בעקבות הדיונים השבוע שעלו בבלוגוספרה על פייסבוק, שרון ויהונתן החליטו לקחת את פייסבוק לסיבוב; ביום חמישי שעבר הם נרשמו לאתר לצרכי סקירה, ביקורת ודיווח עיתונאי, ולאחר כמעט שבוע, החליטו שהם לא ממש מרוצים מהחברויות שמציעים להם שם, מההתעסקות המיותרת ומהיכולת של כ-ו-ל-ם להיות חברים שלך, גם אם אתה לא מכיר אותם. נכון, יובל דרור כבר הסביר על ההתעסקות המיותרת וחנית כהן על בזבוז הזמן האלגנטי אבל אנחנו חושבים שהצורך בדיון אמיתי על הנחיצות של פייסבוק, כמו גם על הנזקים שלו, צריך לבוא כאן. לכן, החלטנו לבצע, לראשונה, קרוס פוסטינג שניתן למצוא בבלוג של שרון ובבלוג של יהונתן.
יהונתן: אני לא אוהב את פייסבוק. אחת הסיבות היא שבין היתר אני מרגיש מיותר עם האתר הזה. לפני כחודש כתבתי פוסט שמסביר מדוע אני מאמין שפייסבוק מושך את רוב בני האדם, פייסבוק מאפשר להם להחזיק קשרים חברתיים בעצימות נמוכה עם אנשים שהם בפועל לא היו רוצים להיות איתם בקשר. שרון גם הסבירה מדוע היא לא נרשמת לפייסבוק, מסיבות אחרות דווקא. בכל מקרה, אחרי שבוע של חברויות בפייסבוק וקצת קשרים מעצבנים, הגענו למסקנה שמותר לנו לגבש כבר דעה שלילית על הנושא.
שרון: בניגוד ליהונתן האולטרא-חברותי בצורה מפחידה, אני סוציופטית מרושעת. אין ולא יהיו לי לעולם מיליוני חברים. אני מהטיפוסים שמחזיקים מעט חברים, אבל כולם חברים טובים שלי, ואלך עבורם באש ובמים. ואני בקשר הדוק מספיק עם חבריי ברמה כזו שאני לא זקוקה לפייסבוק על מנת לשמור עימם על קשר שוטף. האמת היא שלאחוז משמעותי מחבריי המעטים אין פייסבוק, וספק אם הם יודעים בכלל מה זה. אנחנו משתמשים באמצעי תקשורת פרימטיביים כגון זה יש טלפון, מייל, מסנג'ר, ואפילו חלילה – בתי קפה לשבת בהם. ובכל זאת, לכולם כאן יש, אז אני לא יכולה להישאר האחרונה בלי זה, לא? אז זהו, שאני די בטוחה שכן. אחרי כמה וכמה ימים באתר הזה, שבמהלכם חיפשתי את החברים שלי, אני עדיין לא מבינה בשביל מה זה טוב. מצד שני, שלחו לי גליטרים יפים של הלו קיטי.
יהונתן: אחד הדברים הראשונים שגיליתי בפייסבוק הוא שהוא צורך ממך כמויות זמן אדירות מצד אחד, ומצד שני הוא גורם לכל מי שרשום בפייסבוק לצור איתך קשר דרך הפייסבוק ולא בדרך המקובלת (מייל, מסר מיידי, טלפון). כשגיא חבקין טוען שהנזק שנגרם על ידי פייסבוק לכלכלה הישראלית הוא 3.5 מיליארד ש"ח בשנה, הוא שוכח לציין את העובדה שחלק מהנזק הזה נגרם עקב בטלה רצינית ועדכון סטטוס משתמש, וחלק נגרם עקב החלפת העבודה הרצינית בגלישה בפייסבוק. חנן כהן הטיב להגדיר את פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות כשאמר שלא היו נותנים לך לאונן בעבודה אבל לגלוש ברשת חברתית עסקית היו נותנים לך. אם לפני שנתיים הייתם צריכים תירוץ כדי לגלוש באינטרנט בזמן העבודה, היום לא רק שלא צריך תירוץ, אלא זו העבודה שלכם.
שרון: אם כבר אני מבזבזת את הזמן בעבודה על שטויות מיותרות, הרי שאני מעדיפה לעשות זאת בקריאה של הבלוגים של חבריי, שמספרים לי הרבה יותר אודות מה שהולך אצלם בראש. שלא לדבר, חלילה, על לנהל עימם שיחות חולין במסנג'ר. נכון שלכאורה, אני אמורה לקבל את כל זאת ועוד בפייסבוק, אלא לא ממש מעניין אותי שכך וכך בעבודה כרגע או שזו וזו יצאה מהמקלחת לפני דקה.
ביום ראשון, היתה לי שיחה מעניינת עם חברה בנוגע למשהו שגרם לי קצת לחשוב; ובלי שום קשר לאותה שיחה, ודקות ספורות אח"כ קיבלתי מייל עם הצעה מעניינת שהלחיצה אותי בערך באותה מידה שהלהיבה אותי. כתוצאה מכך, שיניתי את הסטטוס שלי בפייסבוק ל- "sharon is being neurotic". כצפוי, בתוך עשר דקות משינוי הסטטוס שלי בפייסבוק, צץ מולי חבר-פייסבוק וידיד טוב, השואל בדאגה קלה על מה ולמה אני נוירוטית. כאן אין חידוש משמעותי – כאשר אני משנה את הודעת הסטטוס שלי בתוכנות השונות להעברת מסרים מיידיים, חבריי נוטים להגיב עליה בתוך דקות ולשאול על מה ולמה. מה שמעניין כאן הוא העובדה שהשאלה נשאלה במסנג'ר – ולא בפייסבוק. היה כאן מעבר חד ומובחן ממדיום אחד למשנהו, שבמהלכו התחוור לי עד כמה כל ההיבט הזה של המיידיות שלכאורה קיים בפייסבוק הוא למעשה חסר משמעות לחלוטין (ברור שניתן היה לשלוח הודעה באמצעות האתר, אבל אלמנט השיחה היה עובר רדוקציה למייל ומאבד ממיידיותו). פייסבוק הוא אמצעי תקשורת א-סינכרוני ולא מדיום סינכרוני ומיידי (ראו להרחבה כאן וכאן) – אבל הוא נותן אשליה של סינכרוניות. של עידכון בזמן אמת. עם כל הכבוד לעדכונים השוטפים ב-news feed של פייסבוק, יש כאן מידע על קשר (ובהחלט יש כאן קישוריות), אבל אין כאן תקשורת אמיתית עם האנשים שאנחנו מקושרים אליהם.
יהונתן: עוד דבר שהטריד אותי בפייסבוק, למעט האפליקציות שאני בכלל מתעלם מהן, הוא כמות הצעות החברות המדהימה שאני מקבל מאנשים שאני לא מכיר. החל מאנשים שנמצאים במעגל חברתי מרוחק ואני מודע לקיומם אך מעולם לא פגשתי אותם, דרך אנשים שראו את הבלוג שלי פעם או קראו אותו וחשבו להוסיף אותי לחברים שלהם ולבסוף גם מאנשים שיודעים מי אני, אבל לא דיברתי איתם מעולם. אני לא אישרתי חברויות כאלו ועמדתי בגאווה מולם. האנשים היחידים שלא התנגדתי לצירופם היו שושנה פורבס ואביעד קדרון, שני אנשים שמעולם לא פגשתי אך הרשתי לעצמי, לאחר הרהורים רבים לצרף. נכון להיום עומדות לא מעט הצעות חברות של אנשים שככל הנראה רוצים להיות בקשר איתי. אני חושש שאני אוכל למכור את הפרופיל שלי לאחד מהמשווקים הויראליים כדי לנסות לקדם את ההזניה של פייסבוק.
שרון: כשהצטרפתי, הגדרתי לעצמי מספר כללים לגבי האנשים שיהיו אצלי ברשימת החברים: נשים בשם שרון גפן, ובעיקר – אנשים שיש לי עימם קשר זה או אחר (במובן זה שאני מכירה אותם, פגשתי אותם, אשמח לפגוש אותם שוב, או שיש לי עניין אמיתי להכירם טוב יותר). אפילו כתבתי על זה אצלי בבלוג. אבל זהו, שמתברר שזה לא מזיז לאנשים. הם יקראו את הפוסט שלך בנושא, ויציעו לך חברות בכל זאת. ובכלל – יש אנשים שכנראה מספיקה להם העובדה שהם שמעו עלייך פעם ממישהו אחר כדי להציע לך חברות. בין לבין, התברר לי שאני סלבריטי מהסוג שכנראה אמור לקשט לאנשים אחרים את רשימת החברים, משל הייתי גיא זוהר, או חלי גולדנברג (ואותי זה מלחיץ).
יהונתן: הצעת חברות היא לא מה שהופך אדם לחבר שלך באופן רשמי, ופייסבוק נוטה להדגיש את המימד הפורמאלי הזה. כלומר, אם אני מתחבר עם מישהו, זה מתחיל מטוקבק אצלו בבלוג כי אני אוהב את איך שהוא כותב, משם זה עובר אולי לתקשורת במסר מיידי כלשהוא ואולי במיילים, ואחר כך אנחנו גם נפגשים; או אולי אני נפגש איתו באירוע ומתחיל להכיר אותו לאט לאט, פייסבוק מכיל את האלמנט הפורמאלי מעל הכל. לקבל הכרזות רשמיות על מי נכנס למערכת יחסים עם אדם אחר זה כמו נסיון עקר להכריח לגרום למערכת היחסים הזו לקרות. אני לא צריך איזו רשת שתגדיר לי את החברים שלי, יש לי חברים בעצימות גבוהה וחברים בעצימות נמוכה, והכי חשוב, כל חבר שלי הופך להיות חבר עם הזמן, זה לא מאפיין של קשר שנגרם בקליק אלא דווקא בתהליך, ואותו תהליך, לצערי, פייסבוק לא יכול לשחזר.
שרון: עם זאת, כפי שיהונתן אמר, ישנם האנשים שמסתובבים באותו חוג חברתי וירטואלי כללי בו את מסתובבת, ולכן כנראה שטבעי עבורם להוסיף אותך לרשימת החברים שלהם. ולא משנה שמעולם לא נפגשתם, אפילו לא ברמת הבלוג. הם יודעים מי את, וזה כנראה מספיק מבחינתם (רשת חברתית או לא רשת חברתית?). השורה התחתונה כאן בעיני היא שלמעט חברייך האמיתיים, במקרים רבים, לא באמת אכפת לאנשים את מי הם מוסיפים לרשימה שלהם. את מוכרת להם באופן כללי, אז הם מוסיפים אותך. מה שגורם לי לתהות עד כמה אכפת להם גם ממני באותה שניה שבה הם מחליטים לצרף אותי לרשימה שלהם, כי הרי אפילו לא ממש אכפת להם מי אני.
יהונתן: נרשמתי במקור לפייסבוק לאחר שג'ף פולבר ביקש יפה מאוד שארשם אם אני רוצה להגיע למסיבה שלו. מסתבר שזו היתה סיבה מספקת. גיליתי במספר ימים מצומצם שכל מה שאני אוהב באינטרנט: חופש ביטוי, נגישות למידע, שיחות אמיתיות וזהויות וירטואליות לא קיימות שם.
פייסבוק הוא מקום מזויף ומרוחק, שלא נותן לך לראות אף עמוד מתוכו אם אתה לא רשום ומחובר, שחלק מהעמודים חסומים בכלל ושאתה מוצא את עצמך מרגיש רע כיוון שלא אישרת חברות לאנשים אחרים. פייסבוק הוא הרשת האחרת, זו שאנחנו מנסים לא לגלות. הרשת שבה אני חייב לעמוד מאחורי גן נעול וכל פעם שאני רוצה לשחק אני חייב מפתח. גם מיליון חברים לא עושים אותך מאושר יותר, הם רק אומרים שיש מיליון אנשים מאחורי גן נעול.
שרון: רשתות חברתיות מהסוג הפורמאלי שמייצג פייסבוק מרגיזות אותי. מילא הסגירות שהן מייצגות, אבל הצורך הזה להצהיר על קשים ולכמת אותם באופן ברור ומובחן עולה לי על העצבים. אני כבר יודעת מי החברים שלי.
זמן רב לפני שבכלל דיברו על רשתות חברתיות או גרפים חברתיים, היה לי בלוג ב- LiveJournal. באותם ימים לא חשבתי כלל על ההיבט הזה של הרישות עצמו, כי הייתי שם כדי לכתוב בלוג, וכי חיבבתי שם את ההיבט של "חברים", שמתבסס מצד אחד על העניין שלך באדם מסויים, אבל יותר מזה – מתבסס על האמון שאת נותנת בו כשאת מכניסה פנימה אל תוך עולמך הצר כעולמה של נמלה, ומאפשרת לו להיחשף גם לצדדים שבבלוג שלך שאינך מוכנה לחשוף בפני העולם כולו. נקודת שבר מוזרה מבחינתי היתה לפני שנתיים-שלוש, כאשר התברר לי להפתעתי הרבה שאני מפיקה תוכן גולשים באתר וובשתייםאפס מצליח שהוא גם רשת חברתית מובילה. והרי אני בסך הכל רציתי לקרוא כמה בלוגים ולשלוט במידע אודותיי. מצד אחד, LiveJournal מזכיר במקצת את פייסבוק, בכך שהוא סובב כולו סביב עצמך, וסביב מה שיש לך לספר לעולם ולחברייך. ומצד שני, הרי ש- LiveJournal הוא עולם פתוח, שבו המשתמש, ולא האתר עצמו, קובע את הכללים ואת מידת הנגישות שהוא מציע לאחרים. המידע האישי שלך (עד כמה שתבחרי לחשוף אותו), הבלוג שלך, החברים שלך, ותחומי העניין שלך פתוחים לכל. כל אחד יכול לקרוא, להגיב, ולהצטרף לקהילות השונות באתר. מצד אחד – את נהנית מהיכולת לסגור את המידע שלך, ומצד שני – את נהנית גם מהיכולת לפתוח אותו לכל. יש לך "חברים", יש לך קהילה, ובעיקר – יש לך חופש.
יהונתן: אני מחכה ליום שבו מיליוני פאקצות יצטרפו לפייסבוק ויהפכו אותה למייספייס הבאה; לאתר הזה יש ימים מועטים, בגדול, עד שהוא יכחד בתור רשת חברתית ויהיה תאום-מייספייס או שוקס. פייסבוק הוא לא אתר שמיועד להשאר כאן. הארכיטקטורה שלו מגלומנית, אקסהביסיוניסטית ולא מיועדת לקדם את דבר מלבד האגו של הגולש. פעם היית צריך את גוגל בשביל לעשות EgoSurfing ומכאן התקדמנו לפייסבוק, בו הכל צנטרליסטי ואתה יכול לראות מה כולם חושבים עלייך. כל האינטרנט הזה סובב סביבך.
שרון: רגע, ואני חשבתי שהבלוג שלי כאן בדיוק על מנת לטפח את האגו שלי, לא?
האמת המצערת היא שאם יש מקום אחד שבו לעולם לא אדע מה באמת חושבים עליי, הרי שזה פייסבוק. הביקורת עלינו ועל מעשינו, כמו גם האויבים האמיתיים שלנו, לנצח יישארו מחוץ לבועה הקטנה והסטרילית שאנו יוצרים לעצמנו בפייסבוק. אף אדם שפוי בדעתו לא יצרף לרשימת החברים שלו אנשים שאינו מחבב או מעריך. אחרי הכל, אלה "חברים" שלנו, לא? מצד שני, כשם שהבלוג שלנו הוא המקדש הקטן שאנו בונים לעצנו, הרי שדי בתגובה מעליבה אחת או בטראקבק עצבני מבלוג אחר כדי להגיד לנו ישר בפנים, ובצורה הכי מכאיבה שיכולה להיות, בדיוק מה שחושבים עלינו. איפהשהו, בין כל הוידג'טים החברתיים האלה בפייסבוק, האמת והכנות קצת הולכות לי לאיבוד.
wow, you are suuuuuch a loser sometimes haha
when you say geek, you mean geek. you aint kiddin
מיה,
אני ממש שמח לשמוע את דעתך, אני מכבד אותה. אבל אני חושש שאני לא נהנה מפייסבוק כמו שאת נהנית.
תשמעו, אתם מגניבים שזה משהו.
נכון?
אנחנו מגניבים מדי בשביל פייסבוק!!!!!
[או בשפה שמאיה תבין: we're toooooo coooool for facebook]
זה שבעבודה אסור לאונן אבל מותר לשחק ברשתות חברתיות (to Tweet, במקור) זה לא מקורי של חנן כהן אלא נכתב ע"י ג'פרי זלדמן, כאן: http://www.zeldman.com/2007/09/18/facebook-considered-harmless/ .
http://www.youtube.com/watch?v=-PH4aElf6CU&eurl=
:)
חברים,
פוסט מצויין ומושקע.
כל הכבוד!
כמה נקודות רנדומליות:
– כמה זמן מבזבזים מול האתר זו בחירה של המשתמש. אי אפשר לבזבז שעות על POKEים ואז להתלונן שפייסבוק שטחי בגלל זה.
– בלוגים זה נחמד מאוד. אבל יש לי 91 חברים כרגע בפייסבוק, מחלקם נורא אכפת לי, מחלקם די אכפת לי, ואין שם יותר מדי אנשים שבכלל לא אכפת לי מהם. רובם חברים שטחיים שיהיה נחמד לשמוע מה נשמע מהם ולקבל תשובה של יותר מ"בסדר". זה בדיוק מה שהאתר עושה אולי הכי טוב, את הדבר הזה שבאמצע בין קריאת בלוג ובין נתק מוחלט.
זה כבר קצת קירב ביני לבין אנשים.
– התעלמתם לחלוטין מאלבומי התמונות (עם האפשרות לתייג אנשים, עם האפשרות למצוא אנשים, מה שהופך את האתר ליותר רשת ויותר חברתי)
– התעלמתם לחלוטין מפיצ'ר האירועים, שכבר הביא לידיעתי אירועים שלא ידעתי עליהם בגלל שחברים נרשמו אליהם.
– לפי ההגיון של בלוגים גם אין טעם בקורא רסס, פשוט נבדוק את כל הבלוגים שמעניינים אותנו, ואלו ששכחנו לבדוק כנראה לא עניינו אותנו.
– מה מציק בקשות החברות המיותרות? שוב, זה לא פוסל את האתר אלא רק אומר שיש אנשים שלא משתמשים בו בצורה אופטימלית. לפי הקריטריונים שלנו. כי לאותם אנשים בכ"ז כיף.
– די כבר לחפש עומק ומשמעות ומטרה בכל פיפס בחיים. לאנשים כיף להיות שם אז הם שם. אני מוצאת שזה לא שטחי מדי אם מקדישים לזה את פרק הזמן הראוי ולא יותר או פחות. ואם מורידים מה NEWS FEED כל מיני דברים שלא מעניינים אותנו.
הלא על כל דבר אפשר לשאול "בשביל מה זה טוב?" ועל התשובה לשאול שוב "ובשביל מה זה טוב?" עד שיגמרו התשובות או יאבד הטעם.
yea!! second that. and also sharon, i dont know you, but i know for a fact im cooler than klinger. its been scientifically proven
מיה,
ברור שאת יותר מגניבה. את רוצה שקל?
גליה,
1. אני לא עושה Poke, זה נראה לי מטופש. מה זה Poke בכלל?
2. אם נחמד לך לדעת מה אנשים עושים, תשאלי אותם מדי פעם. אחרת תדעי רק מה הבלוג שלהם עושה. נתקלתי לפני כמה ימים במישהו ברחוב שהכרתי לא מזמן והוא אמר לי "אני עוקב אחרייך" כשהוא בפועל התכוון "אני עוקב אחרי הבלוג שלך". תביני, הבלוג שלי זה לא אני. זה חלק ממני, אבל זה לא אני, זה גדול ממני ואני יותר גדול מזה. זהות וירטואלית היא רק חלק ממה שאתה.
3. אלבומי תמונות יש (א) בפליקר ו(ב) צריך שיהיו פתוחים לקהל. אני לא חושב שסבתא שלי צריכה להרשם לפייסבוק כדי לראות אותי עושה אושינג עם בחורות.
4. לאירועים חברים מזמינים אותך; או בצורה קבוצתית מגעילה, כי הם לא רוצים באמת שתבואי, או בשיחה אישית כי את חשובה להם. שוב – ניכור, ניכור, ניכור. אולי זו המשמעות של Poke?
5. לא; קורא רסס מעדכן אותך על בלוגים – לא על הכותבים בבלוגים.
6. מציק לי לקבל הצעות חברות מאנשים שאני לא מכיר בכלל. מציק לי שאני צריך לאפיין מישהו בתור חבר בכלל. יש לי אנשים שאני משוחח איתם אבל אני לא רוצה להחשב חבר שלהם, מותר לי?
7. משמעות יש בכל דבר.
i want 10 shequels, a beer, a pack of ciggies and a nice new dress.
why, you got that? maybe you're not such loser, even tho your last answer seemed to indicate you are
יש אפליקציה חדשה עכשיו בפייסבוק שאתה יכול להזמין אוייבים. בנוסף לרשימת ה"חברים/מכרים/אנשים שפגשו אותך לשניה איפשהו ברחבי העולם והוירטואליה/אנשים שסתם הפליק להם הקליק על העכבר" עכשיו גם יש רשימת אוייבים. מעניין לראות אם זה יתפוס.
ההגיון מאחורי האפליקציה עדיין לא ברור לי, למה שנרצה לקשר בינינו לבין "אוייבים" ובכך נתן להם את האפשרות להיות קשורים לחיינו בדרך מינורית שכזו.
מבחינתי פייסבוק היא פשוט משחק לכמה דקות של שעמום, בין הפיכתה לרשת החברתית מספר 1 שלי לבין מה שהיא היום עבורי יש הבדל משמעותי שאני מניחה לא ישתנה בקרוב.
מדי פעם כיף להתקיף את הפיראט של החברים ולגנוב להם את מטבעות הזהב, כיף גם להגיד שלפיראט שלי יש בעיית הימורים (או אולי בעצם לי יש את הבעיה?)אבל מעבר לזה? אין שם יותר מדי. ואין דבר יותר מעצבן מלקבל הזמנה קולקטיבית לארוע של אדם שמעולם לא פגשת…
נהנתי מהפוסט, מה הקטע עם מאיה?
קראתי כבר אצל שרון.
הדיאלוג בינכם מרתק, יוצר סינרגיה.
בגדול נראה לי שפייסבוק זה יותר עניין של אופי, יש כאלה שמתחברים לזה, אחרים פחות או הרבה הרבה פחות.
הערתי כבר אצל שרון, ואעיר שוב כאן- נראה לי שאתם לוקחים את עניין ה"חברים" הרבה יותר מידי ברצינות.
פייסבוק הוא מקום נהדר להעביר (או לבזבז) זמן, והוא גם מאפשר להתעדכן מה קורה אצל אלו שנמצאים במעגל החברתי אבל לאו דווקא מספיק קרוב בשביל להרים טלפון סתם כך.
בהמשך לשאלתה של גליה (ועוד כמה נק' למחשבה, קצת נסחפתי):
קוראי רסס העבירו את קריאת הבלוגים שלנו משיטת pull לשיטת push. אין צורך לעבור באופן סידרתי על 50 בלוגים ולחפש עידכונים כי קיימת מערכת נוחה המודיעה עליהם. (ד"א, מעולם לא הבנתי את היתרון של רסס על פני מנוי-אימייל רגיל, אם כבר לרסס יש חסרונות).
עם חברי הקרובים ביותר אני מדבר ונפגש לעיתים תכופות, אני מתעדכן בחייהם והם בחיי. עם חברים רחוקים יותר איני נפגש באותה תדירות מפאת חוסר זמן (הם חברים יקרים מאוד גם כן) ומשתדל לשוחח איתם מידי שבועיים. עם חברים רחוקים יותר, ידידים ומכרים אני בקשר בעצימות נמוכה כפי שאתה קורא לו – אך אין הדבר אומר שאיני מעוניין לדעת מה קורה בחייהם. כאשר אני נפגש עם חבר ילדות מ"החבורה של פעם" אני שואל אותו מה חדש בחייהם של אחרים מהחבורה, אם שמר עימם על קשר. אני חושב שכולנו עושים זאת, כולנו מביעים עיניין בדמויות מסוימות מהעבר שלנו, דמויות אותן אנו מעריכים ואף חשים אליהן חיבה רבה.
פייסבוק הציג בפני פלטפורמה נוחה לעדכונים אלו. במקום להתקשר לכל אחד מהאנשים המעניינים אותי (pull) יש לי היכולת להתעדכן בחייהם כאשר הם חפצים לעדכן (push). במקום לשמוע מחבר ישן שאני בקושי רואה על מכר שאיני רואה כלל יש לי היכולת להתעדכן ישירות מהמכר.
פייסבוק לא נועד להחליף את החיים האמיתיים כמו שרבים חושבים, הוא נועד להקל עליהם.
בנוסף, פייסבוק מעניק פלטפורמה כוללת לכמה צרכים שונים. לך יש אלבום תמונות בפליקר, ראיתי אותך מאשר ארועים ב-ilcu, בוודאי יש לך כתובת אימייל ואולי אתה משתמש בגוגל-לוח-שנה או דומיו. פייסבוק לבדו מעניק שירותי תמונות, ארועים, לוח שנה + תזכורות ואף מסרים א-סינכרוניים. האם זה כ"כ נורא שקיימת מערכת אחת המספקת את מכלול הפתרונות?
בנוגע לטענה שסבתך אינה צריכה חשבון בפייסבוק כדי לראות תמונות, הנימוק נכון אך הטיעון שגוי. סבתך צריכה טלפון כדי לטלפן אליך, סבתך צריכה חשבון אינטרנט כדי לראות את התמונות בפליקר, סבתך צריכה חשבון דואל כדי לקבל עדכון על מעלילך בטיול מעבר לים (וכדי לקבל לינק לפליקר), סבתך צריכה קורא רסס כדי להתעדכן בבלוגך (אם אינה רוצה לדגום אותו). פייסבוק, כמו כל פלטפורמה, דורש חברות בפלטפורמה. אך היות וחשבון בפייסבוק הוא חינם ופשוט ליצירה (כמו אימייל) אין הדבר מהווה בעיה.
פעם עשו שימוש במכתבים, או אז הגיעו הטלפונים ולפתע לכולם יש (ד"א מתי לאחרונה קיבלת מכתב מחבר ולא מחברה \ ארגון כלשהו)? לאחר מכן הגיעו הסלולרים והדואל (לי אישית היה דואל קודם, אבל זה משתנה מאדם לאדם) ולפתע – לכולם (כמעט) יש. אם פייסבוק יצליח כמו שרוצים מפעיליו אז גם חשבון שם יהיה לכולם (כמעט כמעט), אם במצב כזה תשתמש במה שמציע פייסבוק כנראה שהדבר יקל על סבתיך (ועליך) ולא ההיפך.
לסיכום, פייסבוק הוא שירות חדש המנסה לאגד כמה ישנים ולהוסיף מעט משל עצמו. הוא גם מאוד פופולארי מה שמביא אנשים דעתניים לפקפק בו מעט ולבחון אותו לעומק. באופן לא מפתיע ה"אליטה" באינטרנט (פרט לג'ף?) סולדת מפייסבוק כמעט כמו מכוכב נולד וקרוקס. לי אישית חבל ש-Orkut לא הצליח כ"כ, כי יש לי מניות של גוגל והם כותבים תוכנה טובה הרבה יותר.
אורי,
כל אחת מהפלטפורמות האחרות דורשות את ההרשמה כדי להשתתף בתכנים ולתרום, לא כדי לצפות.
פייסבוק דורש הרשמה כדי לצפות. זו רעה חולה לרשת.
גם אם פייסבוק מספק פתרון אחד לכל הדברים, הוא לא מספק אותו בפרוטוקול שתואם דברים אחרים. כלומר מפייסבוק אני יכול לשלוח "הודעה" (ולא מייל) לכל מנוי אחר בפייסבוק, אני לא יכול לשלוח מייל. בפייסבוק אני יכול להודיע על אירועים רק לחברי פייסבוק, בכל אחד מהאתרים האחרים לא. בפייסבוק יש לי אלבום תמונות רק למנויי פייסבוק.
זו גישה רעה לרשת.
צודקים
ביד.
השימושים שפייסבוק עושה במידע שלכם גורמים לגבלס להראות כמו נערת צופים בצהלה.
השלב הבא הוא שהפרטים שלכם ירדפו אחריכם כמו צל.
לתוך הפלאפון.
לתוך החברים.
לתוך היחסים.
לפני חצי שנה, הקונצרנים המטונפים הישראלים לא דרכו בפייסבוק ואילו כבר היום אנחנו יכולים לראות את התוכי המעפן של בזק בינלאומי מופיע לנו בזמן שאנחנו מחליפים פיקסלים או ביצי הפתעה עם איזו אקסית מפעם.
הפרטים שלכם היום ומחר , הם יהיו של תנובה ושטראוס.
לא אומר שלא תמשיכו לנשוך ערפדים או לזרוק כבשים , אבל ראו הוזהרתם.
דרך אגב יוהונתן את יהונתן אתם מוזמנים לבוא ולכתוב אצלינו כל יום כל יום , אנחנו יותר מנשמח
מה גם שהתכוונו בדיוק לעשות מאמר על פייסבוק
ועכשיו אני מתחיל להתחרט:)
זה נקרא ביקורת ודיווח עיתונאי??? זה בקושי ברווז. אולי אם היית שורד שם יותר משבוע היית יכול להחליט שאתה לא ממש מרוצה מהחברויות שמציעים שם, מההתעסקות המיותרת ומהיכולת של כ-ו-ל-ם להיות חברים שלך