ההחלטה בבג"צ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר שניתנה היום לא יכלה לבוא בזמן טוב יותר עת המאבק החוקתי על המאגר הביומטרי. בבסיס ההחלטה עומדת עמדת בית המשפט העליון כי למדינה אין יכולת להפריט את סמכותה להפעיל אלימות ועל כן ההסדר, הפוגע בכבוד האדם ובחירותו, אינו חוקתי. אולם הקריאה של הפנינים בכל הנוגע להפרטת בתי סהר עומדות ומחישות אחת אחת מדוע מאגר ביומטרי בישראל אכן עשוי להפסל על ידי בית המשפט העליון.
ראשית, כמות האזכורים של נושא האמנה החברתית, הן בהחלטתה של כב' הנשיאה דורית ביניש, השופטת עדנה ארבל, השופטת אילה פרוקצ'יה, השופטת אסתר חיות, השופטת מרים נאור והשופט אדמונד לוי מאפשרים להעלות שוב, בבית משפט ישראלי, את הטענה כי חוק שחורג מהאמנה החברתית עשוי להפסל על ידי בית המשפט (וראו גם אבנר פינצ'וק וניצן ליבוביץ', מדינת ישראל והחוק הביומטרי, או כח המרכז והפוסט דמוקרטיה, 2009). הטיעון כי ישנם הסדרים שמערערים את אמון הציבור במדינה, וכאשר הם מתקיימים יש לפסול אותם הוא טיעון שבג"צ אהב לקבל (וראו את חמשת פסקי הדין שפסלו חוקים עד כה, בג"צ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, בג"צ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון ואח', בג"צ 1030/99 חיים אורון נ' יו"ר הכנסת, בג"צ 6055/95שגיא צמח נ' שר הבטחון, בג"צ 1715/97 לשכת מנהלי השקעות נ' שר האוצר)
ביניש, בקריאתה את החקיקה, דורשת בפסק הדין כי כל פגיעה בזכות מוגנת תביא למימושו של אינטרס כלשהוא: "עקרון היסוד החוקתי העומד בבסיס תפיסתנו זו הוא כי במדינה דמוקרטית, המכבדת זכויות אדם, ההצדקה הבסיסית לשלילת חירותו האישית של הפרט נעוצה בכך ששלילת החירות מביאה להגשמת אינטרס ציבורי חיוני כלשהו. תנאי זה, כמובן, אינו תנאי מספיק לשלילת חירותו האישית של הפרט, אך הוא תנאי הכרחי. אותו אינטרס ציבורי חיוני, שעשוי להצדיק – ולעיתים אף לחייב – את שלילת חירותו של פרט מסוים, יכול להיות ממינים שונים". אך האם מתקיים במקרה של המאגר הביומטרי אינטרס חיוני? לדברי מנסחי הצעת החוק מטרת הצעת החוק היא הקמת מאגר ביומטרי. הקמת מאגר ביומטרי אינה אינטרס ציבורי חיוני (מלחמה בפשיעה אולי כן, אבל לכך נגיע עוד) ולכן כבר במבחן זה חוק המאגר עשוי היה ליפול.
מעבר לכך, ביניש מסבירה כי על החוק לעמוד בתנאי המידתיות במובן הצר, כלומר שיהיה תפור כך שיפגע בזכויות בצורה המצומצמת ביותר. לדבריה, כיוון שאותו חוק נועד להשיג חסכון כלכלי, ההסדר שאמור לשפר (אם ישפר) את תנאי הכליאה אינו חוקתי: "שהרי אלמלא שיקול החסכון הכלכלי היה השיקול המרכזי שעמד בפני המחוקק, לא היה כלל צורך בחקיקת תיקון 28, וניתן היה להתמודד עם בעיית הצפיפות בבתי הסוהר באמצעות הקמת בתי סוהר ציבוריים נוספים או על ידי שיפור בתי הסוהר הציבוריים הקיימים, בהתאם למסגרת הנורמטיבית שהייתה קיימת עד לחקיקת תיקון 28. ניתן, אפוא, לומר על אף שתיקון 28 נולד מתוך שאיפה לשפר את תנאי הכליאה של האסירים, הרי תכליתו של ההסדר החקיקתי הקונקרטי שנבחר כאמצעי להגשמת שאיפה ראויה זו היא השגת חסכון כלכלי רב ככל הניתן עבור המדינה". כלומר, אם המטרה היא שיפור רווחת האסירים, אין זה ראוי למצוא סתם פתרון טוב, אלא יש למצוא עבור האסירים את הפתרון הטוב ביותר שאינו פוגע בזכויותיהם.
כך גם עם מאגר ביומטרי: אם המטרה היא למנוע זיופי תעודות זהות, לא ניתן לבחור אמצעי שפוגע בזכויות אדם רק כי האמצעי להגשמת שאיפה ראויה זו הוא פגיעה בפרטיות האזרחים. בפני הוועדה הוצגו לא מעט חלופות, וזו נמנעה מלשמוע אותן.
פרוקצ'יה מחזקת את ביניש, ומבהירה כי "במתח זה בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הפרט, הנטייה היא להגן ככל הניתן על היקפן של זכויות האדם עד לאותו גבול שמעבר אליו עלול האינטרס הציבורי באכיפת החוק להיפגע פגיעה קשה ומהותית". כלומר, "הזכות" לאכיפת חוק, בין אם על ידי הפרטת בתי סהר ובין אם על ידי הקמת מאגרים ביומטריים, יכול להתקיים רק כאלמנט משני להגנה על זכויות וחירויות הפרט. אין לפגוע בזכויות סתם, אלא המבחן הוא מבחן סף: האם ניתן לשמור על הסדר ולאכוף את החוק אף ללא אותה פגיעה?
אני מאוד מקווה שלא אצטרך להגיע עם החוק לבג"צ, למרות שבימים הקרובים אני אוכל לדעת יותר.
אגב, שתי אנקדוטות: הראשונה היא כי לפני שלוש שנים אמרתי שבהחלטה של הפרטת בתי הסהר יהיו חייבים להתייחס לבג"צ 2245/06 דוברין נ' שירות בתי הסהר, וצדקתי. השניה היא שכדאי שתקראו את דעת המיעוט של א' א' לוי, שמתייחסת לתהליכי חקיקה זריזים: גם כאן וגם בחוק המאגר הביומטרי היו מכרזים, הליכי חקיקה מזורזים מדי שמנעו דיון ציבורי, ובשני המקרים לא היה זה מה שפסל את החוק. אכן, כולנו הולכים לשלם על הפרטת בתי הסהר, מהכיס.
crap. אבל יש לי משהו להגיד גם מנגד, להזכירך בייניש היא זו שלא ממהרת להכריז שחוק נתוני תקשורת אינו מידתי או לא מאוזן. אם זו עמדתה לגבי ריגול אחרי אזרחים, אז לא ברור מאליו שהמסר חלחל במסדרונות בית המשפט העליון כראוי…
http://ira.abramov.org/blog/wp-content/uploads/2009/11/beinishBB.jpg
עירא,
שוב: השאלה היא לא רק מידתיות, אלא הלימות. בחוק נתוני תקשורת, הגם שההסדר לא ראוי, הוא נועד למטרה שלשמה הוא חוקק ופוגע בזכות שלפיה הוא חוקק. מנגד, כאן הזכות הנפגעת לא קשורה לזכות המוגנת.
הבטחת שלעניין המלחמה בפשיעה "נגיע עוד". קראתי עד הסוף, לא מצאתי התייחסות לכך. פספסתי משהו?
נחום:
"כלומר, "הזכות" לאכיפת חוק, בין אם על ידי הפרטת בתי סהר ובין אם על ידי הקמת מאגרים ביומטריים, יכול להתקיים רק כאלמנט משני להגנה על זכויות וחירויות הפרט."
this law will have to go to bagats sometime
preferably after a lot more of the population is against it
then hopefully it can be dismissed altogether
אבל יש כאן את הענין של מידתיות – יותר ויותר מידע נשלף על יותר ויותר אזרחים. אני לא יודע מה כוללת כל שאילתה כזו שמקבלת המשטרה, אבל בוודאי שהיא לא רק על אדם בודד או יום בודד. בנוסף יש כאן את השאלה של אחריותיות, האם לא רצוי לדרוש שיהיה פיקוח כדי שהיכולת לשלוף שאילתות לא תנוצל לרעה ולשימושים אישיים? פעם הצעתי, בהשראת רעיון שעלה בסלאשדוט, שלכל מי שנשלף עליו מידע תשלח חודש לאחר מכן הודעה על כך, אלא אם שופט יאריך את החסיון על כך שהיתה שליפה כי החקירה עדיין בעיצומה. יהיה מעניין לדעת כמה פעמים בשנה שמשטרה בטעות מציצה לי בגלל שאילתות רחבות מאוד.
טוב, עכשיו נעבור למצב סופ"ש ונניח לשטויות :-)
מזל שהמאגר הביומטרי מאיים גם על השמאלנים.
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-3808912_184,00.html
ציטוט מתוך כתבה מYNET:
"לטענת גורמים המקורבים לנושא, נציגי משרדי הפנים והאוצר הסבירו בדיון כי יש אינטרס להתנות בין תעודת זהות חכמה (כזו עם שבב) ובין השתתפות במאגר – אחרת הכסף שיושקע במאגר יושקע לשווא, מאחר ואף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי."
נהדר, במקום שהטיעון הכלכלי יעמוד נגד הקמת המאגר הוא הופך להיות טיעון בעד. המאגר הולך לעלות הון תועפות? לכן כדאי שנחייב את כל הציבור להירשם אליו כדי שהכסף לא ירד לטימיון.
בדיוק כשכבר חשבנו שהמילה "חלם" איבדה כל משמעות במדינה הזו, מצליחים הנוגעים בדבר להתעלות על עצמם. גם אם מבחינת חינוך, אקדמיה או תרבות מדינתנו נסוגה, ניתן להתנחם בעובדה שלפחות בתחום הטימטום האנושי אנחנו מגיעים לשיאים חדשים.
הינה דוגמא בוטה איך המדינה והמשטרה עושים שימוש בוטה ומאוד לא דמוקרטי בכוח שניתן להם כבר מבעוד מועד, חוק נתוני תקשורת מוכיח את עצמו שוב שלא לצורך! האם זה רק קצה הקרחון? יהונתן ושאר החברים, מוזמנים לקרוא.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/970/878.html?hp=1&loc=7&tmp=5283
האם זה אמור לרמוז לנו שבעתיד הלא רחוק נצטרך לפחד להפגין ולממש את זכויות האזרח שלנו כי המשטרה תעשה רשימה שחורה של "אנשים בעיתיים"? כי לא נראה לי שמישהו באמת מתייחס לזה שלאט לאט עם כל חוק פאשיסטי כזה יהיו גם השלכות לאיבוד הדמוקרטיה גם אם זה משהו שלא באמת יוגדר בחוק, הרי שאם יהיה מאגר הציבור הרחב יהיה יותר מפוחד לעשות דברים שהוא כן יכול וכן מותר לו לפי מה שכתוב על הנייר, אך הוא בעצמו יפחד לצאת ולהפגין על זכויותיו כי עמוק בפנים הוא יודע שמישהו מצלם, מישהו מאזין, מישהו מנטר ובקיצור "עינו של האח הגדול פקוחה תמיד". מה הלאה?
יהונתן צודק. ועכשיו, כשהחוק עבר, חייבים לעתור לבג"ץ, ואני מניח שזה יקרה כמה שיותר מהר.
מאגר רשיונות הנהיגה כבר דלף לרשת
http://halemo.net/edoar/0107/0002.html
שלום,
ברוב התגובות שמתנגדות לחוק עלתה הטענה כי המאגר ידלוף ולכן…. ישנה סכנה \ ריגול \ שינוי זירת פשע וכדומה.
הבעיה שלי מתחילה בשלב הרבה יותר מוקדם. אפילו אם נצא מנקודת הנחה שהמאגר נקי, תקין ומאובטח יותר מפורט נוקס ולעולם לא ידלוף. אני לא רוצה שמידע כל כך רגיש יהיה ביד הממשלה שלי.
נניח שהממשלה שלי מורכבת ממלאכי שרת (אך בני תמותה) והם לעולם לא יעשו שימוש לרעה במאגר המידע, יום אחד הממשלה תתחלף ותמיד קיים הסיכון שיקום המנהיג שידע להשתמש בסוכנויות הבטחוניות שתחתיו כדי להפעיל לחץ על אזרחים.
לא מאמינים – תראו מה צ'אווס עושה בוונצואלה – הוא נבחר באופן דמוקרטי לתקופה מוגבלת והצליח, באמצעות רוב קטן אך יציב, לשנות את החוקה כך שהוא יהיה נשיא לכל חייו. דיקטטור בהתהוות.
נעבור לטכנולוגיה: יש לי ידידה צלמת. היא מצלמת בתחרויות ספורט המוני (מרוצי תריאטלון למשל) היא מצלמת בהתחלה כל משתתף בנפרד ואח"כ התמונה הספציפית הזו מתוייגת לאותו משתתף. במשך התחרות היא מצלמת אלפי תמונות, מעלה אותן לאינטרנט ותוכנה קטנה יודעת לשייך – במידת הצלחה מרשימה – תמונות שצולמו מהצד, מהגב ובכל מיני אופנים לאותה תמונה ראשונה באיכות גבוהה מההתחלה.
הטכנולוגיה של זיהוי ביומטרי באמצעות תמונות קיימת, היא רק תשתפר. לא רוצה לממשלה שלי יהיה כזה כח.
ואו, אלון, היכולת שלך לעוות את המציאות מרשימה.
צ'אווס לא ניסה להעביר חקיקה שתהפוך אותו לנשיא לכל ימי חייו, הוא ניסה להעביר חקיקה שתאפשר לו להתמודד יותר מפעמיים בבחירות (כן כן, כמו בישראל).
אה, והוא לא הצליח, הדיקטטור הגדול. האזרחים הצביעו נגד.