כשנמרוד ברנע כתב בשבוע שעבר "כמו כל מי שמתיימר להקים דוכן שווארמה ומחפש מה לתלות על קירותיו, ניצלתי את ההזדמנות להצטלם עם ידוענים ומובילי תרבות" הוא לא היה רחוק מהמציאות במיוחד.

לפני כחודש כתבתי פוסט יחסית סתמי, בו אמרתי: "מעט מאוד אנשים זוכים לפגוש אגדות בחייהם. אגדה, כשמה כן היא, היא מוגדת, נהגית, מסופרת, אך כל כך רחוקה מהמציאות. כמו המילה הזוי, אגדות רבות פשוט מסופרות. אגדה חיה, מצד שני, היא משהו קשה יותר. מעט אנשים זוכים לפגוש אגדות, פחות אנשים זוכים להכיר אותן. להכיר אגדה, מה לעשות, צריך לא רק לפגוש אותה, אלא ממש לחיות יחד איתה את חייה. אגדות, אבל לא באות לבד. לא מעט אגדות חיות בתוכנו, אבל לא באמת יוצאות החוצה."

וובכן, נראה לי שאפשר לפתוח את דוכני השווארמה חבר'ה (הכרחי מטופו). צפו בהמשך השבוע שהלינק הזה יתחיל לפעול וכן צפו לעוד לא מעט הפתעות. אני מאמין שNRG יעלו במהלך היום את הכתבה עצמה ראיון עם ג'ון פרי בארלו, שהיתה לי ההזדמנות להיות אחד המראיינם בו, פורסם הבוקר. (כמובן שאני חייב להודות לעידו קינן, שבהתראה של שעתיים הודיע לי על האפשרות שלי להצטרף לראיון). שום דבר לא משתווה ללשבת עם ג'ון פרי בארלו באותו החדר ולשוחח איתו על ענייני דיומא, לספר לו מה קורה כאן ולשאול אותו מה דעתו.

ג'ון פרי בארלו הוא אגדה בימי חייו, הוא לא רק הכריז על עצמאותה של הרשת אלא גם שינה את הדרך שבה אנו חושבים עליה. דידי חנוך הגדיר אותו כאחד מגדולי האומה הדיגיטלית ואני חושש שלמרות שאנחנו לא מסכימים בכמה נושאים, הייתי מעדיף לראות את בארלו בבית הלבן על ג'ורג' בוש.