בסופו של דבר, בית המשפט פסק שהאמירה נגד עיריית אשדוד שזו אינה אפילו מצליחה לתפור מכרז היתה אמירה שקרית, וזה כל מה שיזכרו. אבל זו אינה הנקודה. פסק הדין (תא 18669-06-11 עיריית אשדוד נ' מנחם גלילי) מעלה שאלה אחת מאוד מעניינת שסבורני שבית המשפט לא ליבן דיו, והיא האם לרשות ממשלתית יש זכות לתבוע את עלבונה בעוולת לשון הרע (וזאת עוד מבלי להכנס לשאלת הפיצוי התאגידי, והאם מי שאינו בשר ודם רשאי לתבוע את עלבונו). עניין זה אף נדון ברעא 546/09 שלוש פלוס נ' עיריית רחובות, אבל לדעתי צריך לקבל התייחסות נפרדת.

השאלה היא פשוטה: מהו המרחק בין פגיעה בשמה הטוב של עיריית אשדוד לבין פגיעה בשמם של העומדים בראשה? התשובה מבחינתי די ברורה; בעוד שהפגיעה בעומדים בראשה היא נושא חשוב, ואפשר להבין תביעה כנגד מי שפוגע בשמו הטוב של נבחר ציבור בטענה כי זה מושחת, או מעליב עובד ציבוד (רע"פ 2260/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל), הרי שדווקא העירייה, המוסד שמייצג את התאגדות האזרחים יחדיו, אינה נעלבת, והמרחק בינה לבין "ציבור" הוא אפסי.

אתנחתא מוסיקלית.

כזכור, ציבור הוא חבר בני אדם שאינו מכיל מאפיין משפטי המאגד אותם, ולכן סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע אינו מאפשר הגשת תביעה אזרחית על ביטוי כמו "כל הג'ינג'ים גנבים". לכן, הביטוי "תושבי פתח-תקווה הם כמו עכברושים" לא יהיה לשון הרע; ואולם, הפתח שנוצר כאן מאפשר להגיש תביעה שם עיריית פתח תקווה, אשר נעלבה כאשר אופיינה כעיריית עכברושים. דווקא את העלבון הזה לא בטוח שאנו כחברה נרצה לאפשר לעיריית פתח-תקווה לתבוע.

" אני לא מאמין שאני גר בפתח תקוה, שנים! שנים על גבי שנים, ערסים זקנות ובני עקיבא! אני לא מאמין שאני גר בפתח תקוה, שנים, ערסים זקנות ובני עקיבא, אנ'לא מאמין שאני גר בפתח תקוה." (ניר טרטר, שם, שם)

אז בואו, לרגע, נזכר מיהי העירייה. סעיף 7 לפקודת העיריות קובע כי עיריה היא תאגיד וזכותה לתבוע ולהתבע. הסעיף מחיה את הפיקציה המשפטית ומגדיר את העיריה כנפש שיכולה להחזיק חשבון בנק, להיות חייבת בנזיקין ועוד. אבל, מיהם חברי התאגיד? בעלי המניות בו? בחוק אין הנחיה שקובעת מיהם בעלי המניות באותו התאגיד, מיהם מורשי החתימה, כיצד על העיריה לשנות תקנון ומהם זכויות "בעלי המניות". זו בדיוק הסיבה שבגינה עירייה היא תאגיד ייחודי: עירייה היא ציבור מאוגד; היא מערכת שמאפשרת לציבור לאגד אינטרסים.

עירייה יכולה לתבוע חובות ארנונה מתושבים, היא יכולה לגבות תשלומים, ויכולה לקבל פיצוי על שריפה שתגרם באחד מבנייניה, אבל עירייה לא יכולה להעלב, אך האם לעירייה יכול להגרם נזק מלשון הרע? נניח, לצורך העניין, שבגלל ההתבטאות של להקת אינפקציה בנוגע לפתח-תקווה החליטו עשרות אלפי אנשים לעזוב את העירייה, ועיריית פתח-תקווה תובעת את נזקיה. במצב כזה אפילו ניתן להוכיח נזק וקשר סיבתי, ולהראות פגיעה בהכנסות העירייה. אולם, הכנסות העירייה אינן נועדו לצורך רווח אלא לצורך כיסוי הוצאותיה. כלומר, כיוון שלעירייה אין מטרה להרוויח כסף אלא לשרת את אזרחיה בלבד, הרי שלא ברור האם חסרון כיס יכול להיות עילה; במיוחד כאשר מי שעובר מפתח-תקווה עובר לעירייה אחרת, שם הוא גם יצטרך לשלם ארנונה.

לצערי, בעקבות הסכום הנמוך שנפסק כפיצוי, אני לא רואה את העניין הזה שב לבית המשפט העליון לערעור בו הנושא ידון לעומק וילובן.