נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית:: קהילה, קהילתיות וחופש ביטוי תחת הטכנולוגיה

מקרה בוחן של סנקציות קוראים ובלוגרים:: אליזרין וייסברג

"אני לא אוהבת ערבים" היתה כותרתו של פוסט שפורסם בבלוג של אליזרין וייסברג, הידועה בכינוייה זרובבלה, שעורר לא מעט הדים בבלוגוספרה והביא להחרמתה על ידי לא מעט מהבלוגרים המובילים בארץ, הסרתה מאגרגטורים ורשימות מומלצים, ואף כתבה בידיעות אחרונות (נסים, 2007). הפוסט שפרסמה וייסברג היה גזעני, אך לא קרא לגזענות.

וייסברג גוללה בפוסט (שמאוחר יותר שונה עקב פניית ידיעות אחרונות לישרא-בלוג) את חוסר אהבתה לערבים. הפוסט עצמו היה זוכה להתעלמות אלמלא וייסברג היתה בלוגרים מוערכת ובעלת רייטינג מרשים הכולל כ 10,000 כניסות ליום ובסך הכל הבלוג השני בפופולריות באתר ישרא-בלוג.

סנקציות מצד הקוראים

בתגובות לפוסט ניתן למצוא לא מעט קוראים שמזדהים עם דבריה הגזעניים, אך בולטת מאוד תגובתו של אמיתי סנדי, בלוגר מוביל, שאומר לוייסברג: “את פוסטמה מפגרת", R:, אחד המגיבים, קרא לוייסברג למחוק את הפוסט ואמר: “ואני מקווה בשבילך ,שתביני מה את בעצם כותבת פו ותמחקי את הפוסט"( שגיאת הכתיב במקור); “מישהי" אמרה לוייסברג כי “ממש אהבתי את הבלוג שלך, אבל אחרי פוסט מגעיל ומפגר כמו זה, נעלם לי כל החשק להמשיך לקרוא פה.". בור שחור אמר כי וייסברג איבדה אותו כקורא, כך גם אומר “ני", “אחד העם", “גלעד" ורבים אחרים. למעט מספר התבטאויות גזעניות, עם זאת, ניתן לראות גם תגובות תמיכה בוייסברג, אולם הסנקציה של הקוראים מורגשת, כאשר לא מעט קוראים הכריזו בריש גלי כי הם יפסיקו לקרוא את וייסברג.

סנקציות מצד בלוגרים אחרים ומצד אגרגטורים

הסלידה הרבה של בלוגרים הבהירה כי ההתבטאות אינה מקובלת, ויום לאחר מכן פרסמה וייסברג , אולם השיח בבלוגוספרה שצץ היה לא רק על התבטאויותיה, אלא גם האם להרחיקה מהאגרגטורים הפופולריים או להותירה שם, ומה משקלו של האגרגטור אם זה לא מסנן תכנים גזעניים (לא ברמה המשפטית, אם כי ברמה האתית). יונית מוזס עצמה אומרת על התבטאויות גזעניות:

"המבחן נמצא בהתייחסות אליהם. המבחן נמצא בשאלה מה קורה כאשר ערך היסוד הזה – חופש הביטוי – מנוצל לרעה, עד כמה היחס החברתי, הנורמות החברתיות, חסינים נגדו, הופכים את הניצול לרעה הזה לטריוויאלי, לא רוצים לשמוע אותו, מעיפים אותו מהבמה הציבורית, אומרים – זו לא דעה לגיטימית, ובוודאי שלא אופציה לגיטימית שמנחה פעולות. כי שלא נשלה את עצמנו או נשחק אותה תמימים – מכל אחת מה"דעות" האלו נגזרת סדרה ארוכה של פעולות. אנחנו רואים אותן בשטח, כאן ועכשיו, גם בלי שמפרטים בפנינו את הרציונל שעומד מאחוריהן."

השאלה היא האם התבטאויות כמו של מוזס יכולות להניא בעתיד בלוגריות כמו וייסברג מהתבטאות גזענית, והאם מעשים אלו רצויים או שמא ההסדרה באמצעות חוק עדיפה כאן בלהציב את הגבולות. מה הענישה החברתית שקיבלה וייסברג והאם ההתנהגות הנכונה היתה התעלמות או הוצאה החוצה?

הקהילה

בכתבה שפורסמה במגזין טיים אאוט התל-אביבי על הפרשה, כחודשיים לאחר התרחשותה מצוטטת וייסברג כשנשאלת על מעבר לפלטפורמה רצינית (קפה דה מרקר) כאומרת (ההדגשות לא במקור): “ לא פשוט לקחת כיסא ולהצטרף לשולחן של הגדולים. עד כה הייתי רגילה לשבת בשולחן הנמוך בפינה, איפה שהצלחות מפלסטיק ושותים פטל. אלא שהכסא כעת קטן ממידותיי ותכף יקרוס תחת משקלי. ונראה שהילדים המתווספים לשולחן נהיים צעירים יותר יותר. למרות החשש תפסתי יוזמה, באתי והתיישבתי פה, איפה שמגישים קפה. זה לא פשוט. צריך לרכוש הרגלים חדשים, נימוסים. כל הזמן לזכור: האנשים פה רציניים! ר-צ-י-נ-י-י-ם! הם מדברים על דברים של גדולים, במילים של גדולים. אסור להשתטות! אין מקום להומור, במיוחד לא לבדיחות פיפי-קקי. אסור להגיד מילים גסות, ולא – יאמרו לי נו נו נו, וישלחו אותי בחזרה למקום ממנו הגעתי.". כלומר, אליזרין עצמה מכירה בעובדה שהנורמות משתנות בהתאם לבסיס שבו נכתבים הטקסטים.

השנות התופעה

לא רק אליזרין וייסברג חוטאת בהתבטאויות גזעניות, הכתיבה כנגד הבלוגר אשר מפר את הסנקציות וכותב על דברים שלא 'ראוי' לכתוב עליהם היא לא עניין פעוט בבלוגוספרה הישראלית. בחודש אפריל 2007, לאחר המקרה המתועד של וייסברג, המשיכו בלוגרים בהתבטאויות גזעניות (ואולי כיוון שראו שהאכיפה היתה מינורית) כאשר הבלוגוספרה קצפה פחות בגין התבטאויות אלו (למרות שיכול להיות שהסיבה לכך היא כי מדובר בבלוגרי שוליים).

יגאל שתיים כותב בבלוגו בקפה דה-מרקר על אניה סקלנדר שכתבה בבלוגה על 'הריח הרע' של אתיופים בתחבורה ציבורית. סביר להניח שכיוון שסקלנדר לא בלוגרית פופולרית כוייסברג הפרשה לא יצאה מעבר למספר מועט של הכפשות וטוקבקי נאצה, שהסתיימו בקול ענות חלושות.

עמוס ('נביא זעם מינורי') תהה בבלוגו "האם לדעתכם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים והבולדוזר האמיתי של הרעיון הציוני, היה יכול לחזות שעל המדינה שלו ישתלטו יום אחד אפרו-יהודים* שיחגגו חג פגאני בשם ה"מימונה", ימחאו כפיים מוזר, ידקרו מכל הבא ליד, יזרקו זבל בכל מקום ויאמינו בקדושים דתיים?". בעבור פוסט זה קיבל פוסט מחאה כנגדו בבלוג "מאבד-תמלילים", אחד הבלוגים הנקראים ביותר בישראל וממובילי הדעה בבלוגוספרה. בתגובות לפוסט ב"מאבד-תמלילים" כותב עמוס לגבי ההאשמות על גזענותו כי: “אני הייתי מגיב ככה אם הייתי קורא את הפוסט שלי, אבל שנייה לפני שהייתי מפני את קוראי לפוסט הכה לא רגיש, הייתי לפחות בודק האם הוא התכוון ברצינות."

ביקורת ציבורית

הנורמה שבה בלוגרים מבקרים בלוגרים אחרים (כסנקציה או כביטוי לזכותם להתבטא) היא לא נורמה מובנת בכלל. בחיים האמיתיים לא תמצא אנשים שהולכים ברחוב ומטיחים ביקורת בעוברים ושבים. הגישה של הבלוגוספרה היא שיש לה זכות לבקר את מעשי האחרים היא לא גישה ברורה בכלל אבל בפועל זהו המצב. בלוגר בלוגר שכותב את חייו בעמודי הרשת נוטל מעצמו חלק מאותה פרטיות ואנונימיות, הוא כבר לא הולך ברחוב ומצפה שלא יזהו אותו, וכבר לא מצפה שלא יבקרו אותו על מעשיו. חלק מהבלוגרים מעדיפים לסגור את הבלוגים לתגובות, כמו אורית קמיר, שמעדיפה שאת הביקורת על דבריה קוראיה יצטרכו לחפש ברשת וחלק מהבלוגרים מנהלים מדיניות תגובות שלא מוחקת כלל ביקורת. אולם סגירת הבלוג לתגובות אינה הופכת אותם ל"ציבוריים" פחות.

חלק מהמחיר של כתיבה ברשת (ואולי חלק מהפרס, עבור בלוגרים רבים) היא אבדן האנונימיות (במובן הרחב של המילה). בעוד שאנשים רבים לא יבקרו עיתונאי בצורה גלויה, לבלוגר אין את הפריווילגיום הזה, בלוגר מחויב, בגלל האישיות של הפלטפורמה לציבוריות ולאחריות על דבריו, ולכן יקבל ביקורת מלאה מבלוגרים אחרים (פורסם במקור כאן).

28 תגובות ל-“נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית:: קהילה, קהילתיות וחופש ביטוי תחת הטכנולוגיה

  1. יהונתן, עכשיו מתבקש הצעד הלוגי בין "באמצעות הסתכלות על מקרים אלו בעין משפטית ניתן להבין כי לא רק שהבלוגוספרה בישראל מכילה נורמות חברתיות, אלא שנורמות אלו נאכפות באמצעים חברתיים ולא משפטיים" לישומו גם מחוץ לבלוגוספירה…:)

  2. יהונתן, מרשים ומאיר עיניים. תודה.
    מלה אחת בקשר ל Gladwell כפי שציטטת מ The Tipping Point: הוא מדבר לא רק על Mavens ועל Networkers, אלא גם על Salesmen שנמצאים 'בקצות' הרשת.
    בהקשר ל Mavens הוא מסביר כי האינטרס העיקרי והמרכזי שלהם הוא הפצת ידע ללא תמורה ומתוך צורך לחלוק. מעניין לראות האם זה מאפיין גם את ה A-List?!

    בעניין הרשתות החברתיות, אני מזמין אותך לעיין במאמר של Uzzi שמדבר על ה Brokerage כעל מאפיין של צמת מרכזי ברשתות חברתיות.
    תוכל לקרוא על כך, (כולל הפניה למאמר המקורי) ברשימה שלי, כאן.

    כנסי בלוגרים ויוזמות של כתיבה משותפת, Blogday, בלוגולדת וכו', מהווים גם הם סוג של A-List ביצירת קישורים בין בלוגרים.

    בהצלחה.

  3. יגאל – חכה יום-יומיים… אני תכף מסיימת את הסמינריון שלי, ואולי שם תקבל כמה מהתשובות שאתה שואל את יהונתן :D
    (או שלא)

  4. יגאל,
    ניסתי להתחמק מהSalemen והNetworkers, ודווקא לסווג אותם כסוג של Mavens וConnectors כדי להמנע מהצורך לראות מה התועלת של הבלוגרים מהתפקיד הזה. (אגב, ערכתי את התגובה שלך כדי שהלינק יעבוד, ברשותך)

    שרית,
    בהצלחה.

  5. לא קראתי בעיון אז רק נקודה אחת. דבורית לא "עברה למערכת הבלוגים של "דה מרקר". כתיבה בבלוג זו העבודה שלה בדה-מרקר ולכן לא היתה לה בחירה.

    (וכמו שלא פתחתי לעצמי דף בוויקיפדיה, לא אתייחס כאן על מה שכתבת עלי.)

  6. חנן, אני לא בטוח לדבי דבורית, ספיציפית שם נדמה לי שהיא הוזמנה לכתוב כמו זרובה בתור וולווט כאורחת של דה מארקר עוד לפני שנפתח שם הקפה, אבל מי שיוכל לאשר זאת הכי טוב זו דבורית עצמה.

    יהונתן, כבוד על ההשקעה, תויק אצלי בדלישס ויקרא בהזדמנות.

  7. עירא,
    לגבי דבורית אני השתמשתי רק במידע ציבורי כיוון שהוא המידע היחיד שניתן לנו; מבחינתי, דבורית עברה לפלטפורמה הנסיונית של דה-מרקר כדי לכתוב שם את הבלוג שלה במקום בישרא; גם אם היא קיבלה תשלום על זה וגם אם לא, זה ממש לא משנה את הטענה (בכפוף למה שכתוב כאן).

    תודה על התיוק, אתה מוזמן לקרוא את זה; זה לא ממש ארוך כמו שזה נראה, את הרוב אתה אמור לדעת.

  8. קיבלתי את הקובץ של העבודה וקראתי בעיון.

    אני חושב שהבעיה העיקרית של העבודה הזאת היא שאין דבר כזה הבלוגוספרה הישראלית. יש כמה.

    כל הדוגמאות שלך הן מהבלוגוספירה שגם אני שייך אליה. אני מכיר באופן די טוב את כולן.

    אבל מה עם הבלוגוספרות האחרות שאתה ואני לא מכירים?

    ביצעת מחקר עם שאלון בישראבלוג אבל בכלל לא התייחסת לאירועים שקרו בבלוגוספירה שבה הגיל הממוצע הוא 15.3 עם רוב מובהק למין הנשי. ואני בטוח שהיו שם אירועים שהסעירו את הבלוגוספרה הזאת בנושאים שקשורים לנורמות ביטוי. ואולי הנורמות שם שונות?

    עוד דוגמה – לא התייחסת בכלל לבלוגוספרה של הישראלים כותבי האנגלית. בטוח שגם שם יש אירועים מאירועים שונים. ואולי הנורמות שם שונות?

    לכן אני חושב שמבחינה אקדמית ראוי שתדגיש את המקום שבו אתה נמצא ותסביר את עובדת היותך A-lister בבלוגוספירה המסויימת הזאת.

    עם הבהרה כזאת שמדובר בחקירת בלוגוספרה מסויימת מאד העבודה הזאת תהיה בעיני בהרבה יותר מוצלחת.

  9. חנן,
    אני לא חושב שיש "בלוגוספרות" אלא בלוגוספרה מהסיבה שמובאת במבוא; בתיאוריה, כל בלוגר מאמץ מערכת של כללים (ראה הערה של אפי פוקס), וכיוון שהוא עושה כן, הוא נכנס לקהילה. כדי הקהילה הזו כוללת את כל ה"בלוגוספרות" ללא קשר. מה שחשוב הוא לא הנורמות שנוצרות, אלא היכולת לאכוף את הנורמות. אותה יכולת לאכוף נורמות היא אוניברסאלית לכל "בלוגוספרה" ויותר חשובה מאשר הנורמות עצמן.

    בחנתי את העברית במיוחד כיוון שהישראלים דוברי האנגלית שייכים (גם) לבלוגוספרה בחו"ל וההיבטים של "ישראליות" בצורת הביטוי (מופנה רק לישראלים) חלשים אצלהם.

    התזה תכלול מחקר מקיף יותר כמובן.

  10. שלום, אני הבלונדינית, נפגשנו בעבר, אבל אני לא חושבת שאצלך בבית, אז קודם כל נעים לי מאוד.

    העבודה מרתקת בעיני, גם כגולשת וגם כאקדמאית שעוסקת בנושאים לא מאוד רחוקים ומשמח אותי שהחלטת לפרסם אותה כאן. אני חושבת שמעבר לערך הרב של העבודה עצמה יש חשיבות גדולה לקשר בלוגוספריה – אקדמיה – בלוגוספיה ולסוג הדיונים שהקשר הזה יכול ליצור. כבוד גדול.

    (חוץ מזה הרשתי לעצמי גם לשלוח לך מייל, הוא אוחז בכותרת "מהבלונדינית הסודית")

  11. בלונדינית,
    עניתי לך במייל, משום מה יש לי הרגשה שזה (שוב) יגיע לתיבת הספאם.

    בדקי את תיבת הספאם שלך שוב.

  12. ענת,

    למקרה שלא היה ברור, ישנן סיבות חשובות לאי פרסום הרשימה, בין היתר כדי למנוע מכל מיני סטודנטים לתקשורת שכותבים עבודות על בלוגים-שמוגים להעתיק את הטקסט. לכן, אם את רוצה את העתק הרשימה אני אצטרך לוודא כמה דברים לגבייך.

    לגבי אמינות הטקסט, רוב הטקסט מכיל לינקים למקורות שהוא מתייחס אליהם, כך שאם משהו רלוונטי עבורך את יכולה להשיג אותו יחסית בקלות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *