המקרה של אדיר קינגסלי הוא מקרה שקל להסביר ולנתח, אבל יותר מעניין מה לא קרה שם (ת"ק 38187-12-25 קינגסלי נ' סי.טי.אי גומובייל בע"מ). קינגסלי הזמין טלפון סלולרי חדש, הגיע לחנות לאסוף אותו. הנציג ביקש לוודא שזה אכן המזמין וצילם את תעודת הזהות בטלפון הסלולרי שלו. קינגסלי הגיש תביעה על כך שאספו מידע בלי לספק לו את זכותו הבסיסית לפי סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות, לדעת האם הוא חייב לתת את המידע ומה הולכים לעשות איתו.
במסגרת השינויים שהכניסה הכנסת לחוק בשנת 2024 (מה שנקרא קלקול 13), התווסף סעיף שקובע פיצויים על מקרים כמו זה. עד עכשיו, היה את סעיף 29א לחוק. הסעיף הזה קבע שעל פגיעה בפרטיות אפשר לקבל פיצוי של עד 50,000 ש"ח (מותאם למדד). אבל, היתה מחלוקת האם זה חל גם על הפרות של הוראות אבטחת מידע ומאגרי מידע, ולא רק על הפרטיות הקלאסית.
בכל מקרה, מה שקרה בפסק הדין זה שבית המשפט קבע שלמרות שהיה צילום שלא בהתאם לנהלי גו מובייל, הרי שהמידע לא נשמר במאגר שנועד לעיבוד ממוחשב אלא רק בצורה זמנית בטלפון של העובד, ולכן אין מקום לפיצוי על האגירה. עד כאן הכל טוב ויפה (אפשר לראות ניתוח של אלדד ושלי על מתי זה "עיבוד ממוחשב" במסגרת בקשת ידיד שהגשנו בתיק של 'העין השביעית').
אפשר היה לסיים כאן ושום דבר לא חשוב. אבל זו הטעות של בית המשפט. המסגרת כאן היא בתביעות קטנות, איפה שיש גמישות על העניין של "מה החוק אומר" ו"מה הפרוצדורה". לפעמים, תובעים לא בהכרח מכירים או יודעים את כל הסעיפים, או נעזרים במדריכים וחברים. התפקיד של בית המשפט בתביעות קטנות הוא להיות יותר אקטיבי. מפה לשם, מה לדעתי בית המשפט היה צריך לעשות?
ובכן, עצם צילום התעודה הוא, לדעתי, פגיעה קלאסית בפרטיות. מצב של נטילת מידע שלא בהכרח בהסכמה, גם אם המטרה היתה ראויה. וההוכחה? גם הנתבעת בתיק הזה אומרת שהיתה הניחה שלא לצלם אלא רק להסתכל על התעודות. כלומר, היתה פה חריגה מנהלי הטיפול במידע (לאו דווקא נהלי אבטחה, אבל נשים את זה בצד).
במצב כזה? בית המשפט כן היה יכול לתת פיצוי על סעיף אחר, שהתובע לא ביקש, וזה עצם הפגיעה הקלאסית. בית המשפט קובע כך: "אדגיש: התובע לא השעין את תביעתו על טענה אחרת, לרבות על היבט אחר של פגיעה, נטענת, בפרטיותו. בנסיבות הללו, משנשמטה הקרקע מתחת לרגליה של העילה הנקובה, שוב אין לתובע יסוד אחר להניח עליו את תביעתו".
למה זה? אני יכול רק לנחש. וזה כי התובע הוא מתמחה במשפטים שעומד להיות עורך דין. במצב כזה, יכול להיות שבית המשפט הרגיש כי אכן היו פערי כוחות (הגם שבצד השני היתה רשת חנויות ולא חנות קטנה) ושכך הוא ילמד את התובע את שנדרש.
השאלה היא האם המידע נשאר בטלפון הפרטי של העובד (ואם כן מדוע ולאיזו מטרה או שהוא נמחק?)
שאלה נוספת היא האם המידע מועבר אל ונשמר בבסיס נתונים של החברה
מענין. אבל, חשוב לשים לב, לחברה הנדונה, אין בכלל מאגר מידע של לקוחות.
השופט אגב, יידע את הנתבעת, שהם יכולים להיות מיוצגים ( הואיל והתובע מתמחה). אבל, הנתבעת בחרה להיות מיוצגת על ידי אחד מן המנהלים ( כך שזה מטיל ספק רב בתיאוריה המוצגת בפוסט).
וכל זה היה נמנע, ונופל לגדרי זוטי דברים בקושי, אם המגעים המקדימים בין התובע לנתבעת, היו מחודדים ותכליתיים וכדומה, השופט ציין זאת מפורשות אגב.
תודה