בגלל סיבות בריאותיות:
http://fietsen.wordpress.com/2006/07/05/78/
פוסט מעולה