תקציר: (שכחתי לגמרי) הרעיון של "דוקטרינת סודות המדינה" אומר שלמדינה יש את הזכות לבטל הליכים משפטיים אם במהלך ההליכים יחשפו סודות מדינה. האם יש הבדל במקרה שהמדינה היא תובעת או נתבעת והאם ג'ון פרי בארלו צדק?

0.

1.
לאחר שהאזין לטענותיו, בית המשפט דחה את תביעתו של אל-מסרי; לא עקב העדר עילה או העדר הוכחה, אלא עקב סיבה אחת פשוטה ביותר: ממשלת ארצות הברית עתרה לסווג את הראיות כחסויות ולכן למחוק את התביעה לאור דוקטרינת סודות המדינה. אל-מסרי לא היסס וערער לבית המשפט העליון במדינה (להבדיל מבית המשפט העליון בארצות הברית) (el-Masri v. Tenet, 06-1667), לאחר שתביעתו נדחתה, הוא פנה לבית המשפט העליון של ארצות הברית, אשר אמש דחה את בקשתו לערעור ללא נימוק.

2.
אני מאמין שהצורך בשימוש בדוקטרינת סודות המדינה אומרת דבר אחד בלבד במקרה זה : היה משהו בדבריו של אל-מסרי. נניח, לרגע בלבד, שאל-מסרי טועה, לא רק שהוא לא נחטף על ידי שלטונות ארצות הברית, אלא הוא לא עונה גם כן. האם הוא יוכל להוכיח שהדברים הללו נגרמו לו, ובמיוחד נגרמו לו על ידי ממשלת ארצות הברית? אל-מסרי יעלה על דוכן העדים ויעיד מה ראה ושעונה, לאחר מכן הוא יסביר בצורה הטובה ביותר בנוגע למקומו ולחטיפתו באותם מאה וששים ימים. אולם, הוא יאלץ לקרוא לג'ורג' טנט לדוכן העדים, כמו גם לכל נתבע אחר שהוא יזהה, ולשאות אותם שאלות, שככל הנראה יראו כך: (i) האם חטפתם את אל-מסרי? (לא) (ii) האם גרמת לו נזק גופני משמעותי? (לא) (iii) האם אל-מסרי נלקח למתקן סודי? (לא)

לאחר שלא יצליח להוכיח את תביעתו, בית המשפט ידחה את התביעה.

3.
למרות שזו עשויה להיות הדרך הנכונה לסיים תביעה זו, (או אפילו, לסיים את התביעה מחוץ לבית המשפט, כשם שנעשה בUS v. Reynolds 345 U.S. 1 (1953) לבסוף. (לאחר שהדו"ח החסוי בריינולדס הוצא, התגלה כי המסמך המסווג נדרש כיוון שטייחו על מצבו העגום של מטוס הB-29 ולא עקב דרישות לבטחון המדינה או הבטחון התעופתי.), בקשת ממשלת ארצות הברית לדחות כל סוג של תביעה, כאשר לא היתה לה כוונה לשלם לא-מסרי, רק מראה כי לאל-מסרי היתה איזו עילה כלשהיא וכי השימוש בחסינות יכול שיהיה מנוצל (אם היה ניתן לדחות את התביעה, הרי שאל-מסרי לא נלקח לעינוי, לא?)

4.
דוקטרינת סודות המדינה אינה מיושמת כל כך מהר בישראל; בעיקר כיוון שבישראל לא מחשיבים עוולות חוקתיות כעילות תביעה (בש"א 2874/06 אבו-סמרה נ' מדינת ישראל, דפנה ברק-ארז, עוולות חוקתיות (1994)). הסיבה השניה היא שדוקטרינה כזו מיושמת בישראל בעיקר לטובת נאשמים פליליים ולא לטובת המדינה (לתביעות נגד המדינה, בדרך כלל מיושמת (א 17071/01 פישר נ' מדינת ישראל לדוגמא)

5.
אולם, במקרה אחד בית המשפט העליון נדרש לדוקטרינת סודות המדינה בתיק אזרחי (בש"א 6763/06 פלוני נ' רשות שדות התעופה), השאלה לדיון היתה האם יש לחשוף מסמכים שעשויים לסכן את בטחון המדינה, אשר עליהם הוצא צו חסיון החתום על ידי שר הבטחון? בית המשפט הסביר שישנו הבדל מהותי בין צו כזה במקרים פליליים לבין צו בתיקים אזרחיים, בתיקים הפליליים ניתן לבטל את האישום ולא לחשוף את המידע ובתיקים האזרחיים נפגע אינטרס מוגן. כב' השופט אליקים רובינשטיין הסביר שהמדינה הציגה סוגיה המצביעה על סכנה אפשרית לבטחון הלאומי, אולם יש לחתור לצדק; לכן, רובינשטיין הורה כי הצו יבוטל ולבית המשפט תנתן הזכות, בדלתיים סגורות ולעיני השופט בלבד, לעיין במסמכים המסווגים.

6.
רשויות ממשלתיות, כמו U2 ואלהים, פועלות בדרכים מסתוריות. יש להן תמריץ לשקר (כמו במקרה של ריינולדס : אפילו לטייח) או להשתיק טענות הגנה או טענות שעשויות להציגן באור רע (כמו במקרה של טלי פחימה) ואלו סיבות מספקות כדי לחדול להאמין בממשלה. אנו יודעים שממשלותינו מכסות על טעויותיהן, לכן אנו לוקחים את היוזמה ומתעסקים איתן.

7.

מצד שני, אולי לג'ון פרי בארלו היתה נקודה נכונה כשהסביר למה שונאים את סין. אנחנו, וגם ארצות הברית, רואים בסין את כל מה שאנחנו שונאים בעצמנו. סין היא בלתי דמוקרטית בעליל, כמו המדינה בה אנו חיים. בסין, כמו בישראל, בטחון לאומי והגנה על אינטרסים ממשלתיים משמשים מדי יום לטיוח של מקרים רבים שמעוניינים להסתיר מעיני הציבור לטובתו של הציבור ולמען המטרה של שלמות החברה.

מה יקרה כשנתחיל לחשוב במושגים שווים לגבי ההתנהגות שלנו ושל אחרים, האם אנו שופטים את עצמנו באותם סטנדרטים שאנו מעוניינים לשפוט אחרים או האם אנחנו מציבים קשת של סטנדרטים, כשאנו יכולים להתנהג לפי אחד מהם ולהרגיש דמוקרטים ומשוחררים, ואחרים לא?
—
Img cc-by-sa Genome4hire