אומה גדולה זו

תקציר: זה ארוך מדי, פשוט אל תקראו את זה. הפוסט מתייחס לזכות של מדינה לכבד או לא לכבד הסכמים בינלאומיים, ומסביר מדוע ארצות הברית מיישמת עונש מוות בצורה לא שוויונית בדיוק כמו את חוקי הסחר הבינלאומי בנוגע להימורים

סוברניות היא הבסיס לכל העקרונות והנורמות המשפטיות. היא מאפשרת לקבוצה מסוימת של בני אדם להחליט שהם מעוניינים בסט מקובל של ערכים, כללים וחוקים, תוך שהם מפקחים על התנהלות אותה קבוצה, האנשים בתוכה והיחסים של אותה קבוצה כלפי קבוצות אחרות. אולם, לסוברניות יש מחיר, שכן היא עשויה לגרום נזק לאחרים שאינם חלק מאותה קבוצה סוברנית, או אפילו לקבוצות סוברניות אחרות שעשויות להתאגד לקבוצה גדולה יותר, סוברנית יותר.

באוקטובר 2006, ממשל בוש הכניס חלק בלתי רלוונטי לחוק בטחון הנמלים. מטרת התוספת היתה,בפועל, להגן על אזרחי ארצות הברית מהימורים בלתי חוקיים. חקיקה זו בפועל השמידה חלק ניכר משוויה של תעשיית ההימורים העולמית, תוך שהיא גורמת לחברות כמו PartyGaming למחוק מיליארדים משוויה. באקט חפוז של סוברניות, ממשלת ארצות הברית פגעה בקניינם של אזרחים זרים רבים. החלטת ארצות הברית היתה להוציא מחוץ לחוק את ההימורים המקוונים על ידי קביעה שהימורים וירטואלים אסורים בארצות הברית ושמוסדות פיננסיים לא יוכלו לסלוק כרטיסי אשראי למשחקים אלו. למרות שניתנה תקופת חסד של 270 ימים ממשלת ארצות הברית טרם קבעה כללים ותקנות רלוונטיות לחוק.

אולם, מספר שנים קודם לכן, אנטיגואה, מדינה קטנה עם מאות קזינואים וירטואליים, פנתה לארגון הסחר העולמי נגד האיסור בארצות הברית על הימורים באינטרנט. טענתם היתה שטכנית, כל פעולות ההימורים הן סחר בינלאומי, וככאלו מוגנות על ידי הסכמי הסחר. ארגון הסחר העולמי פסק לטובת אנטיגואה וקבע שארצות הברית לא יכולה לנהל מוסר כפול, ובאם הימורים חוקיים בארצות הברית תחת רשיון, הם חייבים להיות חוקיים גם באינטרנט, לכן, כאשר ארצות הברית חוקקה את חוק בטחון הנמלים, היא הפרה בשנית את הסכמי הסחר העולמי. זהו חסם סחר שמפלה בין עסקים עקב מקורם: כשם שמדינות עולם שלישי לא יכולות להטיל מכסים על ייצוא חקלאי מארצות הברית, ממשלת ארצות הברית לא יכולה לאסור על הימורים באינטרנט. שוב, לאחר שחוק בטחון הנמלים אסר על הימורים באינטרנט, אנטיגואה פנתה לארגון הסחר העולמי וזה פסק לטובתה. נאסר על ארצות הברית לחסום פעילות של קזינואים וירטואליים מאנטיגואה. כעת, לאחר שסרבו לציית להחלטת ארגון הסחר, ארצות הברית נצבת בפני קנס של מאה מיליארד דולר.

משמעות קנס של מאה מיליארד דולר (כמעט בגודל החוב הלאומי של ישראל ובסביבות 70% מהתל"ג הישראלי) אומר שאנטיגואה תרוויח, בפועל, פי מאה מהתוצר הלאומי שלה בתשלום אחד, ארצות הברית תאלץ לשלם שני אחוזים מתקציבה, כמו הסכום שנדרש לממן את החינוך בארצות הברית שלוש פעמים, שישית מהמלחמה בעיראק, זהו הסכום שארצות הברית נדרשת לשלם כדי למנוע את ההימורים בשטחי מדינתה.

זוהי העלות האמיתית של ריבונות; זוהי העלות שמשלמי המסים בארצות הברית נושאים כדי לשמור על "ערכיהם המוסריים" ועל רצונם להתאגד תחת כללי סחר חופשי ולאחר מכן להפר את הכללים האלו בנושא אחד, כיון שזה יוצא נגד האינטרס הלאומי זוהי זכותה של מדינה להחליט שפעילויות מסוימות בשטחה הן לא חוקיות, אולם, מרגע שהיא החליטה שפעילות מסוימת חוקית, היא חייבת לפתוח פעילות זו לכל מדינה אחרת ולכל תושב של אותה מדינה אחרת שחתומה על הסכמי הWTO.

אולם זו לא היתה הפעם היחידה שארצות הברית התנגדה למדיניות כלל עולמית כלשהיא. ב1997, אמננת קיוטו נחתמה, תוך כדי קביעה שפליטות ה CO2 תפחתנה לאורך השנים הבאות (טקסט מלא). ארצות הברית סרבה לאשר את האמנה כשם שדורש החוק הבינלאומי כיוון שלטענת הנשיא בוש, eשיקולים כלכליים (וגם) יגרמו נזק לארצות הברית וכיוון ש סין פטורה מהאמנה.

אם כן, ממשלת ארצות הברית מעולם לא האמינה שהסרת מחסומי סחר וחקיקה ירוקה יכולים לסייע להתפתחות המסחר הבינלאומי ולכלכלה הפנימית שלה, ולכן שחררה עצמה מהתחייבויות שהוחקו. כל פעולות אלו לגיטימיות כאשר אתה רואה אותן כחלק מסוברניות; אולם, מה יקרה כאשר זה נוגע לזכויות אדם?

בשנת 1993, ביוסטון, טקסס, שתי נערות צעירות נחטפו ברחוב ולאחר מכן נרצחו בצורה ברוטאלית. חוזה מדלין, מהגר עבודה בלתי חוקי ממקסיקו נעצר כאחד החשודים והודה בביצוע הפשע. מדלין הורשע ונדון למוות, ולאחר מכן מדינת מקסיקו ערערה על הרשעתו.הסיבה לערעורה של מדינת מקסיקו היתה הפרת החוק הבינלאומי על ידי ממשלת ארצות הברית. אחת מזכויותיו החוקתיות של מדלין היתה בהתאם לאמנת וינה מ1963, שקובעת שכל עצור שהינו אזרח מדינה זרה יהיה זכאי להוועצות קונסולרית בטרם יחקר על ידי המשטרה.. לאחר פסיקת בית המשפט הבינלאומי בהאג נגד ארצות הברית, מדלין ערער לבית המשפט העליון בארצות הברית, כיוון שלטענתו לא ניתנה לו זכות זו ולכן הוא ביקש שמיעה חוזרת של משפטו. (Medellin v. Dretke); העתירה ייושבה לבסוך כאשר ג'ורג' בוש הצהיר שהוא לא יאפשר את הוצאתו להורג של מדלין (יחד עם אסירים נוספים שעונש המוות היה תלוי לגבם). אולם, הצהרתו של בוש לא באה לידי ביטוי כשטקסס החליטה להוציא את מדלין להורג בכל מקרה.מדליןעתר לבית המשפט העליון בשנית. הפעם עקב החלטתו של ג'ורג' בוש לבטל את אישורה של אמנת וינה, פעולה שבפועל הפקיעה את זכויותיו של מדלין תחת החוק הבינלאומי ופעולה שקובעת שארצות הברית כעת סוברנית לגבי זכויות החשודים שלה.

כל פעולות אלו הינן אקטים של סוברניות, משמעות כולן היא שארצות הברית לא כובלת את עצמה להחלטות קודמות והיא חושפית לשנות את כללי המשחק ככל שתחפוץ; משמעות נוספתץ היא שכל הסכם שנחתם עם (או על ידי) ארצות הברית יכול להיות משונה על ידי פעולה של הקונגרס, כל הסכם בינלאומי עם ארצות הברית שווה את הנייר שהוא חתום עליו, ונייר זה בלבד..

כשם שאנו רואים, הפרקטיקה המופעלת על ידי ארצות הברית היא של הבריון השכותני: כאשר כללי המשחק בעייתיים, אפשר לשנות אותם. אין הבדל בין החלטת הWTO בנוגע להימורים לבין החלטת האג לגבי זכויות חשודים. ארצות הברית יכולה להקפיא את חברותה בWTO ולהקים ארגון חדש, כזה שיוציא מחוץ לגבולותיו את ההימורים, ולכן יאפשר לארצות הברית לעשות ככל שתחפוץ. כיוון שארצות הברית היא עדיין כח הרכישה הגדול ביותר בעולם, מדינות יטו לעבור לכיוון הארגון החדש במקום לחזק את הקיים.

לכן מדוע על מדינה לחתום בכלל על הסכמים עם מדינה אחרת כאשר זו יכולה למשוך את הסכמתה באקט סוברני? זוהי שאלה מצוינת. האם הסיבה היחידה להסכמה כזו היא היכולת לפנות לגורמים בינלאומיים? כשם שחוק הסוחרים חל כאן, אני משער שהדרך היחידה לשמור על עצמאות המדינות יהיה להסיר את מחסומי הסחר בעוד שיוקם גוף גדול למניעת קרטלים ואכיפת חוקי עבודה שווים וכללי אתיקה עסקית או לעצור את המסחר הבינלאומי כלל.

8 תגובות ל-“אומה גדולה זו

  1. a wonderful read, though i'd love to see some pre-Bush examples. is Bush the only bully or have there been others like this before him? i'd hate to see the us nuked because of one idiot and his band of consultants.
    on a seperate note, on what platform do you write your posts, and why are they deplorably not spell-checked?

    written on Opera mini, on my cell phone.

  2. אני כותב את הפוסטים שלי בתוך העורך טקסט של וורדפרס ולעיתים בgEdit. מה לעשות.

    בוש הוא לא הבעיה כאן. הרצח ביוסטון היה ב1993, החתימה על אמנת קיוטו היתה ב1998 (וקלינטון לא הצליח להעביר אותה לאישור). הבעיה היא שארצות הברית אינה מכבדת הסכמים כיוון שהיא יכולה לא לכבד הסכמים.

  3. קיבלתי את עצתך וקראתי רק את האותיוית המודגשות. זה מספיק כדי לתהות. רק לפני שבוע התווכחת איתי וטענת שהערובה היחידה לכיבוד הסכם בינלאומי היא שהחותמת תהיה דמוקרטיה. עכשיו אתה בא ומדגים בדיוק את ההיפך.

  4. דמגוגיה זולה. כאילו שמדינות אחרות לא מושכות את ידן מהסכמים עליהן חתמו.

    הסכמים בינלאומיים (וכל חוזה אחר, אגב, כחכמת חיים) מקוימים רק כל עוד כל הצדדים רואים בהם אינטרס שלהם עצמם. זה נכון לגבי ארה"ב באותה מידה שזה נכון לכל מדינה ריבונית אחרת.

  5. צביקה,
    לא אמרתי שלא. אמרתי שארצות הברית היא מדינה ריבונית וככזו היא חוזרת מהסכמים מתוקף ריבונותה. שים לב שבניגוד אולי למדינות אחרות, אני מניח שארצות הברית תכבד את הקנס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *