נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית:: קהילה, קהילתיות וחופש ביטוי תחת הטכנולוגיה

השפעות תגמול על כתיבה

ינואר המחוספס

נכון לחודש יולי 2007 הביטוי "ינואר המחוספס" מופיע בגוגל כ-2550 פעמים. רוב האזכורים באינטרנט מדברים על כיצד חברת "סאצ'י אינטראקטיב" ניסתה להטעות את ציבור הבלוגרים על ידי הכנסת בלוג פיקטיבי ונסיון לארגן באז (Buzz) של בלוגרים שיכתבו על מוצרי ג'ילט.

בחודש דצמבר 2006 נפתח בלוג בישראבלוג על ידי "ארז גולדברג" שבו טען גולדברג כי כיוון שהדבר סקסי ומחוספס, הוא מחליט שלא להתגלח לאורך כל חודש ינואר. למרות שוהא הסיר כל אחריות להקמת התנועה, כל אזכור בבלוגים מוביל לבלוגו של גולדברג. גולדברג ו"חבריו" קיבלו חשיפה ארצית במסגרת העיתונות הארצית כשטענתם היתה שהם נמנעים להתגלח לאורך כל חודש ינואר 2007.

במקביל ל"גולדברג" כותב נוסף תחת הכינוי "הומר סימפסון" שייך עצמו לחבורת "ינואר המחוספס" כשבאחד בפברואר העלה פוסט בבלוג שלו בו הוא מסביר שכעת, מכשהגיעו סכיני הגילוח של ג'ילט פיוז'ן הוא מרגיש חופשי להתגלח. הוא טוען שיחד עם אנשי ג'ילט בישראל הגו את הרעיון של ינואר המחוספס וניסו לארגן "טרנד" של בלוגרים שלא יתגלחו.

אף שקמפיין הגרילה לכשעצמו לא הצליח ברשת, הקמפיין זכה לביקורות חריפות מצד בלוגרים אחרים כנגד הבלוגרים שנעלמו באחד בפברואר כלא היו (והותירו את הבלוגים הפיקטיביים שלהם). גל מור קורא להחרים, בין היתר, את החברה המפרסמת וטוען כי בלוגים ללא "גילוי נאות" עשויים לפגוע יותר מלסייע לחברות המנסות לפרסם. אורי ברוכין, איש שיווק באינטרנט, משיב לסאצ'י אינטראקטיב וטוען כי אותנטיות חשובה במיוחד בשיווק באינטרנט וכי סאצ'י הציגו את הפנים המכוערות ברשת.

הבלוגוספרה הטיחה את הביקורת באנשי ינואר המחוספס להערכתי כיוון שהיא רצתה לשמר את אותם שלוש נורמות שפארל הציג ובפרט את האותנטיות. הבלוגוספרה יודעת שמרגע שבלוגים יתפסו כעשויים להפיץ מידע שקרי ולא אמין לא יהיה ניתן לסמוך על בלוגים ולא יהיה ניתן להשתמש בהם ככלי אמין, ולכן אכיפה של נורמת האותנטיות של מידע הכרחית במקרה זה.

השפעת התשלום לבלוגר על תוכן הבלוג

() למרות שהיכולות של בלוגרים להרוויח מפרסומות בישראל הינן אפסיות ובמקרה הטוב בלוגרים מובילים יכולים להרוויח מבלוגם מאות שקלים בחודש, לקיומן של פרסומות בבלוג יש השפעה לא מבוטלת על הנורמות של מה מותר ומה אסור לכתוב בבלוג.

בחודש פברואר 2007 פרסם יובל דרור פוסט בבלוג "מאבד-תמלילים" על כך שהוא מתחיל להציג פרסומות בבלוג באמצעות "גוגל אדסנס" שנפתח באותו חודש לשימוש בלוגרים ישראלים. בין היתר קורא דרור לקוראי הבלוג "אל! תקליקו על הפרסומות" (כיוון שתקנון אדסנס אוסר לקרוא לגולשים ללחוץ על הפרסומות). פוסט זה, שפורסם בהומור רב, כמובן שהפר את כללי השימוש של אדסנס על הנייר, אך במקביל שעשע, היה למטרות הומוריסטיות והיה ברור שאין בו כל אפשרות לגרום למשתמשים להקליק על הפרסומות (שכן המשתמשים היו יכולים להקליק על הפרסומות בצורה וולונטרית בכל מקרה).

בחודש אפריל 2007 קיבל דרור מכתב מגוגל בו הוא נדרש להסיר את הפוסט המפר באם הוא רוצה להמשיך להיות שותף בתכנית גוגל אדסנס. דרור עצמו תוהה לגבי "האם לוותר על העקרונות לטובת שקל ארבעים ליום?". שאלה זו הינה שאלה מהותית כיוון שאחת מהסיבות הרבות להצלחת הבלוג היתה האותנטיות שלו וחוסר הצורך של דרור ליתן דין וחשבון לאחרים. במילותיו שלו אומר דרור כי "אני כותב כאן כי אני חי כאן. אני חי בעולם העיתונות, בעולם האקדמיה, בעולם הטכנולוגיה, בבלוגספירה, במדינה. אני כותב כי כאשר משהו מרגיז אותי אני מנסה לשנות אותו. אני כותב כי יש לי דעות (לפעמים קצת יותר מדי, אני מודה) ואני לא מתבייש לעמוד מאחוריהן. אני כותב כי זו הדרך שלי לנסות ולהשפיע על הסביבה שלי. לא תמיד זה מצליח, אבל זה וודאי עדיף על החלופה: להתעלם.".

זו כמובן לא הפעם היחידה שמכתבים מסוג זה מתועדים על ידי בלוגרים. אלעד זלומונס מתעד לפחות שני מכתבים שבהם התבקשו בלוגרים להסיר תוכן מפר ובהם נחסם חשבון הפרסומות, כלומר היכולת של בלוגרים להרוויח כסף מכתיבתם.

היכולת להרוויח כסף מהכתיבה אינה, ככל הנראה, הסיבה העיקרית לכתיבתם של הבלוגרים. נדב פרץ כתב בבלוגו לאחר שהכניס פרסומות כי "ברור לי שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה ואף אחד מאיתנו לא ישעבד את כתיבתו להכנסות האדסנס. מצד שני, ברור לי שכן נכנסת כאן מערכת שיקולים נוספת. יכול להיות שהשיקולים האלה לא ישפיעו על אף החלטה שנקבל – אבל עדיין, צירפתי למערכת השיקולים שלי עוד אלמנט, שאני חושב שהוא לא חיובי ושאני צריך להיזהר לא לתת לו להשתלט."

עם זאת, הכנסת הפרסומות משפיעה בצורה מובהקת על התכנים שמופיעים באתר ולכן צפוי כי אתרים שיציגו פרסומות בהם יהיו פחות נכונים לדבר בצורה חופשית על כל נושא; הבלוגרים אשר אינם מציגים פרסומות ובפועל משלמים כסף בעבור אחסנת האתר עושים זאת על מנת שיהיה להם את הזכות לביטוי. מבחינתם זכות זו היא עצמאות מוחלטת והעדר תלות בגורמים כלכליים אחרים. הבלוגרים שויתרו מראש על האפשרות להרוויח כסף מהצגת פרסומות בבלוג מרוויחים את כספם מעדיפים להרוויח מכתיבת הבלוג בצורה עקיפה. גדי שמשון כתב בזמנו מדריך מפורט שמסביר כיצד בלוגר יכול להנות כלכלית מהכתיבה בבלוג גם אם זה לא מקבל ישירות כסף עבור כך.

אם במקרה של ינואר המחוספס הפרסום היה סמוי ובמקרה זה הפרסום גלוי, אנו יכולים לראות שכמו שכתב הנרי פארל בלוגים שיתוגמלו כלכלית עשויים להיות מושפעים על ידי כסף. פארל אמנם טוען כי אתרים שירוויחו כסף אף ינסו לשמור את הקוראים בתוך תחומם האישי, וימנעו מלספק לינקים חיצוניים (דבר שאיני מסכים איתו ואף אינו קורה בפועל בבלוג המצליח מאוד 'מאבד תמלילים') אך לא רק שלתשלום יש השפעה על הלינקוק, אלא גם על היכולת של הבלוגר לכתוב על הדברים אשר באמת כואבים לו. לטענתו של פארל, לבלוגים מצליחים כלכלית יש פחות תמריץ לעבוד לפי הנורמות של הבלוגוספרה כדי לשמור על הכנסותיהם.

בעקבות מקרהו של דרור, ליאור לוין קרא לבלוגרים להסיר את פרסומות הגוגל מבלוגיהם, ואף מספר בלוגרים הסירו את הפרסומות בבלוג שלהם. בלוגרים רבים רואים בפרסומות בכלל ככלי מטה תוכן, ועידו קינן, אחד האלפא-בלוגרים בישראל כותב כי "אם זה לא ברור מאליו, אני לא מתכוון להכניס תוכן שיווקי לאתר. בשביל זה המציאו את ערוץ 2 ואת הרגולטורים חסרי השיניים שלו. אצלי אין אפילו גוגל אדז."

כפי שאנו יכולים לראות מדוגמא זו, חופש הביטוי של בלוגרים חשוב להם מכל ואלו מוכנים לוותר על תמריץ כלכלי על מנת לשמור על נורמת האותנטיות. במקרה זה, למרות שלכאורה פרסומות המוצגות באמצעות גוגל אינן משפיעות על התוכן הכתוב בבלוג, תנאי השימוש של גוגל אוסרים להציג את גוגל באופן שלילי ועל כן פוגעות בחופש הביטוי.

על מנת לשמר את חופש הביטוי והאותנטיות של דבריהם, יעדיפו בלוגרים לוותר על התמריץ הכלכלי ולשמור את קוראיהם וזכותם לכתוב. דב קננגיסר כותב בבלוגו בנוגע לסוגיית הפרסומות: “אם גוגל יבואו אלי יום אחד ויגידו שהפרתי את תנאי השימוש? אז אני אומר להם “אה. אוקיי." ואם הם יתעקשו וידרשו שאני אסיר תכנים מהבלוג, אני אסביר להם יפה מאוד שהפרסומות שלהם יורדות קודם. ובזה נגמר העניין.".

תגמול ותשלום בעבור ביטוי

אם נחזור לדוגמא של ארנה קזין שהובאה בתחילת העבודה, נוכל להסיק כי בלוגר שמעוניין ביותר חופש ביטוי יטה לבחור פלטפורמה עצמאית כדי למנוע חיכוכים מיותרים עם מפעילי מערכת. עם זאת, על מנת לקבל פלטפורמה עצמאית יש צורך בידע טכני מוגבר ולכן הבלוגרים העצמאיים מתאפיינים (בדרך כלל) בידע מוגבר בHTML וPHP (שפות הכתיבה של אתרי אינטרנט) (גפן, 2007). העצמאות שלהם וחופש הביטוי באים גם בחופש לעצב את האתר כרצונם וגם בחופש לכתוב תכנים. על מנת לעשות זאת וכדי לקבל את העצמאות, דרושה הוצאה כספית (אחסון ורישום דומיין) ולכן הבלוגרים בעצם משלמים על זכותם לביטוי. התשלום מהווה מעין “דמי רצינות" שמציג את הבלוגר כאדם שמעוניין להתבטא ומוכן לשלם את המחיר לכך, ולכן יכתוב טקסטים אחרים מאשר מי שיש לו את הזכות להתבטא בחינם (אך בחסדו של מפעיל המערכת).

28 תגובות ל-“נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית:: קהילה, קהילתיות וחופש ביטוי תחת הטכנולוגיה

  1. יהונתן, עכשיו מתבקש הצעד הלוגי בין "באמצעות הסתכלות על מקרים אלו בעין משפטית ניתן להבין כי לא רק שהבלוגוספרה בישראל מכילה נורמות חברתיות, אלא שנורמות אלו נאכפות באמצעים חברתיים ולא משפטיים" לישומו גם מחוץ לבלוגוספירה…:)

  2. יהונתן, מרשים ומאיר עיניים. תודה.
    מלה אחת בקשר ל Gladwell כפי שציטטת מ The Tipping Point: הוא מדבר לא רק על Mavens ועל Networkers, אלא גם על Salesmen שנמצאים 'בקצות' הרשת.
    בהקשר ל Mavens הוא מסביר כי האינטרס העיקרי והמרכזי שלהם הוא הפצת ידע ללא תמורה ומתוך צורך לחלוק. מעניין לראות האם זה מאפיין גם את ה A-List?!

    בעניין הרשתות החברתיות, אני מזמין אותך לעיין במאמר של Uzzi שמדבר על ה Brokerage כעל מאפיין של צמת מרכזי ברשתות חברתיות.
    תוכל לקרוא על כך, (כולל הפניה למאמר המקורי) ברשימה שלי, כאן.

    כנסי בלוגרים ויוזמות של כתיבה משותפת, Blogday, בלוגולדת וכו', מהווים גם הם סוג של A-List ביצירת קישורים בין בלוגרים.

    בהצלחה.

  3. יגאל – חכה יום-יומיים… אני תכף מסיימת את הסמינריון שלי, ואולי שם תקבל כמה מהתשובות שאתה שואל את יהונתן :D
    (או שלא)

  4. יגאל,
    ניסתי להתחמק מהSalemen והNetworkers, ודווקא לסווג אותם כסוג של Mavens וConnectors כדי להמנע מהצורך לראות מה התועלת של הבלוגרים מהתפקיד הזה. (אגב, ערכתי את התגובה שלך כדי שהלינק יעבוד, ברשותך)

    שרית,
    בהצלחה.

  5. לא קראתי בעיון אז רק נקודה אחת. דבורית לא "עברה למערכת הבלוגים של "דה מרקר". כתיבה בבלוג זו העבודה שלה בדה-מרקר ולכן לא היתה לה בחירה.

    (וכמו שלא פתחתי לעצמי דף בוויקיפדיה, לא אתייחס כאן על מה שכתבת עלי.)

  6. חנן, אני לא בטוח לדבי דבורית, ספיציפית שם נדמה לי שהיא הוזמנה לכתוב כמו זרובה בתור וולווט כאורחת של דה מארקר עוד לפני שנפתח שם הקפה, אבל מי שיוכל לאשר זאת הכי טוב זו דבורית עצמה.

    יהונתן, כבוד על ההשקעה, תויק אצלי בדלישס ויקרא בהזדמנות.

  7. עירא,
    לגבי דבורית אני השתמשתי רק במידע ציבורי כיוון שהוא המידע היחיד שניתן לנו; מבחינתי, דבורית עברה לפלטפורמה הנסיונית של דה-מרקר כדי לכתוב שם את הבלוג שלה במקום בישרא; גם אם היא קיבלה תשלום על זה וגם אם לא, זה ממש לא משנה את הטענה (בכפוף למה שכתוב כאן).

    תודה על התיוק, אתה מוזמן לקרוא את זה; זה לא ממש ארוך כמו שזה נראה, את הרוב אתה אמור לדעת.

  8. קיבלתי את הקובץ של העבודה וקראתי בעיון.

    אני חושב שהבעיה העיקרית של העבודה הזאת היא שאין דבר כזה הבלוגוספרה הישראלית. יש כמה.

    כל הדוגמאות שלך הן מהבלוגוספירה שגם אני שייך אליה. אני מכיר באופן די טוב את כולן.

    אבל מה עם הבלוגוספרות האחרות שאתה ואני לא מכירים?

    ביצעת מחקר עם שאלון בישראבלוג אבל בכלל לא התייחסת לאירועים שקרו בבלוגוספירה שבה הגיל הממוצע הוא 15.3 עם רוב מובהק למין הנשי. ואני בטוח שהיו שם אירועים שהסעירו את הבלוגוספרה הזאת בנושאים שקשורים לנורמות ביטוי. ואולי הנורמות שם שונות?

    עוד דוגמה – לא התייחסת בכלל לבלוגוספרה של הישראלים כותבי האנגלית. בטוח שגם שם יש אירועים מאירועים שונים. ואולי הנורמות שם שונות?

    לכן אני חושב שמבחינה אקדמית ראוי שתדגיש את המקום שבו אתה נמצא ותסביר את עובדת היותך A-lister בבלוגוספירה המסויימת הזאת.

    עם הבהרה כזאת שמדובר בחקירת בלוגוספרה מסויימת מאד העבודה הזאת תהיה בעיני בהרבה יותר מוצלחת.

  9. חנן,
    אני לא חושב שיש "בלוגוספרות" אלא בלוגוספרה מהסיבה שמובאת במבוא; בתיאוריה, כל בלוגר מאמץ מערכת של כללים (ראה הערה של אפי פוקס), וכיוון שהוא עושה כן, הוא נכנס לקהילה. כדי הקהילה הזו כוללת את כל ה"בלוגוספרות" ללא קשר. מה שחשוב הוא לא הנורמות שנוצרות, אלא היכולת לאכוף את הנורמות. אותה יכולת לאכוף נורמות היא אוניברסאלית לכל "בלוגוספרה" ויותר חשובה מאשר הנורמות עצמן.

    בחנתי את העברית במיוחד כיוון שהישראלים דוברי האנגלית שייכים (גם) לבלוגוספרה בחו"ל וההיבטים של "ישראליות" בצורת הביטוי (מופנה רק לישראלים) חלשים אצלהם.

    התזה תכלול מחקר מקיף יותר כמובן.

  10. שלום, אני הבלונדינית, נפגשנו בעבר, אבל אני לא חושבת שאצלך בבית, אז קודם כל נעים לי מאוד.

    העבודה מרתקת בעיני, גם כגולשת וגם כאקדמאית שעוסקת בנושאים לא מאוד רחוקים ומשמח אותי שהחלטת לפרסם אותה כאן. אני חושבת שמעבר לערך הרב של העבודה עצמה יש חשיבות גדולה לקשר בלוגוספריה – אקדמיה – בלוגוספיה ולסוג הדיונים שהקשר הזה יכול ליצור. כבוד גדול.

    (חוץ מזה הרשתי לעצמי גם לשלוח לך מייל, הוא אוחז בכותרת "מהבלונדינית הסודית")

  11. בלונדינית,
    עניתי לך במייל, משום מה יש לי הרגשה שזה (שוב) יגיע לתיבת הספאם.

    בדקי את תיבת הספאם שלך שוב.

  12. ענת,

    למקרה שלא היה ברור, ישנן סיבות חשובות לאי פרסום הרשימה, בין היתר כדי למנוע מכל מיני סטודנטים לתקשורת שכותבים עבודות על בלוגים-שמוגים להעתיק את הטקסט. לכן, אם את רוצה את העתק הרשימה אני אצטרך לוודא כמה דברים לגבייך.

    לגבי אמינות הטקסט, רוב הטקסט מכיל לינקים למקורות שהוא מתייחס אליהם, כך שאם משהו רלוונטי עבורך את יכולה להשיג אותו יחסית בקלות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *