האם באמת האינטרנט, או ליתר דיוק הרשת החברתית פייסבוק היה צעד הכרחי על מנת להביא לאונס של ילדה בת 12 על ידי שני צעירים בני 22 ו17 והתאבדותו של נער בן 16 אמש? ככל הנראה לא. באותה המידה גם לא התקיים קשר בין פייסבוק לבין חקירתן של קבוצות גזעניות ברשת החברתית שהחליט עליה המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, לבין הרשת. הרוע האנושי קיים בכל מקום ומבצבץ בכל אפשרות.
אלא, שהן האונס והן ההתאבדות הם מקרים של בריונות ברשת; ב2007 חווה אחד מכל שלושה ילדים בריונות ברשת. אותן תופעות שהיו בחצר המשחקים: הצקות, אלימות מילולית ופיסית, פרסום של פרטים מביכים ופגיעה בפרטיות הילדים הן הסכנות האמיתיות ברשת; הרבה יותר מסכנות הפדופילים שמנסים למכור בשם הרייטינג להורים היסטריים. בריונות היא סכנה בין היתר כי ילדים לא מדווחים על ההתעללות ברשת, כמו שהם לא מדווחים על בריונות בבית הספר.
לפני כחצי שנה התארחתי בפורום באתר "טיפו" בו ילדים שאלו שאלות בנושא גלישה בטוחה. הסכנות שהילדים חששו מפניהן נעו בין כיצד לשמור על עצמם כאשר הם מדברים עם זרים ברשת לכיצד להתמודד עם הטרדות שהם חווים. אכן, נערה יפה יכולה לחוות הטרדות מיניות בדרכה הביתה מבית הספר וברשת החברתית; כאשר היא תוטרד ברחוב אולי תוכל לברוח, אולי תוכל לשוחח על כך עם חבריה ואולי תוכל לומר להוריה. כאשר הפעולה נעשית במחשכי הרשת, על מחשבה הפרטי וללא שקולו של המטריד נשמע בצורה רמה, היא תטה פחות לשתף.
אלא, שהאחריות המוטלת על ההורה אינה שונה כלל וכלל: הורה צריך לשאול את ילדיו כיצד בילו את היום, עם מי שוחחו ולספק להם עזרה ומפלט. הורים אינם יכולים להתעלם מסימני אזהרה אצל ילדיהם ולמצוא מפלט בהאשמת רשתות חברתיות כאלה או אחרות. אונס היה עוד הרבה לפני הרשת החברתית, ולצערנו גם ישאר אחריה. לעומת זאת, להורים מעולם לא היו אמצעים כה קלים להשאר בקשר טוב עם ילדיהם כמו היום.
הורה, כיום, יכול להיות חבר של ילדיו ברשת החברתית, לשוחח עמו, לקרוא את עדכוניו ולשחק עמו במשחקים גם כאשר הוא בעבודה. במקום לתפוס את הרשת כמשהו שמרחיק את הילד, הורים צריכים להפסיק להאשים את הרשת ולהתחיל להשתמש בה.
פוסט חשוב.
רק הערה לא קשורה: גם נערה לא יפה יכולה להיות מוטרדת ברחוב, זה שמטרידים מישהי לא אומר שהיא יפה (ולא, הטרדה ברחוב היא לא מחמאה כמו שחלק מהגברים נוטים לחשוב) וזה שמישהי לא יפה או לא רואה עצמה ככזאת לא אומר שהיא מוגנת.